פרידה עצובה ממודל לחיקוי

בשנת 1988 כסטודנט לחינוך גופני בגיל 22 הגעתי למבחנים לקורס מאמנים בווינגייט. רף הקבלה באותן שנים היה גבוה מאוד, הדרישות היו קשות מאוד ומאחוריהן עמד אחד המאמנים הקפדנים ביותר בכדורגל הישראלי, שמעון שנהר.

רציתי מאוד להתקבל לקורס ולמזלי הובהר לי עוד מראש שכדי לעשות את זה, עליי יהיה להיכנס לשיחת התרשמות ולמבחן עיוני עם שמעון שנהר. במשך שבועות ארוכים התכוננתי לאותה הפגישה, שיננתי את המילים שרציתי להגיד לו - הכל כדי לנסות להרשים ולהתקבל לקורס המאמנים.

אני זוכר את החדר בבית הספר למאמנים בווינגייט וזוכר את הפגישה הזאת כמו היום. אני גם זוכר איך התדמית הקשוחה והקפדנית התחלפה פתאום במבט שמקרין ביטחון רב ותחושה אבהית. זו הייתה מערכת היחסים עם שמעון בשנים שלאחר מכן.

כלפי השחקנים שלו הוא הקרין דרישה בלתי מתפשרת למקצועיות, אבל בפגישות האישיות איתנו המאמנים, הייתה בו רוח אבהית מאוד ותמיכה אין קץ. שמעון שנהר היה מסוג המאמנים שחושפים בפני מאמנים צעירים את כל הידע שלהם ללא סייג. הוא לא שמר כלום לעצמו, והעניק את כל כולו ולשמעון היה הרבה מה להעניק.

ידע שכזה בכדורגל הישראלי והאירופי ושליטה כזו בתורת האימון אולי לא נראתה מעולם במחוזותינו. היינו מלאי הערצה והערכה עד אין קץ. שמעון הוא המודל לחיקוי. אני לא מכיר הרבה אנשי מקצוע שיש להם ידע שכזה ואם יש כאלה אני לא בטוח שיהיו מוכנים לחלוק אותו עם אחרים. עשרות שנים של הכשרת מאמנים רשומות על שמו ובתקופה ההיא כל מאמן שהיה יוצא מהמטבח של שמעון היה יוצא מאמן-מאמן.

בשנים הרבות בהן עבדתי כמאמן במחלקת נוער של בני יהודה, כל תוכניות האימונים היו תמיד באדיבותו ובפיקוחו. כל טלפון שלי אליו, גם בשעות הלילה המאוחרות, נענה בתשובה מלאה ואפילו בהזמנה להגיע לביתו ברעננה ותמיד מעבר לשאלה הספיציפית, היה שמעון מזכה אותי בעוד נתון, בעוד עצה ובעוד מרכיב של ידע מהכדורגל המודרני.

לעולם לא אשכח שיחת טלפון לילית שבה רציתי לדעת משהו על בניית הצד הפיזיולוגי של כדורגלן ושמעון מיד שלף את המרחקים הממוצעים שעושה כדורגלן בליגה הגרמנית. מדובר בשנים בהן עדיין לא ניתחו את תנועת הכדורגלן כפי שעושים היום.

אי אפשר לשכוח את השנים שלו בשמשון תל אביב כשזו התאמנה במגרשי הספורטק. הייתי נוכח בכל אימון ואימון. שמעון לקח קבוצה שהייתה נטולת ציפיות, הקנה לה את שיטת המשחק של 3:6:1 ולא הייתה קבוצה שיכלה על שמשון באותה עונה.

ביתו של שמעון היה מוקד עלייה לרגל לא רק למאמנים, אלא גם לספורטאים צעירים שרצו להגיע רחוק. גל אלברמן ועומר גולן עשו אצלו במרתף את צעדיהם הראשונים וגם ספורטאים מענפים אחרים החלו לנהור אליו, הוא היה הידע בהתגלמותו.

עומר גולן. התחיל אצל שנהר (יוסי ציפקיס)

מי שהיה נכנס לכור ההיתוך הזה, היה עושה הרבה דברים מעבר ללבעוט בכדור. בין היתר טיפוס על חבלים, סולמות, מקבילים, התעופפויות באוויר על מזרנים. המודרניזציה בהתגלמותה מהמאמן עם המוח הקודח ביותר בכדורגל הישראלי. אני בטוח שעבור אלפים הוא היה מודל לחיקוי.

פגשתי את שמעון לפני מספר חודשים במגרש ברעננה. הוא נראה כמו תמיד צעיר ומלא חיוניות. מותו הוא כמו חץ בלב כי תמיד היה נראה ששמעון עוד צעיר ועוד יעשה גל נוסף של אימון בליגות הגבוהות ושל הקניית ידע למאמנים. היה נראה תמיד שהוא עוד ישוב למקום הראוי לו.