14 מחזורים הספיק להעביר אייל לחמן במכבי פתח תקוה. 14 מחזורים בהם השיג שני נצחונות בלבד והיה רחוק מלקחת את הקבוצה למקום טוב יותר. אבל מה אומרת ההתפטרות של לחמן? האמת היא שכלום.
המאמן, שמאז לקח את גביע המדינה עם בני סכנין ב-2004, לא הגיע לשום הישג משמעותי, ימשיך לככב במדורי המועמדים, ולבטח יזכה לתפקיד נוסף בקרוב מאוד. מי שפינה את מקומו ללחמן, מרקו בלבול, השיג שלושה נצחונות בשמונה מחזורים, מאזן טוב בהרבה, אבל כנראה שהוא פשוט לא בא "טוב" לעמוס לוזון.
לא ברור מה הקריטריון למשרת המאמן במכבי פ"ת, אבל אם אתה נטול קשר משפחתי כלשהו, הסיכויים שלך להחזיק בתפקיד שואפים לכלום. משה סיני כבר לקח את התפקיד, ואם יש מישהו שחושב שהוא יכול להביא הצלחה כלשהי לקבוצה, שיקום עכשיו. אני מניח שכולם עדיין יושבים. הוא בסך הכול יעביר את הזמן, כמו אלו שיחליפו אותו, עד שייטב לוזון יואיל לקחת על עצמו את התפקיד.
 |
| עמוס לוזון. למקורבי משפחה בלבד (שי לוי) |
|
| |
סיני, מאז אימן את הפועל ת"א בשנות התשעים ודירדר אותה על סף הליגה השנייה, לא הגיע לאף הישג בתור מאמן. אז מדוע דווקא הוא אתם שואלים? כנראה כי הוא זמין רוב היום בפלאפון, והוא ועמוס אחוקים. הם ישבו פה ושם באיזה בית קפה, ולוזון יודע כי הדלת לחדר ההלבשה במחצית/פתיחת/סוף משחק תישאר פתוחה כתמיד. במקרה של סיני, לטובת הקבוצה זה אפילו עדיף.
אז מה שוויו של תפקיד המאמן בליגת העל? כלום. גולדהאר פיטר את נמני בטלפון, ואחרי זה גם את מחליפו מוטי איווניר באותה הדרך. דרור קשטן גם כן פוטר בשיחת טלפון טרנס אטלנטית ממיאמי. למינוי המאמן בקבוצה אין שום קשר להישגים, הצלחות או יכולת כלשהי.
ניצן שירזי קיבל את הפועל ת"א על בסיס מקום פנוי, ממש כמו סטנד ביי בטיסה לניו יורק. הוא בעצמו יודע שהמעמד שלו יציב בקבוצה בערך כמו מצב הרוח של ערן לוי. שירזי יעביר את הזמן עד סוף העונה, סביר להניח שלא יצליח להביא אליפות, ויפנה את מקומו לבחור הבא שאלי טביב יקבל את ה"דודה" עליו.
 |
| ניצן שירזי. קיבל את התפקיד בהפועל על בסיס מקום פנוי (דרור רוזנפלד) |
|
| |
יובל נעים כבר היה בדרך החוצה מבית"ר, ואחרי שלושה נצחונות ליגה ברצף, מי שחשב שדווקא הוא הבעיה - הבין שטעה. לקבוצות יש תקופות טובות יותר או פחות, ועם סגל שחקנים צעיר, ממש כמו זה שיש בבית"ר, קשה להיות יציבים. מאמן חדש לא היה הופך את השחקנים לבוגרים יותר, אי אפשר לקצר תהליכים.
הדבר הכי חשוב עבור מאמן בליגת העל כיום הוא הפלאפון. אם אתה זמין יש לך סיכוי טוב לקבל תפקיד, אם אתה באיזור בלי קליטה כדאי מאוד שתתחיל להיות מודאג. גם הפיטורים כבר עברו להיעשות דרך הרשתות הסלולריות, ככה שאזור בלי קליטה דווקא עשוי היה להציל לדרור קשטן את התפקיד.
זה היה מצחיק אם זה לא היה עצוב. איך אמורים לצפות מקבוצות להציג כדורגל טוב אם האיש שעומד בראש המערכת המקצועית נמצא בחשש תמידי למעמדו. לכן אין זה מפתיע, שעירוני ק"ש ומ.ס. אשדוד מציגות עונה נפלאה. מדובר בשני המועדונים היחידים אולי, להוציא את מכבי חיפה, בהם למאמן יש אורך רוח מהבעלים והוא יכול להנחיל את שיטת המשחק שלו ולא לחשוב רק על הניצחון הבא.
אז מה מצפה לנו בהמשך? יותר מאותו הדבר. המאמנים ימשיכו להתחלף כמו גרביים, לחמן לא יצליח בעוד מקום, בדיוק כמו ניצן שירזי, וניר קלינגר ימשיך על הקו ישראל/קפריסין. אומרים שפראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים. חבל שבמקרה הזה הפראיירים - הם אנחנו האוהדים, שלא יכולים להינות מעונה אחת של שקט בקבוצה שאנחנו אוהבים.
הכתוב הינו טור דעה