"זה התחיל בטורקיה, משום מקום הלירה הטורקית קרסה ופתאום לא היה כסף בגירסונספור. בסוף העונה הגיעה ההצעה מהפועל ת"א, חוזה ארוך טווח במועדון גדול, אני יכול להיות קרוב למשפחה. אחרי עונה אחת אני כבר לא בתוכניות של הקבוצה. חיפשתי משהו שיתאים לי כלכלית ומקצועית, אבל לא מצאתי. ברגע האחרון כמעט הלכתי להפועל חדרה, אבל לצערי הם לא הצליחו להעביר את החוזה בבקרה. רבע שעה אחרי שנסגר חלון ההעברות בתחילת העונה אני מקבל הודעה שאני כבר לא שחקן הפועל ומוציאים אותי מהקבוצה בוואטסאפ. זה מאכזב, תקופה קשה מאוד".
אחמד עאבד רווי אכזבות מהשנתיים האחרונות, אבל בעיקר מחושל ומחוזק. רק לפני כשנתיים הוא פרח בטורקיה. הלהיב במדי גירסונספור מהליגה השנייה והרשים קבוצות מהליגה הראשונה, המשפחה התאהבה בעיר החוף, העתיד נראה מבטיח. אבל אז הגיעו הבעיות הכלכליות של הטורקים והעונה הסתיימה בטעם מר.
זה עוד כלום לעומת מה שעבר על עאבד בהפועל ת"א, כשהגיע כשחקן רכש מוערך, אחד מבכירי המשתכרים שמצא את עצמו מנודה בוולפסון אחרי עונה קשה של הישרדות ברגע האחרון. רק בחלון ההעברות של ינואר, הוא חזר לשחק אחרי תשעה חודשים ללא כדורגל וארבעה חודשים בבית ללא מסגרת קבוצתית. כעת, הוא עדיין מצוי בעיצומו של מאבק משפטי מול האדומים.
על כל אלה, כולל התקופה הקשה מבחינה כלכלית כשהוא חוטף מכה אחר מכה אחר מכה, הקאמבק לבית שלו בקריית שמונה, התקווה לעתיד והאמונה הגדולה שלו, מדבר עאבד בראיון ל-ONE, כשלשנה הלא פשוטה הזו התווספה לאחרונה גם מגיפת הקורונה ששוב גוררת פגיעה בשכר, משביתה את הכדורגל הישראלי ומחזירה את עאבד לימים ההם, שהוא מעדיף לשכוח. אבל האמת היא שהוא כבר מתורגל ולא נשבר מנטלית. אחרי שנה שכזו, כנראה משום דבר.
אחמד, אי אפשר להבין עד היום. מה קרה שביום בהיר אחד אתה לא בתוכניות של הפועל ת"א?
"קשה לי להיות בבית, בלי אנשים לידי. שנים אני בכדורגל ולא הייתי מוכן לתרחיש כזה. נתתי הכל למועדון הזה. זה היה מאכזב כי הייתה עונה קשה לכולם, אי אפשר היה להפיל אותה עליי. ניצחנו והפסדנו כקבוצה, אני לא לוקח קרדיט על כלום אבל גם לא יכולים להפיל עליי כלום".
למרות כל מה שקרה לך מול ההנהלה, לא הפסקת לרצות לשחק בהפועל, הסכמת לקצץ ולא ויתרת.
"ניסינו לגשר. היו כמה אנשים שתיווכו באמצע, השארתי את הדלת פתוחה להפועל, אבל שום דבר לא הצליח. רציתי לשחק שם ולחזור לסגל, אבל גם אז הם התעקשו על דברים מסוימים. לצערי זה לא קרה ואני בק"ש. מה שמגיע לי מהם אני אקבל אחרי שתסתיים הבוררות. חוץ מזה אני אוהב שם את כולם ואני בקשר איתם עד היום".
מה קורה לך מבחינה כלכלית, איך אתה מתמודד עם מצב כזה?
"אנשים חשבו שאני יושב בבית רגל על רגל ומקבל משכורת כל עשירי לחודש ומבסוט. זה לא אמיתי. ארבעה חודשים לא קיבלתי משכורת, היה לי מזל כי חסכתי כסף לפני. יש לי התחייבויות ומשפחה, הייתה תקופה קשה, אבל למזלי היה לי קצת כסף בצד".
מה עשית כדי לעבור תקופה כזאת?
"יש לי עסק עם אשתי, אבל עדיין זו הייתה תקופה קשה מאוד. חסכתי בכל מה שאני יכול מבחינת הוצאות כדי לצמצם את הנזק שספגתי, אבל ברוך השם הסתדרתי ולא הייתי צריך לבקש ולקחת כסף מאף אחד".
בוא נחזור קצת אחורה בבקשה, מה קרה לדעתך ש'נשרפת' בהפועל? אין דרך אחרת לתאר את זה.
"כן, נשרפתי וקיבלתי את זה קשה מאוד. בהתחלה אמרו לי שיש לי שיחה עם המאמן ניסו אביטן. דיברנו מקצועית, נפגשנו במתחם חודורוב, אמר לי שאני לא מתאים לסגנון המשחק שלו. שאלתי 'מה סגנון המשחק שלך? שיחקתי תחת כמה מאמנים בכל הסגנונות ולא התאמנתי אצלך עדיין, איך אפשר לקבוע דבר כזה אם עוד לא התאמנתי אצלך? בוא נדבר, תראה אם מתאים לך'. ככה נסגרה השיחה. שבוע אחרי, אני מקבל הודעה שאני מחוץ לתוכניות ולא טס עם הקבוצה למחנה האימונים".
הרגשת בשלב הזה שרוצים אותך? כי היה שלב שניסו אהב מאוד את מה שהוא ראה ממך באימונים ובאמת רצה שתישאר מבחינתו.
"עד אז, עד שהקבוצה חזרה מהמחנה, התאמנתי בצד. לפעמים מכניסים אותי, לפעמים מנדים אותי, שיחקו איתי משחקים. אחרי שהקבוצה חזרה מהמחנה ניסו אמר שהוא רוצה להפסיק עם המנודים, חלק מצאו קבוצות ונשארנו עבאדי פרחאת ואני. ניסו החזיר אותנו לאימונים, ראה איך אני מתאמן ופתאום הוא רוצה אותי בחזרה לסגל. אפילו ניסה לקשר ביני לבין הבעלים".
הם אמרו לך שאתה לא רצוי מקצועית, אבל כשאמרת שאתה מוכן לקצץ פתאום כן היית מתאים מקצועית.
"נכון, זה קרה והבנתי שהבעיה היא ממש לא מקצועית. אני לא נופל מאף שחקן בהפועל ת"א בסגל הזה, בטוח שיש לי מקום בסגל לפחות. זה רק כלכלי וכולם יודעים את זה. התחבאו מאחורי המשפט שאני לא מתאים לסגנון. התקשרתי לניסו ואמרתי לו כמה אני יכול לקצץ, יש לי התחייבויות כמו כל בן אדם, זה מה שאני יכול. אם אקצץ כמה שהבעלים רוצים אני אלך לאנשים אחרים ואבקש כספים.
“הייתי מוכן לקצץ 15 אחוז, זה המקסימום מבחינתי. לא קיבלו את זה. ניסינו לצאת להשאלה, הם הקשו על כל דבר שמצאתי. בסוף חדרה רצתה וזה הסתדר, אבל היא לא הצליחה להעביר אותי בבקרה. בסוף נשארתי, רציתי להקטין את הנזק של הפועל ולהתחיל דרך חדשה ושום דבר לא הסתדר".
"הלוואי שהייתי בטורקיה עד היום, כל קבוצה גדולה עוד תרצה אותי, גם באירופה"
איך בן אדם מרגיש בתקופה כזאת? מה היה לך הכי קשה?
"הכי קשה היה לי לראות את השחקנים ביחד ואני בבית לבד. אני שואל את עצמי למה, מה עשיתי? איפה טעיתי? מה הבעיה? הפרתי חוזה? עברתי סעיף סעיף כדי להבין ולא הבנתי. הייתי עצבני בבית וזה יוצא בבית, אין מה לעשות. ניסיתי להיות רגוע, אבל עדיין אני בן אדם ולקחתי את זה איתי לכל מקום. היו ימים של שלושה אימונים ביום רק כדי לא להוציא עצבים בבית על המשפחה.
“השתפרתי באימונים האישיים, העליתי מסת שריר, תיקנתי הרבה דברים, התאמנתי תקופה ארוכה במכבי אחי נצרת אחרי שהבורר קבע שאני יכול למצוא לעצמי מסגרת לאימונים ושהפועל לא רצתה להחזיר אותי. הם חיבקו אותי ופתחו את הדלת, אמרו לי תבוא מתי שאתה רוצה זה הבית שלך. מגיעה להם מילה טובה על העזרה הזאת".
במצבים כאלה, אתה בטח באמת מנסה לחשוב מה לא עשית נכון. מה הבנת עם עצמך?
"שהם הפרו את החוזה, לא אני. אני עמדתי בו, סעיף סעיף, לא סגרתי על כמות של 20 שערים בחוזה, הלוואי והייתי עושה את זה וגם כובש ככה, אבל זה כדורגל, לפעמים אתה למטה ואז אתה למעלה. כולם יודעים את זה, אבל לצערי הפילו את כל התיק עליי".
היו רגעים שקיבלת בשורות רעות מאנשים שאתה אוהב ומעריך כי מעבירים לך מסרים דרכם, אז על מי אתה כועס בימים כאלה?
"לא רוצה לומר שמות ספציפיים, אבל אני מאוכזב מהאנשים שלקחו את ההחלטות האלה. לצערי הם בחרו מה שבחרו".
עד לפני ש"פיטרו" אותך מהפועל ואחרי התקופה כמנודה, באת למתחם כל יום והתאמנת, קיבלת יחס שווה כמו כולם, איך הרגשת להיות חלק מהקבוצה אבל לא באמת?
"עד הרגע האחרון לפני ק"ש הייתי בקבוצת וואסטאפ רק של השחקנים ועד היום אני מדבר עם עמנואל בואטנג, מרווין פירסמן שאל אותי מה קורה עם הקיצוצים של הקורונה, עם אוראל דגני רק לפני יומיים, עם ארז (נעמן, דובר המועדון), עם מורדי (דדון, מנהל הקבוצה), עם כולם. אין לי בעיה איתם, אלא עם האנשים שלקחו את ההחלטות לגביי".
הקריירה שלך סטתה מהמסלול, אין ספק, אבל עברת הלאה.
"מישהו שם נתן לי לעצור רגע, זה לא בא ממני. כל הסיפור הזה לא היה מקצועי, רק כלכלי. זה פגע בי מאוד בקריירה, בכושר, פגיעה קשה. הקריירה שלי בטוח לא במסלול שהייתה אמורה להיות, תשעה חודשים לא לשחק, ארבעה חודשים בבית, לשחק עם ילדים בחוץ, להתאמן על סינתטי, אבל לשמחתי עברתי את זה".
יש איזשהו פחד שבגיל 29 פספסת את הרכבת מבחינת לשחק בקבוצה גדולה, לשחק באירופה?
"ברור שאוכל לחזור ולשחק בקבוצה גדולה, לא תהיה לי שום בעיה. אני מאמין שעוד אעשה את זה. אני יודע שניר קלינגר ומשה סיני רצו אותי עד הרגע האחרון כשהגיעו להפועל, גם אחרי שהייתי ארבעה חודשים בלי קבוצה, אבל ההנהלה לא. אני מאמין עוד שכל קבוצה תרצה אותי, גם באירופה".
גם לצאת שוב לאירופה?
"החלום הזה עדיין נמצא אצלי, אי אפשר לוותר עליו. הלוואי שהייתי יכול להישאר בטורקיה עד היום, היה לנו שם כיף, אבל אני צריך היום לא לחשוב על כלום ורק לעבוד קשה בשביל העתיד".
אם כבר אירופה, גם החבר הטוב שלך מנצרת מונס דאבור עובר עונה קשה, גם בסביליה ועכשיו עם הפציעה בהופנהיים.
"כן, מה לעשות, מונס וגם אני כמעט ולא שיחקנו כדורגל העונה לצערנו. יש תמיד עליות וירידות בקריירה, הגיעה ירידה של שנינו, קיבלנו מכה קטנה, אבל אנחנו חזקים, נתמודד ונחזור לעצמנו".
"קבוצות מקצצות 40-50% לשחקנים, בנושא הזה איזי הוא מעל כולם"
בוא נחזור להווה, איך תופס משבר הקורונה בימים אלו?
"לשמחתי היום אני עובד אצל איזי שירצקי. איך שהסיפור התחיל לקחתי את השחקנים בזמן שהיו שמועות על חל"ת וכאלה אצל קבוצות אחרות, אמרתי להם אל תדאגו, איזי לא כזה, הוא לא יפגע בנו בחיים וככה היה באמת.
“מגיעה לו תודה ענקית על כל מה שעשה בשבילנו. הוא והמנכ"ל יוסי אדרי שאלו אותנו כמה אנחנו מוכנים לעזור, כי איזי נפגע בעסקים שלו ואנחנו חייבים להתחשב בזה, זה היה הזמן שלנו להתייצב מאחוריו וסגרנו על 23% בברוטו ושחיילים לא נפגעים. אני שומע על קבוצות שמקצצות 40 ו-50, אז בנושא הזה איזי הוא מעל כולם".
בלי קשר למשבר, יש לך גם קשר מיוחד עם המאמן שלך, קובי רפואה. הוא רדף אחריך במכבי פתח תקווה, הצליח לשים עליך יד בהפועל ת"א ושוב לקח אותך אליו לק"ש, מאמין בך מאוד.
"יש לי קשר טוב מאוד עם קובי. גם לפני שהגעתי לק"ש והייתי בבית, עוד לפני שהוא חתם בעצמו שם, היינו מדברים על המצב שלי. גם הוא עבר מקרה דומה עם הפועל. אנחנו שומרים על דיסטנס בין מאמן לשחקן, נצמדים למטרות שלנו וזה לא הולך כמו שאנחנו רוצים. הולך קשה בינתיים. נקווה שנחזור מהר ונישאר בליגה".
נחזור לקורונה, איך אתה מתמודד עם השגרה החדשה?
"חסרים לי האימונים, השגרה, ההכנות, המשחקים. אנחנו מקבלים תוכנית עבודה מהצוות המקצועי וזהו, מקווים שזה ייגמר כמה שיותר מהר".
מפחיד אותך הקטע הבריאותי?
"יש חשש, כמובן שיש חשש. אני רוצה לשמור על הבריאות שלי, של אשתי, הבנות ואמא שלי. אני יוצא רק לקנות אוכל. יוצא לרוץ עם מסיכה וכפפות, אנחנו ממלאים על כל ההוראות של משרד הבריאות. זה לא רק המשפחה, זה לשמור על הבריאות של כולם".
יכול להיות שהעצירה הזאת קנתה לכם הישארות בליגה? כי לא הייתם במומנטום טוב.
"אף אחד לא יודע מתי נחזור אז אני לא יודע מה יהיה האפקט ואין לי איך לענות. הלוואי שנוכל לחזור מחר להתאמן ולשחק כבר בשבת. אף אחד לא היה מוכן לזה ואני מקווה שנעשה את העבודה בלי קשר".
מאמינים שאפשר להישאר? יש לכם הרבה בעיות כקבוצה.
"יש לנו סגל שיכול להישאר בליגה, אני בטוח בזה במיליון אחוז. זה הולך להיות קשה מאוד, אבל אני מאמין מאוד בשחקנים ובצוות בק"ש".