קיבלנו הערב (שני) בסמי עופר תפאורה מדהימה, קהל נפלא, כל התנאים לכדורגל אירופי וטוב, אבל למעשה היה הכול בדרבי הזה חוץ מכדורגל. 25 אלף האוהדים, יצאו פראיירים שהגיעו למשחק בו היה כדורגל מגעיל, קשה לצפייה. שני המאמנים, מרקו בלבול ושרון מימר, חיפשו רק לא להפסיד את המשחק ועלו במערכים זהירים, לא לקחו סיכונים, גרמו למשחק להיות חלש ולא יפה לעין.
אני חושב שאם בלבול היה מעז יותר, אז הוא גם היה מנצח את המשחק, אך הוא הגיע הערב קודם כל, בשביל לא לרדת מנוצח. כמו כן, צפינו בתצוגת כדורגל רעה בדרבי, לא אהבתי את ההרכבים בהם בחרו המאמנים - שבלונים, מקובעים, ולא יצירתיים. המחצית הראשונה לא הייתה מביישת את המכשיר שחפר את מנהרות הכרמל, קבלנו קרב חפירות במרכז השדה. הקבוצה הירוקה הייתה טובה וחזקה, אך לא הצליחה לתרגם את השליטה למצבים.
כמו כן, קרים פריי שחקן בליגה משל עצמו, רמה מעל הכדורגל שיש לנו פה. מאידך, הפועל חיפה בחצי הראשון לא הייתה קיימת התקפית, לא ניסתה אפילו לצאת קדימה בצורה מסודרת ומאורגנת. לאחר מכן, המחצית השנייה נפתחה באותו קצב של קרב חפירות שלא מוביל לשום מקום.
רק בדקה ה-57 בן אז'ובל בעט לקורה ממצב נייח לאחר כדור קרן, אך הרבה מזל עבור הירוקים מנע מהם לא למצוא עצמם בפיגור. עוד ראוי לציין כי כאשר פריי נגע בכדור, שני שחקנים באדום קפצו וסגרו אותו, היה לו קשה להגיע למצבים. אגב, בצד האדום, ראדו גינסארי, היה בין הבודדים שהגיע לדרבי והיה לו משחק טוב.
כמו כן, אני לא מבין איך המארחת באדום לא בעטה פעם אחת במשך 90 דקות למסגרת שער מכבי חיפה, במיוחד כשעומרי גלזר נפצע בסמוך לשריקת הפתיחה וגיל אופק הוזעק לשער הקבוצה בלי הכנה. בסופו של יום, הרווח היחיד של הירוקים של בלבול מהמשחק הזה הוא שוב, עופרי ארד, שהיה לו משחק פנטסטי, רגוע, מלא ביטחון, הירוקים מרווחים בלם להרבה שנים קדימה. בצד הפחות חיובי, קשה לי להבין, מדוע ירדן שועה לא הופך להיות שחקן הרכב. לסיכום, 'ניצחון קטן' למאמנים, הפסד גדול לקהל הצופים במגרש ולמי שראה את המשחק בבית.