מחכים למשיח

בבית"ר ירושלים אין רגע דל, והאוהדים, לצערם הרב, לא יכולים לחגוג את הניצחון על מכבי ת"א ואת ההעפלה לגמר גביע הטוטו אפילו בבוקר שאחרי, שהוא בוקר חשוך מאוד לקהל הירושלמי.

גומא אגייאר, המושיע, המשיח, האדם שאמור היה לקחת את הקבוצה מידיו של ארקדי גאידמק, אושפז הלילה בכפייה לאחר סדרה של הצהרות שהמילה "הזויות" קטנה עליהן.

לאגייאר היו תוכניות להפוך את בית"ר לאימפריה, הוא דיבר על מפגשים עם ברצלונה והאוהדים הוקסמו, אך התוכניות האלה כבר לא ייצאו לפועל ובית"ר תצטרך למצוא לעצמה משיח חדש.

זה כבר מעל עשור שבבית"ר אין בעל בית שעובד בצורה שקטה ויסודית כיענקלה שחר.

אגייאר ואוהדי בית"ר. מחכים למשיח חדש (תומר גבאי)

כזכור, העשור הקודם התחיל בכניסתו של גד זאבי לקבוצה מהבירה בקול תרועה רמה עם טקס פתיחה שלא היה מבייש את אולימפיאדת בייג'ין 2008 והסתיים באכזבה רבתי כשזאבי ברח עם הזנב בין הרגליים והשאיר קבוצה מרוסקת.

למזלה של בית"ר, היה לה את מאיר לוי, מאיר פניג'ל וששון שם טוב, שהצילו את הקבוצה מהתפרקות כללית, אך מצד שני לא הצליחו לעשות הרבה מעבר לזה, כשהירושלמים לא זכו בשום תואר, כמעט ירדו ליגה ולא ישכחו את ה-7:0 המשפיל למכבי ת"א.

ב-2005 הגיע לקבוצה ארקדי גאידמק, שללא ספק היה הבעלים המוצלח ביותר בתקופה האחרונה, והוביל את הקבוצה לאליפות, גביע ודאבל תוך פיזור כספים ללא הכרה.

גאידמק ואגייאר. אחד הביא הישגים, השני כנראה כבר לא (האתר הרשמי של בית"ר)

אך מאידך, גאידמק לא היה בעלים שעושה את ענייניו בשקט, הוא רצה להגיע הרבה יותר רחוק מלהיות בעלי בית"ר ועזב את הקבוצה לאחר שלא נבחר לראשות עיריית ירושלים וטען כי תקעו לו סכין בגב, והקבוצה נשארה ללא בעלים שיזרים כסף, כשהתקווה שסימן גומא, כאמור, התבדתה.

אוהדי בית"ר ירושלים יקומו היום בבוקר וישאלו את עצמם - מתי כבר יהיה לנו שקט? מתי כבר יהיה לקבוצה שלנו בעלים סטייל יעקב שחר, כזה שיוביל את הקבוצה להישגים לאורך תקופה ארוכה, עם דרך ובלי רעש וצלצולים.

האמת - אולי הגיע הזמן לחשבון נפש של האוהדים הירושלמים. האם יכול להיות שהסיבה שהקבוצה לא זוכה לשקט באה בגלל האופי הרועש של אוהדיה, השירים הגזעניים והטענות התמידיות? שווה לחשוב על זה.

נסיים באיחולי החלמה לגומא אגייאר, שבוודאי סובל כרגע יותר מכל אוהד ירושלמי, בתקווה שיחזור לבריאות מירבית בהקדם האפשרי.

הכתוב הנו טור דעה