רז שלמה הפך בקיץ האחרון ללגיונר, כשאחרי עונה מוצלחת במכבי נתניה והגעה להרכב נבחרת ישראל, הוא חתם בלובן הבלגית. הערב (חמישי) ב-21:45 קבוצתו תתמודד מול גנט של עומרי גנדלמן ששיתף עמו פעולה בהרכב היהלומים ורגע לפני כן, הבלם העניק ראיון מיוחד ל-’HLN’, בו שיתף על ההתאקלמות, המלחמה בישראל והקשר עם המאמן אוסקר גרסיה.
“בהתחלה עברתי תקופה מאוד קשה. הייתי כאן לבד, לא ידעתי לאן ללכת, בלי חברים ומשפחה, הייתי צריך לשאת את הבדידות הזו. זה באמת לא היה קל”, פתח שלמה על ההתאקלמות בבלגיה. “עכשיו הדברים הולכים הרבה יותר טוב ואני מרגיש חלק ממשפחת לובן הגדולה, זה נותן לי שקט נפשי”.
הבלם החל לקבל קרדיט רב יותר מאז שגרסיה, אקס מכבי ת”א, מונה כמאמן הקבוצה ולעיתים קרובות הוא מתופקד כקשר אחורי. “כשאני משחק אני מרגיש טוב, לא משנה באיזו עמדה, על הדשא אני שוכח את הדברים סביבי. גרסיה החליט לשים אותי במרכז השדה לכמה משחקים, בטח יש לו סיבה טובה לכך. שיחקתי בעבר בתור 6, זה דורש קצת הסתגלות”.
על נבחרת ישראל שיתף: “לפעמים אני משחק בנבחרת. אני אוהב את התפקיד המרכזי הזה מאחור. בנובמבר היו לנו ארבעה משחקים, בשניים מהם שיחקתי. בשנה הבאה, בחודש מרץ, נשחק בחצי הגמר מול איסלנד. למרבה הצער, לא הצלחנו להעפיל לאליפות אירופה דרך שלב הבתים”.
שלמה כבש שני שערים העונה בנגיחה אחרי כדור קרן ונשאל האם זו אחת התכונות הבולטות שלו: “אפשר לומר זאת, משחק הראש שלי היה נכס גדול מאז ששיחקתי בקבוצות הנוער. אני שמח שהצלחתי לעזור לקבוצה פעמיים עם האיכות ההתקפית הכי גדולה שלי”.
את שער הבכורה, כזכור, כבש הבלם בעיצומו של ה-7 באוקטובר וסימן לב עם אצבעותיו. “היום בו כבשתי נגד סרקל ברוז’ היה היום הראשון של הטבח הנורא ההוא. היום שבו מחבלי חמאס חטפו ישראלים רבים. הלב היה מיועד כתמיכה למשפחתי ולמשפחות החטופים. זה לא אמיתי מה שקרה שם”, סיפר שלמה ולאחר מכן התבקש להתייחס לסיטואציה.
“זה פשוט מצב נורא שמכביד עליי מאוד”, המשיך. “כמובן שאני עוקב מקרוב אחרי החדשות, המצב מעסיק אותי כל יום, לפעמים אני לא מצליח לישון. במגרש אני מנסה להתנתק, אני משחק עבור המשפחה שלי באותו הזמן ובוערת בי אש עבורם ברגע שאני נועל את הנעליים, אבל זה לא קל. הסצנות הרבות קורעות הלב נצרבות לי בעין, זה לא עוזב”.
הבלם הוסיף: ”אני בקשר בכל יום עם המשפחה שלי, היא גרה בדרום, האזור הכי מסוכן עכשיו. אבא שלי נמצא במלחמה כחייל, אנחנו משוחחים כל יום לפני שאני הולך לישון, אני מתקשר לברר שהכול בסדר. העתיד? יש לי חוזה לארבע שנים שאני צריך לכבד. גם על המגרש דברים משתפרים. תחת מארק ברייס כמעט לא שיחקתי, אבל אני מקבל הזדמנויות מגרסיה. אני מרגיש הערכה גדולה בלובן ורוצה להפוך כאן לשחקן מרכזי. המלחמה לא משנה את זה”.
על הקרדיט מהקטלוני אמר: “אם אתה רק מתאמן ולא משחק אתה לא יכול שלא להתאכזב, למזלי ההגעה של גרסיה שינתה את הדברים עבורי. העובדה שאני משחק עכשיו דוחפת אותי ומאפשרת לי לנקות את המחשבות, אחרת הן נודדות מהר למה שקורה בישראל. פגשתי את גרסיה בפעם הראשונה לפני 12 שנה, כשהייתי בנוער של הפועל ת”א והוא אימן את מכבי, היריבה”.