בפינה נידחת בקצה הכדורגל האירופאי נמצא לו ראובן עובד. אם נשים את האחריות שלו בצד לכל הקריירה, עובד הוא השחקן שמסביר לא מעט על ההתמודדות של מערכות ישראליות, וביניהן גם עולם הכדורגל, עם איש שונה.
עובד הוא שחקן חופשי. המילה כישרון נאמרה כל כך הרבה בהקשר שלו שאני אפילו לא אכנס לזה. הרבה מאמנים נשבעו שהם יעשו ממנו מה שהוא צריך להיות לדעתם ובמבט כולל נכשלו למרות רגעים לא מעטים שהרוויחו מהיכולת של השחקן.
אני מאמין מכאן, אפרופו הגיל, הבגרות והעבר שהימור על הכישרון של ראובן עובד יכול להוביל קבוצות גם בליגת העל להצלחה איתו. זה נשמע כמו תקליט שבור ומשפט שנאמר כל כך הרבה פעמים אבל הנסיבות החדשות מרגישות נכונות יותר.
הרי מי דמיין שעובד יגיע עד לאוסטריה, לליגה שלישית, כדי לשחק כדורגל? מי היה מהמר שהאהבה שלו למשחק והיכולת שלו לדבוק במטרה מספיק חזקה כדי לעשות את המסע הזה, ללא חברים ומשפחה?
 |
| ראובן עובד. אין לו מקום בליגת העל? |
|
| |
את היכולת והרצון הזה צריך בן אדם מספיק חכם שתופס מעצמו לתעל לטובת כל הצדדים. סיפורים בסגנון וויל האנטינג או אילוף הסוררת של שייקספיר הם לא פרק פרי הדימיון.
אם בשנים שבהם עובד עוד הראה את הכישרון שלו בליגת העל שחקן כמו מהראן ראדי (כיום שחקן נבחרת ישראל), אחמד סבע ועוד רבים אחרים היו בתחתית הכדורגל אז אין סיבה שהקשר לא יוכל להתברג בליגה שלנו כיום, אני בכל מקרה מאחל שלסיפור הזה יש עוד תפניות חיוביות.