הדרבי התל אביבי היה אמור להתנהל, לפחות על הנייר, עם עליונות ברורה של מכבי ת”א שנראית העונה גדולה בכמה מידות על הליגה שלנו, לאחר שכבר פתחה פער גדול משאר קבוצות הצמרת, בעזרת סגל שחקנים עמוק ואיכותי ומאמן שמנצח על המקהלה בגאוניות ומצליח כל פעם מחדש לשלוף שפן מהכובע עם שילוב של מנהיגות וכריזמה על הקווים.
ממול ניצבה לה הפועל ת”א, באחת העונות המאכזבות מבחינת היכולת על כר הדשא, בנוסף לחוסר שקט בולט ורחשים סביבתיים שליליים שמשפיעים לרעה על חדר ההלבשה, שבסופו של תהליך משפיעים על היכולת וקבלת החלטות על כר הדשא. למרות כל אלה, הפערים העצומים בין הקבוצות היטשטשו על ידי הכנה טקטית נכונה מצד קובי רפואה, עם רביעיית הגנה יציבה שצמצמה פערים בצורה כמעט מושלמת, לצד חוליית קישור דינמית ואגרסיבית שהצליחה לסחוף את מכבי לסוג של קרב חפירות במרכז המגרש.
קובי רפואה מודה לקהל (רדאד ג'בארה)המשחק התבסס בעיקר על צפיפות, פיזיות ומערכים טקטיים של שני המאמנים, שהוציאו את העוקץ אחד מהשני בעיקר בכל מה שקשור ליצירתיות ואיכות בחלק הקדמי. מכבי הצליחה להבקיע את שער היתרון במתפרצת מושלמת וירידה איטית להגנה של שחקני הפועל ת”א, ואילו האדומים, כבשו שער שוויון קריטי של עמנואל בואטנג, שזיכה אותם בנקודה חשובה ובעלת משמעות פסיכולוגית לקראת העתיד. מבחינת האדומים, התיקו הזה הוא כמו ניצחון ועליהם למנף אותו לקראת ההמשך.
הפועל ת”א חשובה מאוד לליגת העל ומהווה עוגן משמעותי לכדורגל הישראלי, וקברניטיה חייבים לעשות הכל כדי להעמיק את הסגל, בעיקר בחלק הקדמי, שסובל מחוסר ביטחון. חיזוק נוסף יצור תחרותיות שחסרה לקובי רפואה, ותיתן לו את כל הכלים לקראת קרבות ההישרדות.
שחקני הפועל תל אביב חוגגים (רדאד ג'בארה)מכבי לעומת זאת, יכולה לצאת מהדרבי מאוכזבת הן מהיכולת והן מהתוצאה, אך היא גם יכולה להיות רגועה כי גם התקלה הזאת לא תפריע בדרך הסלולה לזכייה באליפות. הצהובים, שנמצאים במומנטום מצוין חייבים להמשיך לשחק במגמה התקפית, וראיה לכך הכישלון של המערך ההגנתי ששיחק לידיים של הפועל ת״א ועזר לה לנטרל את חלוצי המוליכה ביתר קלות.
הדרבי הפעם היה חלש ובקצב נמוך עם דגשים בעיקר על אלמנטים הגנתיים, בלי שמץ של יצירתיות ותעוזה בחלק בהתקפה בשני הצדדים. המפסיד הגדול מכך – היה הקהל באצטדיון
ובבית, שקיבל 90 דקות שלא עמדו בציפיות.
שחקני מכבי תל אביב בסיום (איציק בלניצקי)