אחרי הדרך הקשה שעבר בשנים הראשונות של הקריירה עם הפציעות והקריסות הפיזיות שהיו פוקדות אותו לעיתים תכופות, זמן לחזור קצת אחורה לילדות הקשה שעברה על נובאק ג’וקוביץ’ בסרביה. רובנו זוכרים שהייתה מלחמה וג’וקוביץ’ גדל בצל זאת, אך עד כמה זה השפיע עליו, אפילו שנים רבות אחרי? אחרי החלק הראשון, כעת ב-ONE אנחנו ממשיכים להביא לכם את סדרת הסיפורים יוצאי דופן של המדורג ראשון בעולם, הפעם עם חלק 2 בסדרה.
“ההורים שלי העירו אותי בצרחות, היה רעש חזק של פיצוצים מכל כיוון והזכוכיות התנפצו לכל עבר. אני הייתי אחראי על שני אחיי הקטנים ומיהרנו לברוח מהבית”, נזכר הג’וקר הסרבי בספרו “SERVE TO WIN”. היו שמועות על כך שכוחות נאט”ו יפציצו אותנו, אבל לא חשבנו שזה באמת יקרה ולגמרי הופתענו מהמצב הזה. בלגרד הייתה כל כך חשוכה שלא ראינו או שמענו כלום אחרי הבומים הללו, רק שחור בעיניים”.
“ואז הגיע הרגע שבו הכול חרב – בזמן שאנחנו רצים לכיוון הבית של דודה שלי שגרה כמה רחובות מאיתנו ולה יש בבית מחסה נגד טילים ראיתי מטוס F-117 מנחית פצצה בדיוק מעל הגג של הבית שלנו ולמעשה זה מחק לי לא רק את הבית, אלא את כל מה שהכרתי עד אז בחיים שלי - המשפחה, החברים והילדות, הכול זכור לי מאז ואני רק בן 12. בזמן הבריחה מהבית אפילו איבדתי את משפחתי, לא ראיתי כלום”.
“מה שקרה אז לעולם לא יעזוב אותי, תמיד אזכור את הרגעים הללו”, הודה נולה: “אפילו שנים אחרי זה רעשים חזקים עוד ממלאים את הגוף שלי בפחד”. עד אז הג’וקר הגדיר את הילדות שלו כקסומה. כזכור באותן שנים בסרביה אף אחד לא שיחק טניס ובקושי צפה בענף, אבל נולה סיפר שהתברך בכל שזכה לראות את פיט סמפראס האגדי בטלוויזיה והבטיח לעצמו שיום אחד הוא גם יהפוך להיות הטוב בעולם.
נחזור להפצצות: “האוויר היה מלא בחול, אבק ועם ריח מתכתי.כל העיר נראתה קרועה, אבל סוף סוף הצלחנו להגיע לבית של דודה שלי. כל הילדים רק בכו וגם אני לא הצלחתי לעצום עין כל הלילה. במשך 78 ימים ברציפות אני ומשפחתי הסתתרנו במחסה אצל דודה שלי, כל ערב ב-20:00 הייתה אזעקה שהודיעה שהסכנה מתקרבת ולנו לא נותר לעשות כלום, אלא רק לשבת ולהתפלל שזה יעבור בשלום”.