אולי בהפועל חיפה לא יודעים זאת, אבל דניס פוליאקוב הוא סוג של אגדה בבלארוס. בסגל הנוכחי של הנבחרת, שתתמודד ביום שלישי מול ישראל בבלומפילד, הוא בעל מספר ההופעות הרב ביותר, ובפער גדול מכל היתר. אחרי שכל הוותיקים פרשו בשנים האחרונות, 57 משחקים בינלאומיים מספיקים לכך, ובגיל 32 הוא אחד המנהיגים החשובים ביותר בחדר ההלבשה. אלא שזה לא הסיפור העיקרי כי בעברו יש הישגים שנכנסו לספרי ההיסטוריה של הכדורגל הבלארוסי.
ראשית, פוליאקוב קיבל את מדליית הארד באליפות אירופה לנבחרות עד גיל 21 ולא היה רחוק מסנסציה גדולה פי כמה. תארו לעצמכם – בלארוס הקטנה והצנועה עלתה לטורניר שנערך בדנמרק בקיץ 2011, שרדה עם המון מזל את שלב הבתים בזכות ניצחון על איסלנד והתייצבה לחצי הגמר מול ספרד. בשורות היריבה שיחקו אז דויד דה חאה, חואן מאטה, חאבי מרטינס, טיאגו אלקנטרה, אנדר הררה ואיקר מוניאין. בקיצור, הייתה זו נבחרת נהדרת, משופעת בשחקנים שכבר צברו נסיון במועדוני פאר, אבל בלארוס נתנה לה פייט מהסרטים. היא עלתה ליתרון במחצית הראשונה והעורף בו כיכבו פוליאקוב ואיגור פיליפנקו, לימים שחקן מכבי תל אביב ואשדוד, החזיק מעמד עד הדקה ה-89. רק אז הצליח איכשהו אדריאן לופס להשוות ובהארכה ניצחו הספרדים 1:3.
זה לא היה סוף הסיפור כי במשחק על המקום השלישי הדהימה בלארוס את צ'כיה, ניצחה 0:1 וקיבלה את הכרטיס הנכסף למשחקים האולימפיים בבריטניה. שם, באולד טראפורד, פגש פוליאקוב את ברזיל והתמודד מול ניימאר, האלק, אוסקר ופאטו. זה נגמר אמנם בהפסד 3:1, אבל אלה חוויות שלא שוכחים לעולם. בגיל 21, זו הייתה כמעט פסגת השאיפות של הבלם הצעיר כי גם לאצטדיון הייתה משמעות סמלית עצומה. פוליאקוב הוא אוהד שרוף של מנצ'סטר יונייטד והצהיר אז כי הוא חולם ללבוש בבוא העת את מדיה. זה אמנם לא קרה ומסלול הקריירה שלו היה צנוע הרבה יותר, אבל הוא זכה באליפויות רבות וגם היה שותף להעברה שהרעידה את התקשורת.
טוב, זה היה סיפור גדול רק בבלארוס, אבל בכל זאת – באטה בוריסוב החתימה בתחילת 2012 את פוליאקוב משחטאר סוליגורסק תמורת 600 אלף דולר. מדובר בסכום יוצא דופן בעסקאות בין המועדונים במדינה, ובאטה שזללה אז אליפויות ברצף, רצתה להעביר מסר חד וברור שהיא רוצה לגייס לשורותיה את השחקנים הבלארוסים הטובים ביותר. פוליאקוב ענה על ההגדרה בתקופה המדוברת, הפך מיידית לבאנקר בהרכב והיה שותף לקמפיין אירופי שנכנס לפנתיאון ב-2012/13.
לשם התחלה, הדיחה באטה את עירוני קריית שמונה במוקדמות ליגת האלופות כדי להעפיל לשלב הבתים בפעם השלישית בתולדותיה. שני המקרים הראשונים לא הניבו ניצחונות, אבל כבר במשחקו הראשון של פוליאקוב במפעל, הקרח נשבר ואלופת בלארוס הדהימה את ליל בצרפת עם 1:3 משכנע. המשחק השני היה טוב אפילו יותר – גם הוא הסתיים ב-1:3, אבל הפעם הקורבן הייתה באיירן מינכן של יופ היינקס – זו שהניפה את הגביע בסיום העונה.
לא כל ההופעות בליגת האלופות היו מוצלחות, כמובן. ב-2014, למשל, היה פוליאקוב חלק מההגנה שספגה 12 שערים בשני המפגשים מול שחטאר דונייצק, מתוכם שמונה נרשמו לזכותו של לואיז אדריאנו. התבוסות היו רבות, אבל פוליאקוב העדיף להתמקד בחגיגות, כמו הניצחון הפנטסטי 2:3 על רומא ב-2015. בסך הכל, במאזנו 16 משחקים בשלב הבתים בצ'מפיונס ליג, כולל שני מפגשים מול ברצלונה. מכיוון שבימיו בבאטה שולב פוליאקוב בעיקר כמגן ימני, הוא התמודד באגף מול ניימאר, ולא בהצלחה מרובה – הברזילאי הצטיין עם שני שערים ושלושה בישולים ב-180 דקות.
כאשר החלה באטה להיחלש בעקבות פרישתו של היו"ר המיתולוגי, אנטולי קאספקי, בגלל מחלת הסרטן, הבין פוליאקוב שהגיע הזמן לחפש אתגרים חדשים. בשלב זה של חייו, הוא כבר לא חשב בכיוון מנצ'סטר יונייטד, או אפילו ליגה אירופית מובילה, אבל בחר את רוב היעדים בצורה מוצלחת. ב-2018, הוא בילה חצי עונה באפואל ניקוסיה, נהנה מהאקלים ומהמנטליות הקפריסאית, וזכה באליפות. בהמשך השנה, הוא חזר בקצרה הביתה לבאטה, ליקט אליפות שביעית במדיה ועזב באופן סופי – והקבוצה לא סיימה עוד בפסגה בלעדיו. התחנה הבאה הייתה אוראל הרוסית, בליגה שעדיין הייתה במצב טוב כשהוא הגיע ב-2019.
אחרי שאיבד את מקומו בהרכב שם, נדד פוליאקוב לקזחסטן והצליח להותיר חותם. הוא היה שותף לאליפות של קייראט ב-2020, עבר בחלוף שנה לאסטנה ולקח אליפות גם איתה כדי להגיע ל-10 אליפויות בקריירה במצטבר. בתקופתו בליגה הקזחית, הוא התנסה בעיקר בתפקיד הפחות מוכר עבורו בקישור האחורי, ולכן המעבר לליגת העל בתחילת 2023 שימח אותו בכל הקשור למשבצת על המגרש. בהפועל חיפה שב הבלארוסי למקורות, הוא מתופקד כבלם וזו העמדה אותה הוא מגדיר כמועדפת מכל הבחינות. אחרי חצי עונה שהוקדשה להתאקלמות, צפוי פוליאקוב להשלים שנה שלמה במרכז ההגנה ב-2023/24 בקבוצתו של רוני לוי. עד כמה היא תהיה מוצלחת? זו כבר שאלה אחרת.
בינתיים, גם בנבחרת שב פוליאקוב לתפקיד הבלם בתקופה האחרונה. ימי הזוהר שלו מאחוריו וכך גם המשחק הגדול בחייו במדים הלאומיים, כאשר בלארוס סיימה בתיקו 0:0 מול צרפת במוקדמות מונדיאל 2018 – כידוע, גם הפעם היה לו עסק עם אלופה לעתיד. השינויים האחרונים בנבחרת לא בישרו לו טובות כי הוא נהנה מיחסים טובים עם המאמן גיאורגי קונדרטייב אשר פוטר ביוני – זה היה הבוס שלו עוד בנבחרת הצעירה ההיא ב-2011. במקומו הגיע קרלוס אלוס הקטלוני שעבר למערך עם שלושה בלמים וסיים בבכורה בתיקו 0:0 מול אנדורה.
הייתה זו תוצאה עגומה מאוד, אבל לפחות בכל הקשור להגנה לא נרשמו מחדלים ובלארוס שמרה על רשת נקייה. יהיה קשה הרבה יותר לעשות זאת בבלומפילד מול מנור סולומון ואוסקר גלוך, אבל ביוני החזיקה ההגנה בראשות פוליאקוב מעמד עד הדקה ה-85 בבודפשט לפני שספגה פעמיים. ישראל ניצחה אז 1:2 והיא תקווה לתוצאה מרשימה הרבה יותר הפעם, ללא דפיקות לב מיותרות, אבל לפוליאקוב שהספיק להסתגל למזג האוויר הים תיכוני יש תוכניות אחרות.