"לך לתאריך שבו קיבלתי את הטלפון מעורך הדין שחר בן עמי, אני לא זוכר אותו, ותבין שהכל אפשרי בחיים. אז אמרתי כן להפועל תל אביב, שהייתה במקום האחרון בליגת העל, ושנתיים וחצי אחר כך לקחה דאבל והעפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות. ישבתי ב’סטארבאקס’ בלימאסול, שתיתי קפה, עניתי לשיחה והכל התחיל משם. בכדורגל, ובכלל בחיים, אם אין לך חלום ומטרות גדולות אז אתה לא יכול להגיע. דווקא ברגעים כאלה, צריך חזון כדי להגשים את החלומות. בסוף אתה מגיע ל-15.5 בטדי. אלה המטרות שלך ואלה הרגעים הכי גדולים של החיים בסוף".
עשור (פחות יום) אחרי הדאבל הבלתי נשכח של הפועל ת"א, בסיום ‘עונת הקיזוז’ שנחתמה עם אותו שער איקוני של ערן זהבי בדקה ה-92 מול בית"ר ירושלים בטדי, אלי גוטמן נזכר. בראיון ל-ONE הוא משחזר את הרגעים הגדולים של אותו יום, משתף בסיפורים ובנעשה בטדי בדקות הדרמטיות, מדבר על היום שאחרי הקריירה, על הקדנציה השנייה במתחם חודורוב שהסתיימה רגע לפני הפירוק ועל החיים, דרך ההרצאה והסדנה שלו למאמנים.
משחק בית: עידן ורד נגד בן שהר ראש בראשאלי, בתקופה האחרונה הפסקת להרצות בגלל הקורונה, איך העברת את הזמן במשבר הזה?
"כן, אני לא מתחבר להרצאות ב’זום’, אני אוהב לעשות הכל פרונטלי ואין משחקים אז גם אין פרשנות. במשך חודשיים קיבלתי המון פניות לשתף בחומרים ובידע שלי, אז פתחתי סדנה למאמני כדורגל כדי לתת להם ארגז כלים לעתיד, זה בעיקר מה שעשיתי בתקופת הקורונה. יצרתי קשר עם המכללה לאימון כדורגל של וינגייט והוצאנו את זה אל הפועל. על עצמי אני יודע שבשנים הראשונות שלך כמאמן, אתה לא מקבל את הדרך המתודית לעלות על המגרש ולהעביר את המסרים הנכונים לשחקנים שלך”.
מה אתה מלמד בעצם?
"כתבתי על תשוקה, מנהיגות, עם דוגמאות מהקריירה שלי. אני מלמד את השיטות 4-4-2, 4-3-3 ו-5-3-2. שיטות משחק זה דבר שליווה אותי לאורך כל הדרך, היום אני מבין הכל יותר טוב. אני רואה את 'הריקוד האחרון' כל פרק פעמיים ומבין עד כמה זה חשוב, ובעיקר את המסביב. באחת הסדנאות שהייתי בהן כמאמן, כשאלכס פרגוסון היה שם, הוא אמר: 'מאמן כדורגל צריך ליצור קו ודרך מקצועית לקבוצה, לדרוש מהשחקנים, להציב להם גבולות ולדבר איתם בגובה העיניים'. מאנטוניו קונטה למדתי שעקרונות המשחק הם קודש הקודשים, על זה לא להתפשר בחיים, אמר לי אחרי איזו ועידה. לקחתי את כל הקלסרים שלי וניתבתי אותם לספר לימודי. אני לא מאמין באוטוביוגרפיה, אז יש ספר לימודי כזה, כל מי שיבוא לסדנה הספר הזה יהיה לו בסיס. זה ייצא לפועל ביולי-אוגוסט. זה מאתגר אותי מאוד, זה ממלא".
אלי גוטמן ואנטוניו קונטה (מערכת ONE)איך כל זה התחבר לך לרוח התקופה?
"קראתי על ויריג'יל ואן דייק, שנתן לכדורגלנים להבין מה קורה ברגע שהקריירה תסתיים, הוא אמר שהוא באמת שקל לפרוש מכדורגל. הבין ששום דבר הוא לא לנצח. שהקורונה נתנה לו להבין מה הולך לקרות. כל אחד צריך לדעת, מאמן, כדורגלן, עיתונאי, חייב לחפש משמעות חדשה לחיים שלו ביום שאחרי.
זו תקופה אדירה של חוסר ודאות. אין תרופה, אין חיסון, זה שפעת זה לא שפעת? זה גם בעיות נפשיות ואז גם כלכליות, אבל הכל בסוף תלוי במערכת החיסונית שלנו. אז הכל זה קבלת החלטות. גם הפועל ת"א היא סוגיה שאז עלתה, אמרתי לא, לא, לא ואז כן. קיבלתי החלטה ואני לוקח את ההשלכות עליי. אם שגית, תודה, תקבל את הביקורת ותמשיך. אז או שאתה מנהל את המשבר בעצמך, לוקח את הדברים הטובים, מייצר שגרה חדשה, עושה דברים אחרת. או שאתה נותן למשבר לנהל אותך, לך תהיה כל היום בנטפליקס, בחדשות, תאכל כמו מטורף, תשמין, תהיה מתוסכל וממורמר, ובטוח לא עזרת למערכת החיסונית שלך".
כשאתה מסתכל אחורה על הקריירה שלך, יש לך הרבה תובנות, אבל מה הכי מרכזית?
"כל הקריירה שלי הייתה מרוץ אחד גדול אחרי יעדים, אימונים, משחקים ועמידה במטרות שהצבתי לעצמי. דווקא היום, בפרספקטיבה של 30 שנים לאחור, אני יודע לנתח את זה בהיבטים אחרים. אני מבין שלא ידעתי לנתח כל המסע הזה. שהוא מתחיל ונגמר בתשוקה. עד כמה אני אוהב כדורגל, איך זה בא לידי ביטוי מילד בן 7 שהולך למשחקים של מכבי חיפה עם אבא שלו והוא מתאהב, רוצה להיות שחקן אבל הוא לא מספיק מוכשר, ואיך דרך האהבה הזאת אני מגיע לאמן את מכבי קריית ביאליק בליגה ב' ומגיע עד נבחרת ישראל. תשוקה זו נקודת ההתחלה של כל הישג".
“התיקו מול מכבי בדרבי הרגיש כמו סכין בלב, הרגשתי מרוקן”
אם נתחבר לנושא שלשמו התכנסנו, אז אני מניח שאתה נותן דגש בהרצאות ובסדנאות שלך לדאבל עם הפועל ת"א.
"בטח, אני מזכיר בהרצאה ובסדנה, כן. אני לוקח את זה דווקא מהנקודה של המשבר. כשאנחנו עושים תיקו עם מכבי ת"א ויורדים למקום השני בטבלה, מחזור לסיום העונה, ומכבי חיפה מנצחים את בית"ר ירושלים. אתה מרגיש שהכול נשמט מתחת לרגליים שלך ואתה מאבד את האליפות".
איך זה הרגיש?
"כמו סכין בלב. אתה מרגיש שאתה מתרוקן. יש לך שתי אפשרויות, או לסגור את חדר ההלבשה, לבכות על מר גורלך או לחזור לכר הדשא לשחקנים שנשכבו. לברוח זה הכי קל. הלכתי למרכז המגרש, שלחתי אותם להודות לקהל, אמרתי לזהבי 'יש פה ילדים שרוצים ממך חתימות, ככה אתה רוצה שיראו אותך?', הרמתי אותו מהדשא. ברגעים האלה השחקנים לא זוכרים אולי מה אמרת להם, אבל בטוח יזכרו מה גרמת להם להרגיש. אמרתי להם שאני אוהב אותם, גאה בהם ‘נתתם את הנשמה, קורה שהכדור לא נכנס’. היו שם קורות ומשקופים, לירן שטראובר תפס אז יום".
אם כבר התחלת, תשחזר בבקשה את השבוע האחרון לפני ה-15.5.
"זה קרה ביום שבת, יום רביעי יש גמר גביע המדינה מול בני יהודה, והאווירה אצלנו אלוהים ישמור. אלי גוטמן, עם כל הכבוד ל’גרמני’, נותן לשחקנים לא להתאמן למחרת. השחקנים לא רצו, לא היה חשק לכלום, החלטתי שאני עוזב אותם לנפשם. מי שרצה להתאמן, רצתי איתו ביחד. הגיע גמר גביע המדינה, זכינו. אחרי זה קובי סידי רצה לעשות חפלה אצלו בבית. יוסי אבוקסיס בא אליי ואומר לי יש חפלה אצל קובי. ביום שבת יש משחק עם בית"ר והוא מזמין אליו עם אוכל ושתייה. הוא התעצבן כי אני הייתי נגד זה. בסוף הייתה ארוחת ערב מאוד מינורית, באתי וכיבדתי, אבל ב-11 בלילה כל אחד הלך לביתו”.
הגענו ל-15 במאי. להגיד שהאמנו שנזכה באליפות? ממש לא, אולי זהבי האמין שיקרה משהו אם תשאל אותו. אני נוסע בכביש החוף מחיפה לת"א, מצד ימין אני רואה את הים, יש שם כבר במות של מכבי חיפה לחגיגות ואני אומר לעצמי 'לא מכינים במות ככה, עד שזה לא נגמר זה לא נגמר'. מגיעים לוולפסון והכל שקט. מגיעים לטדי, דקה שלישית שער של גילי ורמוט 0:1, דקה 30 עומרי קנדה מורחק, דקה 43 ברק יצחקי עושה תיקו. יורדים למחצית”.
מה קרה אז?
“בחדר ההלבשה במחצית בדרך כלל אצלנו שקט, אבל היה שם בלגן אחד גדול. אני יושב בשקט על כיסא ונותן להם להוציא את הכל. השקט הזה אולי נתן להם השראה. היה שם דלי מים, שפכתי לדגלאס דה סילבה על הראש, שואל אותו 'נרגעת?', עונה לי 'כן מיסטר'. לפני שחוזרים למחצית השנייה אני אומר להם 'עד יומנו האחרון לא נסלח לעצמנו אם לא ננצח ונשמע שמכבי חיפה לא ניצחו'.
ידענו שאנחנו קודם כל חייבים לעשות את העבודה שלנו. מול בית"ר בטדי, זה לא קל ולא היטבנו לשחק, אבל בסוף הכדור נחת ברגליים של האחד והיחיד ערן זהבי. אנשים אומרים 'מזל'. מזל זה הזדמנות שפוגשת מוכנות ואין אחד שיותר מוכן ממנו. שם הווינריות שבו עשתה את הפרק הראשון. הפרק השני נמשך בשלב הבתים של ליגת האלופות עם השער שלו, ניצחון על בנפיקה עם צמד שלו, והשער בליון שהוא אחד היפים שהובקעו אי פעם בליגת האלופות. ומבחינת האיש הזה השאר היסטוריה".
עשור אחרי, אתה זוכר את התחושה שהייתה לך כשהגעת הביתה אחרי כל הבלגן?
"אתה נמצא בערפול אחד גדול. אתה לא חושב, אתה פשוט מרגיש הרגשה של התרוממות רוח. 'מה טוב עשיתי שמגיע לי כל הטוב הזה?'. אתה כל הזמן במרוץ הזה ופתאום השגת אותו, הרגשה של סיפוק והרגשה שאי אפשר להסביר אותה".
מה הרגע הראשון שעולה לך בראש מאותו ערב בטדי?
"כשמהראן לאלה נותן לנו להבין שהמשחק הסתיים בבלומפילד בתיקו. נגמר המשחק בטדי וניצחנו 1:2, בבלומפילד נשארו כמה דקות. בא לדשא רועי גורדנה, אומר 1:2 לבני יהודה וזה לא היה נכון, מישהו הטעה אותו. כולנו בטירוף ומיד חזרנו למתח. לאלה עם הדוד שלו על הקו, בא ואומר לנו שזה לא נכון ושהתוצאה 1:1. מחזיר אותנו לעוד שתי דקות שהן כמו נצח עד שהוא אומר זהו נגמר, 1:1 בבלומפילד. ואז פורקן של כל מה שהצטבר באותה עונה, אני קורא לה ‘הסערה המושלמת’”.
אלי גוטמן והצלחת (גיא בן זיו)איך התפתחה העונה הזכורה הזו?
“היא מתחילה בגטבורג בשלב המוקדמות של הליגה האירופית, עוצרים את דגלאס ואיתי שכטר בשבדיה, הקבוצה מתפתחת בשלב הבתים של הליגה האירופית ומסיימת לפני המבורג, סלטיק וראפיד וינה, אף קבוצה ישראלית לא עשתה את זה. חמישייה ושלישייה לראפיד. אני נחשבתי למאמן טקטיקן והגנתי, אבל אימנתי את הקבוצה הכי כיפית והתקפית, אחת ההתקפיות שהיו בכדורגל הישראלי.
בינואר אתה נפרד משני שחקנים משמעותיים כמו ביברס נאתכו וסמואל יבואה, שזו מכה קשה והחלטות נטו של הבעלים, וכל מה שקרה אחר כך – רק אמונה. מה שליווה אותם זה רק אמונה. היה לנו שלט ענק בוולפסון שכל בוקר, ירצו או לא ירצו, הם הסתכלו עליו והיה כתוב 'בדרך לעונה בלתי נשכחת'. וכך היה".
מה קרה באמת במחצית כשאתה שופך את הדלי על דגלאס?
"הוא חיפש את עומרי קנדה כדי להרביץ לו בגלל שהוא הורחק. דגלאס עניין אותו רק לתפוס אותו. הוא דפק על הארונות במקלחות, השתולל שם, קנדה ידע את זה וברח עוד לפני כן. הוא בכלל לא היה באזור".
דגלאס דה סילבה (שי לוי)בוא נחזור לחגיגות, מה קרה בדרך חזרה לת"א?
"עוצרים בדרך, דגלאס היה הסמן הימני. ירדו איתו עוד שחקנים באיזו תחנת דלק והעמיסו מכל הבא ליד. ארגזים של אלכוהול".
מה הסיפור עם המשטרה שהזהירה אתכם?
"בדרך חזרה לת"א, כולם שותים, לא בפוקוס בכלל. אני מקבל טלפון ממישהו ועונה, מדבר מפקד מרחב ת"א מהמשטרה, אומר 'שלום אלי מה שלומך? אי אפשר לדבר באוטובוס עם אף אחד מהקבוצה, אתה נשארת היחיד שמפוקס. אני חייב לומר לך אסור לכם להגיע לבלומפילד עם האוטובוס. עשרות אלפי אנשים בבלומפילד, אקסטזה כזאת בעיניים שלי עוד לא ראיתי, יהפכו לכם את האוטובוס אם תבואו'. שאלתי אותו 'מה אתה מציע?', ענה 'אנחנו ניתן לאנשים את התחושה שאתם מגיעים לבלומפילד ותיסעו אתם ישר לוולפסון’ וזה מה שהיה. בכל מקרה השמועה התפשטה וגם לשם הגיעו כבר מאות אנשים, אבל לא אותם אלפים. אני זוכר את זה ואת זה שדגלאס קרע לאבוקסיס את החולצה בחגיגות".
גוטמן עם האוהדים שחיכו בוולפסון (מערכת ONE)כמה זה כיף להיזכר ברגעים האלה?
"מאוד. אני נהניתי כל יום להגיע למתחם האימונים בוולפסון, זאת הייתה חוויה אחת גדולה. חבורה של צעירים, עם תשוקה, מלאי רצון. הייתה התפתחות של כל שחקן וגם כקבוצה, מערכות יחסים נהדרות. היו סיפורים כמו בכל קבוצת כדורגל, זה טבעי, אבל חבורה מופלאה. גילי ורמוט, שכשהמשחק הקבוצתי לא זורם אני תופס אותו ואומר לו תביא את היכולת שלך ותנצח, וינסנט אניימה עם הצחוקים שלו, שני מגנים כמו קנדה ודדי בן דיין שהם כמעט רק בהתקפה, מזל שהיה לי את דני בונדר כדי לאזן, וואליד באדיר ודה סילבה המנהיגים, אבוטבול גם כמובן. שכטר, לאלה, זהבי".
מה הכי מסמל את זהבי לדעתך? אחרי כל מה שהוא עבר מאז בקריירה וכל מה שהוא השיג.
"ההתפתחות שלו לא באה בבום. כל הזמן הייתה לו התפתחות והאופי שלו ניצח. הבאתי אז את נמניה ווצ'יצ'ביץ', שהוא כוכב כדורגל, אבל הייתה לו בעיה בנימי הדם וזה מה שגמר לו את הקריירה. בזמן הזה לראות את ההתקדמות של זהבי כל אימון וכל משחק, למרות שאני לא נתתי לו לשחק כל הזמן, זה היה פשוט מדהים וזה אומר הכל".
אלי, בשקלול של הכל, אתה שלם עם התקופה שלך בהפועל ת"א?
"יש לי שתי תקופות בהפועל. לראשונה הגעתי עם 6 נקודות מתוך 36 במקום האחרון בליגה ותוך שנתיים וחצי הקבוצה אחרי דאבל ובליגת האלופות. הגשמתי את כל החלומות שלי בקבוצה הזאת. אין דבר שלא הגשמנו. חברתית, נפשית, מקצועית, מערכת היחסים של השחקנים, הקהל, הטירוף, הכל.
התקופה השנייה שלי בהפועל היא...כל אחד בחיים מתחרט על דברים שהוא עשה. אני סיימתי בנבחרת אחרי ארבע שנים, חיכיתי להצעה מאירופה, לא קיבלתי והייתי סבלני. אמיר כבירי עשה הכל כדי להביא אותי להפועל ובסופו של דבר אני מגיע כמנהל מקצועי ונותנים לי להבין שאני אחראי על פרויקט גדול של בנייה של אצטדיון חדש להפועל בבת ים, שלחו אותי להיפגש בגרמניה עם אלו שבנו את האצטדיון במיינץ. אבל זה לא עמד במבחן המציאות עם היכולת הכלכליות של מי שעמד בראש המועדון".
מה לא עבד מבחינתך בתקופה ההיא?
"פתאום אני מוצא את עצמי מאמן שחקנים שאני לא הבאתי אותם. ואני נזכר באלו שגרמו לכל ההצלחות שלי שם. מאמן שעזב את הנבחרת מגיע ישר למאבקי הישרדות. איבדתי את התשוקה ואז כבר אין טעם. אבל עם כל הכבוד, זה לא יכול לפגוע או למזער את ההרגשה שאיתה יצאתי מה-15 במאי, אף אחד לא יכול לבטל את זה".
בכל זאת, האוהדים סימנו אותך כאשם בכישלון המקצועי עד הפירוק. תיארו אותך כמי "שברח" מהתפקיד כשהספינה החלה לשקוע. איך הרגשת עם זה אחרי כל מה שהשגת?
"אני לא חשבתי שזה יגיע למצב כזה. מושיק תאומים אמר לי פעם שאני צריך להיות האלכס פרגוסון של הפועל. אז אנגליה זה אנגליה וישראל זה ישראל. הקהל אמוציונלי וחי את הרגע. כיף שנתנו לקבוצה הזאת את ההצלחה ההיא. כל מי שפוגש אותי אומר לי תודה על הרגע ההוא, עם הרגע הזה אתה הולך לעולם הבא".
אלי גוטמן ואלכס פרגוסון (מערכת ONE)אתה מרגיש מוערך באותה מידה שהיית לפני הקדנציה השנייה? כי הטעם שאיתו עזבת היה חמוץ.
"מה שחשוב זה הטעם שאצלי. והוא מתוק. כל אחד מפלס לעצמו את הדרך בקריירה ובסופו של דבר אני מאושר שיצרנו כזאת קבוצה שבאמת הפכה להיות אחת המלהיבות של הכדורגל הישראלי אי פעם".
אתה מתחרט אולי שחזרת להפועל?
"אנשים צריכים לדעת להתמודד עם האמת. גם כשמקבלים החלטות לא נכונות, צריך להגיד איפה שגינו, דרך זה אתה צריך לדעת לבקר את עצמך ואני בן אדם ביקורתי. בגדול, אסור היה לי לחזור באותה תקופה להפועל, זה הכל. משם, אני מקבל כל ביקורת כי היא תהיה נכונה. עלית על הקרון הלא נכון, ביושר תזכה לביקורת ואני מקבל אותה. אני כבר אחרי זה. אני בן אדם כזה שרגעי השמחה והאושר עולים אצלו על הרגעים הפחות טובים, בחיים האישיים ובטח בכדורגל. אף אחד לא יכול למזער לי את ההרגשה של אותו יום בטדי".
בטוח יצא לך לחשוב איך אותם אוהדים שהרימו אותך על הכתפיים גם קיללו אותך בוולפסון כשעזבת.
"אני לא אומר את זה לעצמי. אני לא מחנך העם. איש איש ילך בדרכו ואני לא בא להעביר ביקורת על אף אחד. גם תוך כדי העונה ההיא, היו עימותים מול הקהל. היה את המקרה של גבי בורשטיין שרצה לשחק נגדנו עם מכבי יפו, זה הזיה, מאמן השוערים שלי רוצה להדיח את הקבוצה שלי מגביע המדינה. זה לא נתפס ואני לא מצליח לשכנע אותו. הוא עומד בשער, אנחנו מנצחים והוא לא ממשיך בקבוצה. הבאתי במקומו את מאמן השוערים של הנוער. עד שאניימה בא אליי ואומר 'אני חייב את גבי, אני רגיל לדרך העבודה שלו, אני מרגיש שאני לא אהיה אותו שוער'. זזתי הצידה עם הכבוד שלי, מה שמעניין זו הקבוצה, הוא חזר לתפקיד. הקהל הגיע לאימון אחרי זה וצעק שאסור להחזיר את גבי כי הוא בוגד. אבל הלכתי עם האמת שלי והיא גם הביאה את התוצאות".
הזכרת מקודם את כבירי. באותם ימים בהפועל, מתי אתה מבין שהכל הולך להתפרק כמו מגדל קלפים?
"עם כל הכבוד, כל בן אדם צריך לחיות בהתאם ליכולות הכלכליות שלו. לי יש את היכולת שלי. אנשים בונים לעצמם מגדלים ודברים תלושים מהמציאות, תמיד צריך להתנהל בהתאם ליכולות. אי אפשר להאמין בדברים שאין לך".
אמיר כבירי ואלי גוטמן (רדאד ג'בארה)ואז מגיע הפירוק, הקבוצה בסופו של דבר יורדת ליגה באותה עונה שאותה התחלת כמאמן. איך זה הרגיש?
"הרגשתי נורא ואיום. הרגשתי שיש לי חלק בירידת הליגה. ידעתי להגיע להפועל במקום האחרון בליגה, אבל עם תשוקה וטירוף. אבל שוב, בלי זה, עדיף היה לא להגיע שוב".
עשור אחרי דאבל וליגת האלופות, מה דעתך על הפועל ת"א של היום?
"הפועל ת"א תמיד יישאר מועדון עם מסורת, אחד הבכירים בכדורגל הישראלי ולא משנה מה. עם כל הכבוד לי דרור קשטן הביא דאבל להפועל לפניי ומסע מופלא באירופה. הפועל לקחה אליפויות וגביעים לפניי ועוד תיקח אחריי. אבל בימים האלה, המשבר הכלכלי הוא הזדמנות. עכשיו צריך לקחת שחקנים מקבוצת הנוער ושחקנים מליגות נמוכות, וזה מה שהפועל עושה כי אין לה את היכולות הפיננסיות של מיץ' גולדהאר ויענקל'ה שחר, כדי לייצר קבוצה בתקציב שאפשר לעמוד בו, ואפשר לצמצם ככה את הפערים ממכבי ת"א ומכבי חיפה".
אתה מאמין שזה יכול לקרות בעתיד הקרוב?
"כרגע זה נראה רחוק, אבל גם כשאני הגעתי זה היה נראה ככה. אם הייתי אומר שנזכה בדאבל ונעפיל לליגת האלופות היו אומרים לי שאני על כדורים".
שחקני הפועל תל אביב (רדאד ג'בארה)איך אתה משווה בין הקבוצה שלך למה שקורה היום? אם בכלל אפשר.
"אפשר, גם לי הייתה קבוצה מאוד צעירה. גילי הגיע מגנט שם לא שיחק בכלל, שכטר ממכבי נתניה עם בן דיין, קנדה מהפועל פתח תקווה, זהבי מרמת השרון, לאלה מאחי נצרת, ידין ודה סילבה ירדו ליגה עם כפר סבא. זו הדוגמה שלי. זו לא הייתה קבוצה עם תקציב גדול והיא הגיעה לגבהים מטורפים".
מה אתה חושב על העבודה של משה סיני וניר קלינגר העונה?
"אני לא רוצה להיות נביא כי בכדורגל אתה יותר הולך אל הלא נודע יותר מאשר אל הנודע. אבל אני מזהה שקט בוולפסון, עבודה מקצועית, פלייאוף עליון וחצי גמר גביע המדינה זה מדבר בעד עצמו. מהנקודה שבה הם לקחו את הקבוצה ולאן שהם הגיעו איתה כרגע, זו כבר הצלחה גדולה. אני מאוד מעריך גם את הניהול של הפועל ת"א. האחים ניסנוב, זאב גרינברג ומאיר תושב. מאז שהם לקחו את הקבוצה לא קראתי כותרת אחת שאומרת שהם חייבים כסף לשחקן או ספק".
משה סיני עם ניר קלינגר באימון (שחר גרוס)לדעתך הפועל תוכל לשוב להישגים האלה שלה מלפני עשור?
"כשמייקל ג'ורדן זוכה באליפות ואבא שלו כבר לא בחיים, הוא משתטח על הרצפה ובוכה כמו ילד. אלה הרגעים הכי גדולים של החיים, אתה מסופק מהחיים שלך. והוא זכה שש פעמים, זה היה באמצע. אם לא תציב יעדים, בצעדים קטנים ועקביים ותרוץ עד למטרה, איך תצליח? איך תגיע ל-15.5? זה הזמן להציב את היעדים האלה. איפה שיש תשוקה ואהבה, הכל אפשרי".