“הייתי שמח אם השחקנים הארגנטינאים והכדורגל הארגנטינאי היו קצת יותר מעורבים בנושא החטופים - עבור כולם, אבל בעיקר עבור החטופים הארגנטינאים", כך אמר השדר הרנן פלר בראיון ל-ONE במהלך ביקורו בישראל. כידוע, הוא הקפיד להעלות את נושא החטופים בשידוריו מאז מתקפת 7 באוקטובר ולאחרונה גם הגיע לבקר בישראל, נפגש עם הנשיא יצחק הרצוג ועם משפחות החטופים בשגרירות ארגנטינה.
בימים שאחרי פרוץ המלחמה, אלכס שרמן, שבנו החייל, רון, היה שבוי בעזה, קרא לליאו מסי להשמיע את כולו בתקווה שזה יעזור, אך הפרעוש לא התייחס לנושא החטופים וכמוהו גם כל שחקני אלופת העולם, ארגנטינה. לבסוף, למרבה הצער, רון שרמן ז"ל נרצח בשבי חמאס וגופתו חולצה מעזה לישראל.
בראיון עם הרנן פלר הוא התייחס באופן ברור לחוסר המעורבות של שחקני ארגנטינה בנושא החטופים: “אני מבין שלפעמים הכסף והעסקים חשובים יותר ממה שחשוב באמת, אבל כל אחד יודע, כשהוא מניח את הראש על הכרית בלילה, אם הוא עושה את הדבר הנכון".
כידוע, גם אופליה רויטמן בת ה-77, דודתו של הרנן, הייתה חטופה והיא שבה לישראל. “אני עדיין בוכה בכל יום למרות שדודה שלי חזרה ואני שמח ומרגיש הקלה, אני ממשיך להרגיש קרוב משפחה של חטוף וזה יהיה ככה עד היום בו אחרון החטופים יחזור”, סיפר פלר, “אני מאושר מכל מי שחזר, שזכה לחבק את בני משפחתו והתאחד עימם. 7 באוקטובר שינה לכולם את החיים, לכולנו, יש לפני ואחרי ואנחנו חייבים להמשיך כל אחד בדרכו עם המסר הזה, זו הדרך היחידה להכניס לאנשים לראש שזאת הייתה מתקפת טרור. אנחנו חייבים להמשיך לדרוש את חזרתם של כל החטופים".
פלר המשיך להעלות את נושא החטופים לא רק בשידורי הליגה הארגנטינאית, אלא גם במשחק בין ברזיל לארגנטינה, והוא סיפר איך הכל התחיל: “דיברתי על זה ברשתות החברתיות באותו יום, ב-7 באוקטובר. אחרי המשחק של בוקה נגד ניואלס שהפך לוויראלי בישראל, קמתי בבוקר וחיכו לי בווטסאפ שבע-שמונה הודעות חדשות מקידומת 972 (של ישראל) ומספרים של אנשים שלא הכרתי.
"מה שקרה ומה שהרגשתי זה שהישראלים והיהודים שחיים כאן הפסיקו להרגיש לבד. אני מאמין שיש לנו אחריות כאנשי תקשורת והיא לשדר גם מסרים שלא קשורים באופן ישיר לעשייה שלנו. הרגשתי פחד, אבל הפחד לא עצר אותי, פחדתי שיהיו לי כתובות על הבית, הייתי חוזר הביתה ומסתכל מסביב שלא סימנו לי את הקירות. חטפתי גם הרבה קללות ברשתות החברתיות, אבל זה היה צפוי".
פלר סיפר גם על המילים שאמר לפני אותם משחקים: “בכל פעם שיניתי את המילים, אף פעם לא חזרתי על אותו מסר, זה היה תלוי בהרגשה שלי באותו בוקר. רציתי להעביר מסר ברור, לפני כל משחק ניסחתי את המסר כמו שאני לומד את סגלי הקבוצות”.
גם בימים האלה פלר ממשיך בעשייה ואמר: "אני לא מרגיש כוכב או אדם חשוב. נפגשנו כמה חברים והחלטנו להפוך את כל הקושי לעשייה, הקמנו עמותה שנקראת ‘ביחד למען ישראל’. הפרויקט הראשון שלקחנו על עצמנו הוא של 12 צעירות שפונו מהקיבוצים בעוטף עזה, הן נותרו בלי כלום, אפילו בלי נעלי ספורט, נארח אותן במשחקי המכביאדה שייערכו בארגנטינה. זה פרויקט מרגש ויש לנו עוד הרבה פרויקטים”.