בדרך כלל הם מחכים יותר מידי. הכאבים פוסקים במנוחה, זריקה נגד הכאבים שעוד נותרו מטשטשת מעט את הסבל הנורא, והתנועה אמנם עדיין לא מתבצעת באופן מלא, אבל הקבוצה משלמת את המשכורת וניתוח בשלב כזה של העונה לא בא בחשבון. אז סוחבים. את הכאב, את המאמץ, את הזריקות והכדורים. הרצון להמשיך ולשחק גובר על הכל. אבל מה שקורה באגן לא נראה לעין, בניגוד לפציעות אחרות, וזה הופך את הפציעות באזור הזה להרבה יותר מורכבות ומסוכנות.
הסטטיסטיקה אומרת שפציעת הבקע היא אחת מהפציעות השכיחות ביותר בקרב כדורגלנים שמשחקים ברמות הגבוהות. הסטטיסטיקה הלא-רשמית אומרת, שכמעט כל כדורגלן שיסבול מהפציעה הזו יזניח אותה וינסה להמשיך לתפקד כרגיל. אולי מתוך מחויבות לקבוצה, אולי מתוך רצון להרשים, ואולי כתוצאה מלחץ שמגיע מתוך המועדון עצמו. הבעיה היא, שהמודעות לכך שההזנחה עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך כמעט ולא קיימת.
פרופסור דודאי מנפץ את מיתוס הבקעאחרי 22 שנה בתחום, ד"ר משה דודאי, פרופסור משנה לכירורגיה ומומחה לבקעים, טיפל כבר בלמעלה מ-700 מקרים. הוא נחשב לאחד מהשמות המובילים בעולם בכל מה שקשור לפציעות של בקע בקרב ספורטאים, פציעות שעד לא מזמן אפילו לא הוזכרו בכלל בספרי הרפואה. בחודש מאי האחרון הוא היה אחד מבין שלושת הרופאים הבכירים ביותר בעולם שהרצו בכנס מיוחד שנערך בווינה ועסק בנושא, והוא אחד משלנו. ישראלי מיפו, שמנסה להילחם בתופעת ה"יהיה בסדר".
ד"ר דודאי, מה זה בקע בעצם?
"בקע הוא האזור שבו כל שרירי הבטן מתחברים לאגן. השרירים מחוברים תמיד לעצמות בשני הקצוות שלהם וכאן כל שרירי הבטן מתחברים לעצמות של האגן באזור המפשעה. הפציעה נוצרת כשעושים פעילות בעצימות גבוהה, עם הרבה קבוצות שרירים שעובדות בו זמנית, בבטן, ברגליים ובגב. אם שחקן מנסה לעשות פעולה שכל השרירים שלו לא מסוגלים לעמוד בה, חוסר השוויון והאיזון בכוחות שמופעלים במהלך הפעולה גורם לכך שחלק מהשרירים מושכים יותר וחלק פחות, דבר שמוביל לפעמים להיווצרות של קרעים קטנים באזור האיגוד של השרירים למפשעה. במפשעה יש יריעות רחבות שמחברות את הכל, כשהתפקיד שלהן דומה לגידים, והן אלה שנפגעות".
ולמה זה יכול להוביל?
"זו פציעה שמתקדמת עם הזמן כי הקרעים האלה גורמים להתרופפות של כל האזור שמאגד את החלק העליון של הגוף על האגן. זו תחילת הפציעה שנקראת בקע ספורטאים".
זה מתחיל לרוב מפציעות שמגיעות מהמפשעה או מהבטן?
"מהמפשעה, אבל צריך להבדיל את זה מבקע רגיל. בקע מפשעתי רגיל הוא בעצם חור במפשעה שלא תמיד מתבטא בכאב ולעומת זאת פציעת בקע ספורטאים מתבטאת בהתרופפות של האזור, קרעים ונזק מורכב יותר שמלווה בכאב ובמגבלות. אפשר להקטין את הסיכוי לזה על ידי הכנות טובות יותר אבל מסתבר שאי אפשר למנוע אותה לגמרי. 20 אחוז מכל הספורטאים שיסבלו מהפציעה הזו הם כדורגלנים, ולצידם יש בנוסף בעיקר שחקני פוטבול אמריקאי והוקי קרח שסובלים ממנה. בארץ יש לפעמים גם רצי מרתון שלא מכינים את עצמם טוב ונפצעים גם כן".
גיא מלמד. נותח אחרי שניסה חודשים של טיפולי מנע (נעם מורנו)ופותרים את זה רק בניתוח? אין שום הליך החלמה אחר?
"רק בניתוח. תראה, הנזק שנוצר כתוצאה מהפציעה הזו מתבטא אצל ספורטאים גם בדלקות, ואי היציבות הזאת גורמת למתח על העצבים מתוך הבטן לכיוון הרגליים, שזה מה שגורם לכאבים. הרי שריר או פציעה שטחית על העור מתרפאים, אבל היריעות האלה נקרעות ואם לא מטפלים בהן בזמן אז גם קשה יותר לרפא אותן וזה גורם לנזק בלתי הפיך. מתחילה להיות דלקת, שהופכת לבצדקת, שעלולה לחדור לעצם, ואז זה כבר כמו שבר מאמץ".
ושחקנים מגיעים למצב כזה?
"כן, הרבה מהם".
מעופר שטרית ועד קני סייף
ד"ר דודאי ראה לא מעט פציעות בקע בקריירה שלו והוא מדרג אותן לפי הליך ההידרדרות של הפציעה, בסולם דרגות של אחת עד חמש. המצב המדובר, שגורם לפגיעה בעצמות שבאזור האגן, הוא החמור ביותר. קני סייף למשל סבל מפציעה בדרגה חמש, כך גם ליאור רפאלוב ועומר דמארי שהגיעו אליו לכאורה בשלבים המתקדמים יותר שלה.
הוא מסרב אמנם לדבר עליהם באופן אישי, אבל הרבה כדורגלנים משכו את הפציעה בבקע עד הסוף, ומפתיע לחשוב על זה כשמדובר בשחקנים מהרמות הגבוהות ביותר. "בדרך כלל הכוכבים מגיעים עם פציעה שהיא יותר קרובה לדרגה חמש מאשר לדרגה אחת. מכיוון שהוא העיד על עצמו, אני יכול לומר שרק לאחרונה הגיע אליי גיא מלמד והוא סבל מפציעה בין דרגות שתיים-שלוש, אבל הוא, בניגוד לאחרים, הפסיק לשחק מאז שהפציעה הופיעה ורק ניסה להיעזר בטיפולי שווא במשך שלושה חודשים".
עומר דמארי. סבל מהפציעה ונותח לאחרונה (משה חרמון)הוא מלווה אותם עוד משלב האיבחון, דרך הניתוח ועד לשיקום המלא. הליך ההחלמה מפציעה בדרגות אחת עד שתיים נמשך בדרך כלל כשלושה שבועות, בעוד שבדרגות ארבע עד חמש זה יכול לקחת גם שמונה שבועות, כך שלא ברור מדוע שחקנים דוחים את הטיפול בפציעה הזו. לדבריו, הסיכוי של הספורטאים הצעירים יותר לחזור לפעילות מלאה הוא טוב יותר, בעוד שבגיל 29 למשל רמת הסיכון הופכת לגבוהה פי כמה.
"אם נודע לקבוצה שהשחקן שלה סובל מבקע, האינטרס שלה אומר שצריך לשלוח אותו לניתוח מהר ככל הניתן, ואחרי שלושה או ארבעה שבועות הוא יחזור לפעילות. אלא שבמקום זאת, לא פעם הקבוצות מושכות אותו כי יש משחקים חשובים ואומרים לו שיקח משהו לכאבים", טען ד"ר דודאי. "זה מאוד לא מומלץ להמשיך ולשחק עם הפציעה כי זה מחמיר אותה וזה אומר שהניתוח וההחלמה יהיו ארוכים וקשים יותר. במקרים מסויימים, יש סיכוי שהשחקן גם לא יחזור לתיפקוד של מאה אחוז כפי שהיה קודם".
המנותח הראשון שלו מהכדורגל הישראלי היה עופר שטרית. הוא סבל מבקע ממש לפני המעבר שלו מהפועל לוד למכבי חיפה, בקע שלאחריו הוא כבש 27 שערים בליגה הראשונה, בשנתיים שבהן הוא התנדנד בין ההרכב לספסל. חיים רביבו, ששיחק לצידו בחיפה, המשיך משם לסלטה ויגו וסבל מפציעה דומה. גם הוא הגיע לד"ר דודאי, מלווה ברופא הקבוצה מספרד, ונותח. בהמשך הופיעו אצלו עוד שמות גדולים כמו אלון חזן, אסי דומב ומוחמד גדיר.
בדרך כלל הכוכבים מגיעים עם פציעה בדרגה חמורה יותר. רפאלוב (רדאד ג'בארה)מאז שטיפל בראשוני הכדורגלנים הוא השתכלל ופיתח סטארט-אפ בתחום. דודאי קיבל תואר פרופסור באוניברסיטת יוזוס שבוושינגטון והוא מתמחה בניתוחי בקע בלפרוסקופיה. הליך הניתוח נמשך כשעה וחצי עד שעתיים בממוצע, במהלכו הוא עובד בטכניקה ייחודית שמשחררת את הצלקות, הדלקות והלחץ על העצבים, ולאחר מכן מחזקת את השרירים והדופן האחורית של הבקע. לעתים מושתלת שם רשת שתפקידה הוא לייצר רצועות חדשות ותקינות. היא נטמעת בגוף ובתוך 24 שעות הגוף בונה עליה רקמה חדשה. ואם השחקן מגיע במצב סביר, הסיכוי שהפציעה תחזור, לטענתו, הוא די קלוש.
אם אמרנו שכדורגלנים ישראלים מגיעים בדרגה הגבוהה יותר של הפציעה, אז איפה הם ממוקמים נניח לעומת שאר העולם?
"הנושא של בקע הספורטאים הוא חדש יחסית בעולם. כשהתחלתי ללמוד רפואה הוא לא הופיע בספרי הלימוד. כיום הוא יותר מוכר, יש הסכמות בין הרופאים שמטפלים בזה ודי ברור מה עושים. בגרמניה יש יותר רופאים שמתעסקים בזה כמו גם בארצות הברית".
כן, אבל ברמת הידע של הספורטאים, יש יותר מודעות שם?
"תראה, הספורטאים יודעים להגיד שזו פציעה במפשעה ולאט לאט לומדים שיש דבר כזה שנקרא בקע ספורטאים, אבל מה המשמעויות שלה - רובם לא יודעים. הם חושבים שיש מתיחה במפשעה, הם מקבלים מנוחה, זה עובר, אבל כשחוזרים לשחק הכאבים חוזרים כי הפציעה היא בלתי הפיכה ושוב יש נזק. במקרה כזה, הספורטאים צריכים להבין שאם הפציעה הזו חוזרת שוב ויש כאבים במפשעה, זה אמור להדליק אצלם שלוש נורות אדומות, לא אחת. כי אם זה חוזר בפעם השנייה, צריך לברר את חומרת הפציעה הזו עד הסוף".
פציעת הבקע רק לאחרונה נכנסה לספרי הרפואה (איציק בלניצקי)מה הסיכון בפציעה הזו, למי שמשחק איתה יותר מידי זמן? זה יכול באמת להוביל למצב של פרישה?
"לפי הספרות, כן. מאלה שאני ניתחתי, הצלחתי להחזיר את כולם. בלי שמות, היו כמה בודדים שחששתי שלא יצליחו אבל חזרו. אפשר להתמודד עם רוב הפציעות האלה אבל צריך לדעת שיש סיכוי שהשחקן לא יחזור. הסטטיסטיקה בעולם מדברת על כך ששלושה עד שבעה אחוזים מאלה שעברו ניתוח יישארו עם הכאב. מהניסיון שלי, התוצאות הרבה יותר טובות".
מה קרה עם קני סייף בפציעה שלו? לאחרונה הוא אושפז לאחר הניתוח והחזרה שלו מתעכבת.
"אני לא מדבר על זה. קני בסדר, הוא בבלגיה והוא יהיה בסדר".
אבל תהיה לו החלמה קצת יותר ארוכה?
"קצת יותר ארוכה, אבל הוא יהיה בסדר גמור".
פרופסור דודאי וקני סייף טרם הניתוח (מערכת ONE)יש שחקנים שהגיעו לסיבוך מסוים בגלל הניתוח הזה? זה משהו שיכול לקרות?
"הכל יכול לקרות, אלה החיים. אחוז הכישלון עומד על בערך 0.3 אחוזים. סיבוך אחרי ניתוח הוא נדיר ביותר, וזה היחידי שאני זוכר, אבל הכל יכול לקרות. צריך לזהות מהר כשמשהו קורה ולטפל בו נכון כדי לפתור אותו, וזה מה שקורה. בחיים שלנו אי אפשר להימנע ממשהו לחלוטין ושאף פעם לא יקרה שום דבר".
זה נשמע הליך מאוד מורכב. איך אתה מבצע את הניתוח?
"אתה צודק מאוד, זה ניתוח מורכב. היתרון הוא שאני מבצע אותו שלא דרך חלל הבטן, אלא בטכניקה שבה אני מחליק מתחת לשרירים ונכנס לאזור המפשעה ישירות על מנת לטפל בבעיה. בטכניקה הזו לא יוצרים כמעט בכלל טראומה, בעוד שהסיבוכים רובם נובעים, בלית ברירה, בגלל הטראומה מהניתוח. בטכניקה שאני עובד בה, אחרי הניתוח אין כמעט בכלל כאבים. יום אחרי הניתוח השחקן מסתובב כבר בצורה חופשית ואחרי שישה ימים הוא אמור להתחיל את השיקום".