בעוד פחות מחודש יחגוג בן סהר יום הולדת. הוא יהיה בן 21, ובגיל שבו כדורגלנים ישראלים פחות טובים ממנו מסיימים את שירותם הצבאי ומתחילים לחשוב על אירופה, מצוי בן בדרכו חזרה ארצה, לא הרבה אחרי שעשה טירונות.
ארבע עונות משחק סהר בבוגרים וכבר הספיק לעבור בלא פחות מ-6 מועדונים, בארבע ליגות שונות, בשלוש מדינות. עד כה לא הצליח לצבור דקות משחק כמעט באף קבוצה, אסף פירורים, קושש פה דקה שם דקה.
שלושה משחקים בצ'לסי, 9 ב-ק.פ.ר., אפס בפורטסמות'. 16 משחקים ו-5 שערים בדה גראפשחאפף, הקבוצה היחידה שבה רשם הצלחה יחסית, ולאחר מכן 14 משחקים ושער אחד בלבד באספניול. לא קורות חיים מרשימות במיוחד, לפחות לא ביחס לתקוות שתלו בו בארץ לפני 3-4 שנים. לפי ציפיות אלה הוא כבר היה אמור לקרוע רשתות, אם לא בצל'סי, אז לפחות בקבוצת פרמייר ליג אחרת.
הפועל ת"א תהיה קבוצתו השביעית, בליגה החמישית, במדינה הרביעית. זה הרבה יותר מדי לגילו, יותר מדי אפילו לקריירה שלמה. משהו שם מריח לא טוב.
הסיבות למעברים התכופים ולחוסר יכולתו של סהר להתרומם אינן ברורות. סהר לא עושה רושם של בחור בעייתי, נהפוך הוא. מעולם לא נקשרה בשמו שום פרשייה, שום סקנדל, שום שערורייה, אפילו לא התבטאות מצערת.
 |
| בן סהר. סיים טירונות לא מזמן (אלעד ירקון) |
|
| |
יתרה מכך, מגיל צעיר ביותר הוא גילה נחישות, כוח רצון והתמדה שלמעלה משנותיו. מקצוענות, קוראים לזה. כשהיה בן 16 עבר לאחת מאקדמיות הנוער המפוארות והמושקעות של אחד המועדונים המובילים בעולם והצליח לשרוד שם. זה הישג מעורר השראה. אפילו בניון, בזמנו, לא הצליח לעשות זאת מרוב געגועים לאוכל של אימא.
ייתכן שמדובר פשוט בשאלה של כישרון. פה בארץ זכה סהר לקרדיט רב מהרגע שהגיע ללונדון, ולא מן הנמנע שאור הזרקורים המוגזם שהופנה אליו נבע מחיבתנו, אם לא מהערצתנו, לכל מה שנוצץ, זוהר ונחשק. ולהגיע לצ'לסי של רומן אברמוביץ', לסווינגינג לונדון - זה בהחלט נוצץ, זוהר ונחשק. לעשות זאת בגיל כה צעיר, זה כבר סיפור סינדרלה. סיפור סינדרלה מסי סטייל, וסהר היה אמור להיות המסי שלנו.
 |
| בן סהר ובניון. הצליח לעשות מה שאפילו בניון לא הצליח |
|
| |
עד כה גילה סהר ניצוצות של כישרון אך לא הרבה מעבר לכך. לי תמיד נראה, שאם יצליח להביא לידי ביטוי את מה שיש בו, לממש את מלוא הפוטנציאל שלו, הוא יכול להיות חלוץ מזן אחר ממה שאנו מכירים בארץ, חלוץ אירופאי אמיתי. זה טרם קרה, וסהר החליט לחזור לארץ.
לא מדובר בהחלטה שנבעה מפזיזות ומחוסר סבלנות, לדעתי. כפי הנראה הבין סהר שבאספניול לא יזכה ליותר דקות ממה שזכה להן בעונה שעברה, ולדקות הוא צמא, בלעדיהן יתבייש ויגווע. אינני יודע אם הייתה לו אפשרות להישאר באירופה, בליגה קטנה יותר, בקבוצה צנועה בסדר הגודל של דה גראפשחאפף, אבל לא בטוח שזה מה שנחוץ לו כרגע.
 |
| בן סהר. צמא לדקות (GettyImages) |
|
| |
הפועל ת"א אינה אפשרות כה גרועה. בשנה האחרונה היא גילתה שתי תכונות שבוודאי קרצו לסהר: 1. יכולת להצליח באירופה, 2. יכולת למשוך סוכנים ולעניין קבוצות אירופאיות בכוכביה. העובדה שיש לה סיכוי טוב מאוד להעפיל לליגת האלופות אף היא מהווה אטרקציה. חוץ מזה, שם הוא גדל.
נדמה לי שבשלב זה של הקריירה בן סהר זקוק לא רק לקבוצה, לא רק למקום עבודה שבו יקבל משכורת מסודרת, אלא גם לבית. נדמה לי שאחרי שנים שנזרק ממקום למקום, נדד ונאבק על חולצת ההרכב, מה שהוא צריך עכשיו זה גם קצת חום ואמפטיה, ואת זה הוא יקבל רק בארץ.
 |
| הפועל ת"א. יכולים להיות לו בית (רועי גלדסטון) |
|
| |
אליה וקוץ בה. פה בארץ הוא יהיה בהכרח כוכב על, לא משנה מה ייעשה על המגרש. גם אם יחמיץ פנדל בדרבי יכתבו עליו במדורי הרכילות. גם אם יסיים עונה עם 6 שערים יהיה מגה-סלב. הוא עוד עלול להתאהב בזה, להשתכר מהנוחות ולשכוח מהשאפתנות. ההחלטה לחזור לארץ נבונה ושקולה בהנחה שאינה דרך חד-סטרית, בהנחה שכבר רכש כרטיס טיסה בכיוון ההפוך, בחזרה לאירופה.
הכתוב הינו טור דעה