הייתי במשחק של הקבוצה שאני אוהד השבוע. מאד נהנתי מהמתרחש על הדשא והתוצאה אכן שיחקה לכיוון הנכון מבחינתי. עם זאת, מחשבות עזות פקדו אותי בקשר לאלימות והגזענות שיש אצלנו ביציע האוהדים מזה זמן רב. ויותר מכך, המצב נראה כל-כך אבוד, שכל שיטת אכיפה שהיא לא תעזור.
חשבתי והגעתי למסקנה הבאה, בית הדין וראשי הקבוצות צריכות להתאחד ולמצוא דרך להוקיע את התופעה יחדיו. האוהדים כבר מזמן שכחו שכדורגל אמור לספק לנו הנאה ולשמש כאירוע תרבותי משעשע.
הייתי מציע לקבוצות להחמיר בענישה על כל הפרת סדר, של כל אוהד, מכל שכבה, ללא דופי. אמנם אין אנו יודעים אילו מהלכים כן ננקטים ולא יהיה צודק לבקר את ראשי הקבוצות על הנסתר מעינינו, אך צריך ליצור אפקט הרתעה מחודש שיגרום לאוהד הישראלי להבין שלא כדאי לו לנהוג בקיצוניות באצטדיוני הכדורגל, והדרך היחידה שאפשר לגרום לזה היא להרחיקו מהמגרשים לתקופה לא מבוטלת. ביום בו האוהד יחשוש מפגיעה בדבר שהוא הכי אוהב, לראות את קבוצתו משחקת בכל שבוע, אז תושג המטרה והאלימות והגזענות ירדו בצורה משמעותית. (כמו בפריימר-ליג בה תופעת החולגניזם ירדה משמעותית).
 |
| אוהדים של מנצ´סטר. בפרמייר-ליג הפחיתו את האלימות (רויטרס) |
|
| |
לאחר אירועי הדרבי הייתה הרגשה של ניסיון ליצור שקט תעשייתי ותובנה שדבר חמור עלול לקרות; הייתה תחושה שסוף סוף יפתרו את בעיית האלימות בצורה שאינה קולקטיבית שתעזור להוקיע את המקרה הנורא שקרה. בספרד, אנגליה ובכל ליגה שהיא, הקבוצות משחקות במגרשם הביתי בכל מצב שהוא – למעט השיזרוע חורף.
בית הדין צריך לפעול בצורה סימביוזית ביחד עם ראשי הקבוצות ולדאוג למערך ענישה ברור ולא מסורבל שיחסוך זמן ויצור הרתעה של ממש. בברכת כדורגל נאה ומשחק נאה ולא אלים, וצופים שמוקיעים אלימות.
הכתוב הינו טור דעה