חמישה שבועות לפני שריקת הפתיחה של ליגת העל, הכדורגל הישראלי בבעיה גדולה ביותר. שם המשחק הוא כמובן כסף ושחקנים. אחרי שחווינו עונה לא רעה בעונה החולפת, ספק רב אם היא תשוחזר שוב גם בעונת 2018/19 שעתידה להיפתח.
בעוד באירופה אחרי סיום המונדיאל אנחנו רואים ששוק העברות החל לפעול במרץ עם סכומים לא מבוטלים, בישראל הכל מתנהל על מי מנוחות. אין ספק שהכל בסופו של דבר קשור לכסף, אך גם יש פה בעיה גדולה שאין מספיק שחקנים מקומיים טובים. בעונה שעברה הפועל עכו הפכה עוד בטרם החלה העונה להיות היורדת הבטוחה, העונה מחליפה אותה בכך הפועל חדרה.
בלי לפגוע באנשי חדרה, תקציב של 9 מיליון שקל כולל מחלקת הנוער זה לא רציני ולא יכול להספיק לשרוד בליגת העל, כאשר אם רשם העמותות ייקח את הקבוצה לפירוק, אז חדרה תאלץ להתמודד עם מינוס 9 נקודות, מה שיהפוך את המשימה לבלתי אפשרית אף יותר. כאשר יש יורדת מסומנת בטרם החלה הליגה, זה פוגע בליגה עצמה.
בית"ר ירושלים גם היא בצרות גדולות לאור הכרזתו של הבעלים אלי טביב על ההתנתקות מן הקבוצה והעובדה שהכוכבים של הקבוצה שנשארו עתידים גם הם לעזוב. נראה שבשלב זה בית”ר תוכל להעביר תקציב מינימלי ביותר שעשוי להביא גם את הקבוצה מהבירה להתמודד אפילו נגד הירידה, לאחר שבכל השנים האחרונות ראינו אותה מתמודדת בצמרת הגבוהה.
הפייר פליי גם מונע ממכבי תל אביב להתחזק בצורה שהיא רצתה באמת. הפועל חיפה נפרדה מהכוכבים שלה עדן בן בסט ואלון תורג'מן, וחרף ההצהרות של הבעלים יואב כץ, אין לה תחליפים מקומיים להביא, כי פשוט אין מספיק שחקנים ישראלים טובים. גם בבני יהודה עדיין לא יודעים האם החקירה המשטרתית נגד הבעלים ברק אברמוב תפגע בקבוצה ואם כן אז באיזה אופן.
אלונה ברקת לא רואה אף אחד ממטר. היא עושה מבחינתה מה שטוב לקבוצה שלה, מה שלדעתה ימשיך לקבוצה שלה את השליטה בכדורגל הישראלי. באר שבע מזכירה את מכבי תל אביב של הכדורסל הישראלי בשנות השמונים והתשעים כאשר הייתה דואגת שכל שחקן טוב יעבור אליה, גם כאשר זה היה מסתכם בישיבה על הספסל. העיקר שלא יסכן את ההגמוניה.
באר שבע היא זו שעד כה הפתיעה בשוק ההעברות שצירפה את עדן בן בסט מהפועל חיפה.
בנוסף, מכבי חיפה מוכנה להוציא 400 אלף יורו על עידן ורד, כאשר במקביל, האלופה מבירת הנגב והירוקים מהכרמל שמנסים לחזור לקדמת הבמה נאבקים על מנור סלומון אם לא יעבור לאירופה. אך סך הכל מדובר בשוק העברות מת, בלי התנהלות אמיתית וממשית.
לכן, כאשר מסתכלים על התמונה הכוללת, אין מנוס פשוט מלצמצם את ליגת העל ל-12 קבוצות. במצב כזה, לכל קבוצה יהיה תקציב יותר גדול, יהיו יותר שחקנים ישראלים טובים, ובצורה כזו הליגה תהפוך להיות יותר איכותית.
אין גם כיום מספיק אצטדיונים כדי לקיים ליגה של 14 קבוצות, אין באמת לקבוצות בית אמיתי. בליגה של 12 קבוצות אפשר יהיה לפתור הרבה בעיות וגם יהיה לנו כדורגל הרבה יותר איכותי. יו"ר המנהלת ארז כלפון צריך לקבל החלטות אמיצות ולהוביל אותן למרות שלבטח לא כולם יתמכו בצעדים דרסטיים.
גם הליגה הלאומית בצרות גדולות. עדיין יש סימני שאלה לגבי 8 קבוצות, אנחנו רואים מה קורה בהפועל פתח תקווה שלא שילמה כבר מספר חודשים שכר והורדה השבוע לליגה א'. יש עוד מספר קבוצות שאולי בסופו של דבר יצליחו להעביר תקציב מינימום. לכן, גם הלאומית חייבת לעבור מהפכה, להפחית את מספר הקבוצות מ-16 ל-14 ואולי אף ל-12. אין מה לעשות, אין כיום מספיק כסף לכדורגל הישראלי לכל כך הרבה קבוצות, אנשים לא קופצים כדי להפוך לבעלים, לא מוכנים להשקיע.
יש לכדורגל הישראלי תדמית רעה מאוד, לכן גם ספונסרים לא ממהרים לשים כסף. לכן כדי להתחיל לשקם את הכדורגל שלנו, חייבים ראשי הקבוצות, למרות שבחלקם המהלך הזה יפגע, לקבל החלטות אמיצות עם צמצום הליגות, אפילו לתקופה של 3 שנים. לראות שהכדורגל מתחיל להשתקם, אנשים רוצים להשקיע בו, יתחילו לגדול יותר שחקנים מקומיים טובים ואז יהיה אפשר לחשוב על הגדלה מחדש של כמות הקבוצות בליגות.