בשנים האחרונות, בעידן בו שחקנים מחליפים מועדונים בקצב גבוה, זה לעיתים מרגיש כאילו סרט הקפטן איבד את המשמעות והפך לחתיכת בד שמבדילה בין שחקן אחד לאחרים, ולא לשום דבר אחר מעבר לכך.
בכדורגל הנבחרות, כך נראה, הסיפור קצת שונה. ייתכן שההבדל טמון בפטריוטיות, בכבוד לאומי או בכך ששחקנים, לעומת קריירת קבוצות, ילבשו את אותה החולצה הלאומית לכל אורך הקריירה. לא מופרך לומר שלתפקיד הקפטן בכדורגל הבינלאומי יש משמעות גדולה יותר מאשר בגזרת המועדונים. ג'ורג'ו קייליני הראה זאת לפני דו-קרב הפנדלים נגד ספרד ביורו האחרון, אך מי שהגדיר מחדש את התפקיד באותו הטורניר היה סימון קאר.
קאר בלם טוב ויציב, אבל לא שחקן הגנה מהטופ העולמי. היו לו שנים לא רעות בפנרבחצ'ה, ליל וסביליה, באחרונה עבר בין ההרכב לספסל עד שהושאל לאטאלנטה ולמילאן. בגיל 32 הוא סיפק את העונה האישית הטובה ביותר כאשר פתח ב-28 משחקים עבור הרוסונרי, שניצלו עונה גדולה של ג'אנלואיג'י דונארומה והגיעו למקום השני בסרייה א’.
המהלך של הטורניר
קאר הגיע ליורו כקפטן של הדנים בזכות היותו ‘רול מודל’ ושחקן ווקאלי שמצליח לכוון את ההגנה. הוא החליף בתפקיד, גם בהרכב וגם כמנהיג החוליה האחורית, את דניאל אגר ששיחק בעבר בליברפול ופרש. הוא הגיע ליורו עם נבחרת עם שוער יציב בדמות קספר שמייכל, וכישרון בהתקפה שכללה את כריסטיאן אריקסן ומרטין בריית'ווייט. הנבחרת, שהגיעה לשמינית הגמר במונדיאל 2018, שאפה להתקדם ביורו.
אחרי 42 דקות בלבד במשחק הפתיחה ובמצב של 0:0 מול פינלנד נראה שהם הגיעו לאחד הרגעים מהם אין דרך חזרה. כריסטיאן אריקסן התמוטט על המגרש והיה חשש ממשי לחייו של הקשר הנהדר. מיד לאחר מכן החלה פעולת ההגנה הטובה ביותר בקריירה, ואולי גם בחייו, של קאר.
הקפטן הדני היה הראשון שהגיע לאריקסן. הוא מנע את צניחת בסיס הלשון שלו והחל באופן מיידי בפעולות החייאה בחברו לקבוצה, כאשר הוא גם קרא לצוות הרפואי לעבר המגרש והוביל את ה"חומה" של שחקני דנמרק סביב אריקסן, בניסיון להסתירו ממצלמות הטלוויזיה.
סימון היה מי שניסה להרגיע את אשתו של אריקסן בזמן שהצוות הרפואי המשיך את פעולות ההחייאה, וככל הנראה הציל את חייו של הקשר בזכות התגובה המהירה, הנכונה והרגועה. הוא אף זכה על כך בפרס נשיא אופ"א וזכה לכותרות אוהדות, ומוצדקות לחלוטין, בכל העולם.
גם במהלך התקרית וגם לאחריה, קאר הפך לפנים של דנמרק ולמי שהוביל את הנבחרת. מאמן הדנים, קספר היומלנד, התייחס לכך בעצמו: "סימון היה המנהיג הנהדר שהוא תמיד. הייתה לו את המודעות לקרוא לאחרים, לתקשר איתם ולהנהיג. הוא דיבר גם בחדר ההלבשה. מה עוד אפשר להוסיף?".
קאר עשה את הפעולות הנכונות והאנושיות בזמן הנכון ובכך הציל את חייו של אריקסן והגן על כבודו של השחקן מול אצטדיון מלא באוהדים דנים. הרגע הטראגי בו שחקן מתמוטט על המגרש הוא רגע ממנו נבחרת יכולה לקרוס או לקום חזקה יותר, והדנים קמו חזקים יותר בזכותו.
"מנהיג על המגרש"
הפעולות של קאר על המגרש והטיפול באריקסן היו השראה לעולם שלם. המשך היורו היה מוצלח מאוד מבחינת דנמרק, שהגיעה עד לחצי הגמר וספגה מעט מאוד שערים, בלי כוכב גדול אחד, אבל עם כדורגל קבוצתי ושוטף שהחל מרגליו של קאר.
הבלם היה חשוב מאוד מהבחינה המנטלית גם לאחר אותו משחק. לא רק שהפך לפנים של הנבחרת במקומו של אריקסן, עוד לפני הטורניר הוא לקח על עצמו את התפקיד כמי שדואג לשחקנים של דנמרק ומדבר עבורם מול הנהלת ההתאחדות בעת הצורך. קאר פשוט היה המנהיג שכל נבחרת גדולה צריכה והוכיח את זה בשעת המשבר הקשה ביותר.
היכולת של השחקן בן ה-32 למשוך אחריו אנשים הפכה אותו לקפטן הדני ומשכה את השחקנים מיד לאחר שהפך לקפטן ב-2016. לפני אחד המשחקים במוקדמות המונדיאל, הנבחרת הדנית ראתה את "הזאב מוול סטריט", הסרט בכיכובו של לאונרדו דיקפריו, ואת הסצנה בה מת'יו מקונוהיי מתחיל לזמזם ולטפוח על חזהו.
לפני המשחק העוקב קאר החל לעשות זאת, ושחקנים נוספים הצטרפו אליו. בהדרגה כל הנבחרת הדנית החלה לעשות זאת בתור מעין טקס שמגבש אותם לפני המשחק, ושמרו על המסורת במהלך משחקים נוספים.
קאר ידוע כמי שלא מאמין באמונות טפלות ואף הבהיר זאת בעבר: "אני לא מיישם אמונות טפלות. אני לובש את הגרב הימנית לפני הגרב השמאלית, אבל אני עושה את זה בכל בוקר ולא רק לפני משחקים". למרות זאת, הקפטן החל את הטקס הקבוצתי הזה לפני כל משחק, עד שהדנים החליטו להפסיק איתו אחרי כמה תוצאות רעות. כפי שניתן להבין מדבריו של הבלם הוא לא האמין שבאמת תהיה לזה השפעה, אך עשה זאת כדי לגבש את הקבוצה.
היומלנד, מאמנו בנבחרת, שהשאיר אותו בתפקיד הקפטן לאחר שמונה, התייחס לאופי של הבלם: "הוא מנהיג על המגרש. הוא לא אומר יותר מדי מחוצה לו, הוא מאוד רגוע, אבל הוא נהדר על הדשא. הוא לא עשה טעות אחת בנבחרת הלאומית שלנו". בנבחרת עם הרבה שחקנים צעירים בהרכב, הנוכחות הזאת הייתה קריטית.
ההשפעה הטקטית: ראשון בין שווים
מעבר לצד המנטלי, קאר פשוט השתלב נהדר ונתן טורניר טוב מאוד בהשפעת המעבר של הדנים לשיטה של שלושה בלמים. שני המגנים של דנמרק מצטרפים בתדירות גבוהה להתקפה, מה שמשאיר את שלושת שחקני ההגנה חשופים למתפרצות של היריבות.
סימון בן ה-32 לא מהיר בדומה לבלמים אחרים או לחלוצי ענק, אבל מצליח לשמור על מקומו ומנצח ברוב הקרבות הקרקעיים על הכדור. חוכמת המשחק שלו מאפשרת לו לחטוף כדורים ולבצע תיקולים מדויקים כבלם ימני, כאשר במילאן הוא מצטיין ליד פיקאיו טומורי הצעיר והפיזי יותר. בדנמרק הוא משחק ליד שני בלמים אחרים, כאשר במשחק נגד סקוטלנד אלו היו יואכים אנדרסן ואנדרס כריסטנסן.
קאר לעתים פחות מעורב משניהם בבניית ההתקפות, אך השקט שהוא נותן והיכולת לעשות מגוון פעולות בצורה טובה מאפשרת להם להיות מעורבים בהנעת הכדור מבלי לחשוש על החלק האחורי. קאר יכול גם להניע את הכדור ועשה זאת בצורה נהדרת ב-0:4 מול וויילס, למשל, או בהפסד בחצי גמר היורו נגד אנגליה, בו הבקיע שער עצמי. הגיוון הזה הופך את הדנים לקבוצה מסוכנת בכל אחד מחלקי המגרש.
האינסטינקטים שלו, כפי שכל העולם ראה לאחר ההתקף של אריקסן, הם משהו שכל אחד היה רוצה. קור הרוח והיעילות של הבלם, שעוד לא ספג שער אחד במוקדמות המונדיאל וירצה לשמור על שער נקי גם נגד ערן זהבי וחבריו, הן השראה ודוגמא לכולנו. קספר שמייכל התייחס לכך לאחר שקאר ואריקסן ערכו את ההופעה ה-100 שלהם בנבחרת, במשחק ידידות נגד אנגליה ב-2020: "הם שני שחקנים נפלאים, אבל הם גם משהו הרבה יותר חשוב מזה - שני אנשים נפלאים".