לרדת בכחול

עונה מגעילה, עצובה, אלימה וחלשה מסתיימת ברגע נפלא. קומץ אוהדי מכבי פתח תקווה, הקבוצה שיורדת ליגה בגלל בריונות ובגלל אווירת האלימות שמשרים סביבה בעליה ומקורבי בעליה, מקבלים את הירידה במפגן ספורטיבי מרגש של שירה ומחיאות כפיים. שתי הקבוצות של העיר פתח תקווה יורדות השנה ליגה בגלל מנהלים והנהלות שהביאו אותן אל סף התהום ולבסוף גם אל התהום עצמה. אין מקום לאנשים כאלה ולמנהלים כאלה בכדורגל הישראלי. לכדורגל הזה, לאוהדים הספורטיביים והמרגשים של מכבי פתח תקווה, מגיע הרבה יותר.

תמונת היום, שאומרת הכול, היא כמובן זו של הבוס הגדול של הכדורגל הישראלי, אבי לוזון. אם לאיש הזה היה נותר עוד מעט כבוד, אם נותרה בו מעט אכפתיות ורצון לתקן, הוא צריך היה להתאפק ולא להגיע לאצטדיון למשחק ההישרדות של הקבוצה המשפחתית. אחרי כל מה שנאמר על ניגודי האינטרסים, לוזון צריך היה במופגן לשבת ביציע אחר, במגרש אחר. אולי למשל בזה שבו שיחקה האלופה הטריה של הליגה שלו.

אבי לוזון ביציעי המושבה (שי לוי)

אבל לוזון מצפצף ולוזון לא מתאפק. ולכן, בעוד אוהדי קבוצתו מחזירים את הכבוד לכדורגל, לוזון לוקח את מעט הכבוד הזה בחזרה לבור העמוק, ומנבל את הפה כמו שהוא יודע ועושה כבר שנים רבות. הוא לא סופר אותנו ולא את הדיינים, כי הוא בריון בחליפה, פרחח בדמות יו"ר התאחדות. כמה לא מפתיע שבעוד האוהדים מריעים ושרים, לוזון מתעקש לרדת אל הדשא ולדחוף בגסות צלם עיתונות שעושה את עבודתו. הבשורה הטובה היא שלוזון לא שבר לו את הפרצוף. הבשורה הרעה – כל עוד הוא שם, התקווה לכדורגל אחר תישאר במקום אחר.

מכבי פ"ת ירדה בגלל התגובה המוגזמת ששחרר הדוד אבי אחרי התפרעות אוהדי הפועל בדרבי ובגלל העונש המוגזם שניפקו הדיינים שעובדים אצלו ובשבילו. אם לא העונש הבלתי מאוזן הזה, לא היה סיכוי בעולם שלמכבי פ"ת היו מורידים שלוש נקודות. אבל מכבי פ"ת ירדה גם ובעיקר משום שהיא הייתה השנה אחרי ככלות הכול, הקבוצה החלשה בליגה. קבוצה עם סגל ששווה פלייאוף עליון ויכולת שמצדיקה ליגה לאומית.

הנה כי כן תמה לה העונה העגומה הזו. 44 שנים אני רואה כדורגל ודיכאון כזה לא זכור לי. זה לא אמור לפגוע בחגיגה הגדולה של הסינדרלה מאצבע הגליל, אבל אפילו שם במקום לשמוח מתעסקים בג'יפה שבין המאמן לבעל הבית. כמה רגעים שמחים ידעו השנה אוהדי הפועל ומכבי ת"א? כמה חדווה הייתה בקריית אליעזר ובטדי? ומדוע צריך גם טל בנין, רגע אחרי שהשאיר את הפועל חיפה בליגה, לפרוץ בבכי ולדבר על רגעים לא נעימים ועל עונה קשה. סיימנו עונה עצובה ולפנינו עתיד קודר ולא ברור. להתראות נעורים שלום אהבה.

אלי טביב בבלומפילד. יפרק את הפועל? (יוסי ציפקיס)

ומילה על הטרגדיה ושמה הפועל ת"א. העובדה שהקבוצה הזו מסיימת את העונה במקום השני, מלמדת גם על רמתו של הכדורגל שלנו, אבל גם על העוצמות הגלומות במועדון הזה שמצליח להחזיק את הראש מעל למים גם כשבעלים שלו עושה הכול כדי להטביעו. צפיתי בטביב בטלוויזיה. בכל פעם שהמצלמה התמקדה בו, הוא נראה מדבר בטלפון, מרוחק ומנותק מהמשחק. מה עוד יש לומר על פתטיות כזו? טביב השעה בצדק את אבוטבול, שצריך היה להתאפק עוד שבוע לפני שאמר את האמת. עכשיו הגיע הזמן להשעות את טביב. לא רק מהפועל, אלא מהכדורגל בכלל. מה שנכון לגבי מנהלי הפועל ומכבי פ"ת, נכון גם לגביו. ואם טביב יישאר, הפועל שלנו, לא שלו, תצטרף במהירה לשתי המלאבסיות.