בזמן פגרת הנבחרות ורגע לפני חזרת הליגה לפעילות, כאשר הקבוצה תפגוש את מכבי תל אביב ביום שבת, בהפועל באר שבע ערכו שיחה עם המאמן רוני לוי שהתייחס לשלל נושאים לאתר הרשמי של הדרומיים, בניהם העבר במכבי חיפה ובבני יהודה, הניצחון הגדול עם נבחרת ישראל, המשפחה, הסטיגמות והקשר עם מאור מליקסון ואליניב ברדה.
"מהרגע הראשון התחברתי לכדורגל, זו אהבה אינסופית”, אמר רוני לוי. “כשגדלנו כילדים, הכול היה סביב הכדורגל. יוצאים לשחק בבית הספר, חוזרים מבית הספר, משחקים בשכונה ואז הולכים לאימון של מכבי נתניה. בזמנו, במחלקות הנוער היא הייתה קבוצה שממש מטפחת שחקנים צעירים. לא היה לי ספק שאני אהיה שחקן כדורגל ואתעסק בכדורגל. זה היה כל עולמי, תמיד הייתי סביב העניין הזה והייתי מרוכז עם כל הכוח וכל העוצמה. בעניין הזה לא עניין אותי כלום".
האליפות שבה זכה עם בני יהודה כשחקן: "זו הייתה עונה מופלאה. קרה שם משהו קסום עם מאמן גדול, גיורא שפיגל, שבאמת היה מוביל דרך בסגנון שלו ולמדתי ממנו אחרי זה הרבה במכבי חיפה. כוכב על כמו משה סיני הגיע למועדון יחסית לא מהגדולים והוביל אותו לגבהים מטורפים. כמובן שהיו שם עוד הרבה שחקנים מצוינים שיחד עם אווירה מטורפת שנוצרה לקחנו אליפות היסטורית".
ה-2:3 הבלתי נשכח של נבחרת ישראל על צרפת: "זה היה יום מיוחד. אם אנשים היו יודעים מה הלך באותו היום בהתנהלות של הקבוצה לקראת המשחק, הם לא היו מאמינים. בסוף, ביום הזה הכול הסתדר. מבחינתי, שלמה שרף היה מאמן גדול, גאון כדורגל, והוא ידע להעמיד את השחקנים בצורה נכונה ולהוציא מהם את המקסימום. זה היה יום קסום וניצחנו את אחת הנבחרות הגדולות שהיו".
הפרישה ממשחק פעיל: "נפצעתי בברך. עשיתי ניתוח לשיקום הרצועה הצולבת. ביצעתי שיקום, חזרתי לשחק ושוב נפצעתי באותה הפציעה. היה על הפרק ניתוח שהיה מסכן את הברך לגמרי, אז החלטתי, לצערי, לפרוש. הרגעים הראשונים אחרי הפרישה היו מאוד קשים".
השימוש בעזרים טכנולוגיים במהלך קריירת האימון: "גיורא שפיגל, שאימן אותי, הביא המון דברים חדשים. אני זוכר שבימים ההם, כשעוד לא היו משתמשים בווידאו, הייתה לנו קלטת שכל הזמן ראינו והראו בה את המאמן האיטלקי האגדי, אריגו סאקי. רציתי לראות עוד ואמרתי לעצמי 'אפשר פה ללמוד וללמד'. נפגשתי בנושא גם עם מאמן הכדורסל דיוויד בלאט. לדעתי, בכדורסל הביאו את עניין הוידאו, החדשנות והסקאוטינג קצת לפני הכדורגל".
האליפויות כמאמן מכבי חיפה: "קיבלתי את הקבוצה לאחר שהפסידה את האליפות למכבי תל אביב ולהחזיר את הצלחת זה היה דבר נפלא. זה היה מסוג הרגעים שמאוד נהנינו וזה היה כיף לא נורמלי".
התקופות ברומניה וקפריסין: "מדובר בהתנסות נהדרת. ברומניה, הקבוצה שלי סיימה במקום השני ושיחקה בליגה האירופית. ברומניה, אימנתי את אוניראה אורזיצ'ני והייתה לי שם תקופה נפלאה. סיימנו במקום השני ושיחקנו בליגה האירופית. אחרי שנה, אותו מנהל מקצועי שהיה באוניראה אורזיצ'ני רצה אותי לסיטוואה בוקרטש. היה פרק נחמד עם הרבה ניסיון. העפלנו לליגה האירופית ומבחינתי זו התמודדות טובה מאוד. זה לקבל ולספוג גם אסכולה אחרת של כדורגל, דפוסי התנהגות אחרים, מנטליות אחרת".
“סיפור אחד שאני זוכר משם היה יומיים לפני משחק מול ליברפול בליגה האירופית, אז שאל אותי המנהל המקצועי ‘מתי אתה רוצה שהשחקנים יגיעו למתקן האימונים?’. אמרתי לו: ‘יום לפני המשחק, הם ישנו, זה בסדר’. הוא השיב לי: ‘אבל אנחנו רגילים יומיים לפניי. ואחרי המשחק, כשהוא מסתיים ביום רביעי, ויש משחק ביום שבת נגד מה אתה רוצה שיהיה הלו"ז?’. אמרתי לו: ‘אחרי המשחק הם ילכו הביתה ומחר נבוא לאימון שחרור’. הוא השיב: ‘לא. אנחנו אחרי המשחק, הולכים למתקן אימונים, אוכלים ארוחת ערב ביחד, קמים בבוקר, עושים אימון שחרור ואז הולכים הביתה’. אמרתי לעצמי שאם אני אחרי המשחק, אגיד פה לשחקנים בארץ, לא הולכים הביתה – הולכים למלון, נשארים, ומגיעים יומיים לפני, אז היו אומרים 'איזה קשה, איזה מגזים'”.
הפיגוע במסעדת ‘מקסים’ בחיפה, כשהוא היה במקום באותם רגעים: “זה רגעים שלא עוזבים אותך ותמיד נשאר. הלכתי עם מנהל הקבוצה ממכבי חיפה אריה בורנשטיין והמנכ”ל איתמר צ’יז’יק. פגישת עבודה חברית ואז קרה מה שקרה, ברגע אחד יש פלאשים והכל מתפוצץ ואחרי זה אתה משחזר את הכל. לצערי באותו היום הרבה אנשים הלכו לעולמם, זכרם לברכה”.
אליניב ברדה ומאור מליקסון, אותם אימן כשחקנים: "הם היו שחקנים נהדרים. מאוד מוכשרים. אליניב היה מאוד נחוש, ועם המוטיבציה, הרצון והכישרון שלו לא היה לי ספק שהוא יצליח. אני חושב שלמאור זה לקח קצת יותר זמן. באחת השיחות כמאמן אמרתי לו: ‘אל תאבד את התקווה, כי אין הרבה עם כשרון כמו שלך. אם תקפיד, בסוף זה יגיע’. לשמחתי, שניהם עשו מסלול מדהים. היום, כשאני עובד איתם, אני מגלה שהם אנשים נפלאים וחרוצים. אני בטוח שהם יעשו קריירה נפלאה, כל אחד בתחום שלו".
הרגעים המרגשים כשחקן וכמאמן: "כשחקן, הרגע המרגש הוא האליפות עם בני יהודה. כמאמן, אני חושב שהניצחון הראשון שלי כמאמן הקבוצה הבוגרת. לשמחתי, היו עוד המון רגעים נפלאים".
שיטת המשחק והטענות שנשמעות לפיהן מדובר בשיטה יותר הגנתית: "התחלתי כשחקן התקפי. אני אוהב שהקבוצות שלי יוזמות ודומיננטיות. יחד עם זאת, אני אוהב שהקבוצה שלי מאורגנת, מסודרת ולא מופקרת. חייב למצוא את האיזון. בעונה האחרונה שלי בבית"ר ירושלים, סיימנו במקום השלישי, כבשנו 51 שערים וזכינו בגביע הטוטו. אני מאמין שיראו את זה גם כאן".
על הסטיגמה לפיה הוא שומר "דיסטנס" עם השחקנים: "אני מאוד קפדן ויסודי. הדרישות שלי מהשחקנים גבוהות. אם קוראים לזה דיסטנס, אני לא רואה את זה ככה. עם השנים, אתה נהיה יותר מנוסה ואתה יודע איך להתנהל מול השחקנים. גם כאן, צריך לשמור על איזון: מצד אחד, לשמור על מרחק מסוים ומצד שני לחבק וללטף אותם כשצריך".
משפחתו: "הכרתי את אשתי היקרה, סימה, בצבא. היא באר שבעית, אני מנתניה. נפגשנו באמצע בתל אביב ומשם נולדה משפחת לוי המפוארת. לפני שאנחנו בעל ואישה, אנחנו חברים מאוד טובים שמשתדלים לעשות הכול ביחד. בתקופה האחרונה נוספה לנו מתנה בדמות הנכדה האהובה שלי, יהלי. המשפחה בשבילנו זה ערך עליון".