אירוע מרגש התקיים הבוקר (ראשון) בבאר יעקב, שם נערך מפגש לציון 50 שנה להופעתה של נבחרת ישראל בגמר משחקי אסיה, כשמי שהיה האחראי על האירוח היה שחקן העבר משה אוננה, שאירח בבית הקפה שלו את שחקני הנבחרת לשעבר ולא מעט מבניהם של אלו שכבר לא בין החיים. במפגש, שנערך במסגרת פרויקט האגדות של ההתאחדות לכדורגל, נכחו שחקני הנבחרת לשעבר וביניהם שייע פייגנבוים, יצחק שום, אברהם לב, איציק ויסוקר, אלי לוונטל ועוד. איילון שווגר, בנו של ישעיהו ז"ל ויקיר שוורץ, בנו של שולם ז"ל הגיעו גם הם וכמו כן אליאור בנו של מאיר נמני ז"ל וילדיו של יוז'י סורינוב ז"ל.
במפגש עצמו ניתן מגן הוקרה מטעם ההתאחדות לכדורגל לכל השחקנים שהשתתפו בטורניר עצמו ובנוסף שוחזרה חולצת המשחקים של אז, עם הצבע והמספר הזהים (כשכן אז עוד לא היה מוטבע שם השחקן בגב החולצה). רן בן שמעון, מאמן נבחרת ישראל, כיבד גם הוא בנוכחותו כשבמשך שעות העלו השחקנים סיפורים בלתי נשכחים מהתקופה של אז בטהרן שבאיראן, במה שנראה היום כביקור דמיוני בלבד לאור היחסים העכורים בין המדינות.
"קודם כל, תמיד כיף להיפגש עם חברים, בייחוד שהיינו כמו משפחה. עברנו תקופה טראומתית אז בטהרן, אבל כשהכול קשה, החוויות נשארות יותר חמות. בגמר היו 120,000 צופים ו-20 שוטרים. אתה מחפש מאיפה אתה בורח אם חס וחלילה תנצח. זו הייתה חוויה בפני עצמה. השופט לא היה נותן לנו אפילו להתקרב לרחבת ה-16 בשל המצב. אני חושב שהיינו הנבחרת הכי טובה בטורניר, אבל אתה נטע זר. כל השופטים הגיעו מאסיה, ממדינות שלא כ"כ אוהדות את ישראל וזה בסופו של דבר משפיע. היום, אף אחת מהנבחרות לא הייתה משחקת איתנו", סיפר משה אוננה.
אוננה הוסיף: "אם אני עוקב אחרי הכדורגל? היום קצת פחות. הקבוצה היחידה שאני בא לראות היא מכבי יפו עמה אני מזוהה. השנה קצת ירדנו, אבל אם נשאר בליגה, נקווה לשנה טובה יותר בשנה הבאה". על נבחרת ישראל: "אני נורא שמח שרן הגיע לפה. אני מאמין שהוא יוכל לבנות נבחרת הרבה יותר טובה בעוד כמה שנים".
חלוץ העבר, עודד מכנס, אמר: "מאוד מאוד מרגש להיפגש אחרי 50 שנים. אמנם אנחנו לא מתראים ולא רואים יותר מדי אחד את השני, אבל כנראה שהקשר הזה נגמר. במיוחד בתקופה הכ"כ קשה שהמדינה עוברת והיחסים הרעים עם טהרן, להיזכר בימים שהיינו שם וכמה כיף היה לנו להיות שם, למרות ההפסד בגמר. הפסדנו בגמר ושמחנו כי ידענו שיהיה מאוד קשה לצאת משם אם היינו מנצחים. אבל האווירה הייתה נהדרת, הצלחנו להגיע עד לגמר. יש מלא זיכרונות מאותם אירועים ומשחקים ומהכפר האולימפי. זה מחזיר אותך אחורה וזה מרגש".
התקופה אז: "חיינו בכפר האולימפי והייתה לנו שמירה מאוד חזקה כי היינו עם מדינות ערב. הייתה חוויה מאוד גדולה, להיות באיראן זו גם חוויה. הסתובבנו שם וערכו לנו סיור מאוד נחמד. אבל כשאתה עושה היום את ההקבלה בין איראן של שנת 1974 שהייתה מדינה חופשית עם שלטון חופשי ויכולת להסתובב חופשי, לאיראן של פעם, אז אתה אומר לעצמך – איך מדינה כ"כ גדולה הפכה להיות כ"כ שמרנית וקשה שנלחמת בישראל. כשהיינו שם, השומרים שם השתמשו בנשק ישראלי ואני יודע שישראל עשתה הרבה דברים טובים לאיראן בשנים הללו, אפילו בנינו את הצבא".
ההבדל בין לשחק מול נבחרות אסייתיות לנבחרות אירופאיות כיום: "הנבחרות האסייתיות היו נבחרות יותר קלות להתמודדות. היום כשאנחנו באירופה המצב יותר קשה והסיכויים שלנו להגיע דרך אירופה לאליפות אירופה או לגביע העולמי הם יותר קלושים. מצב שני כשאתה מסתכל היום על יפן וקוריאה שמשחקות באסיה, אתה אומר איפה הם ואיפה אנחנו ואתה רואה שאנחנו מדשדשים קצת מאחור".