בר רפאל אורי סך הכל בן 20, אך עם סיפור חיים שאנשים בגילאים בוגרים יותר לא עוברים. בגיל 13 התאמן בר בהפועל פ"ת ועם השנים הפך לשחקן מוכשר מאוד ולבורג המרכזי בקבוצת נערים א'. את העונה בנערים סיים רפאל עם 10 שערים ו-15 בישולים.
הכתבה המלאה, של אביחי חיים, באתר גולר: http://www.goler1.co.il/article/5731
דווקא כאשר ההשקעה וההתמדה של בר ומשפחתו החלו להראות ניצוצות, התגלתה אצלו מחלת "האנמיה אפלסטית" (סוג של סרטן) כך מגדיר זאת בר. "לא ידענו איך זה נפל עלינו, כרעם ביום בהיר".
"הכדורגל הוא האהבה הגדולה שלי" מספר בר. "ברגע שקיבלתי את הבשורה המרה הזאת, קצת לא הבנתי מה זה אומר. הייתי בסוג של בועה של ילד בן 17 שחולם להגיע לדברים, אך לצערו הוא לא יכול להשיג זאת ולא חשוב כמה יתאמץ. אלא היו רגעים לא קלים עבורי, לשכב במיטה מאושפז בבית חולים ללא מעש. עברתי טיפולים קשים מאוד שללא ספק שינו לי את החיים".
"בזמן ששכבתי באשפוז, כל לילה הייתי שואל את אבי שתי שאלות: האם אני אחיה מחר? והאם אני אחזור לדרוך פעם על הדשא? כאשר לאבי לא היו הרבה מילים לומר חוץ מחיבוק חזק, הבנתי שלחיים שהיו לי אני כבר לא אחזור וביום אחד הם השתנו לי".
 |
| בר רפאל ודודו אוואט. "מוטיבציה ענקית" (אתר גולר) |
|
| |
בר המשיך להילחם נגד מחלת "האנמיה אפלסטית", ובפברואר 2011 הגשים את חלומו דרך עמותת ״כולנו יחדיו״ לילדים חולי סרטן, ופגש את שוערה של מאיורקה ושוערה של נבחרת ישראל, דודו אוואט, שהזמין אותו לאחד מאימוני הקבוצה במועדון הספרדי.
בר, אז בן 18, שמח והיה נרגש ומאושר להזדמנות הגדולה. בעוד שכולם חשבו שמגיע ילדון לעשות "אימון ראווה" לצורך המצווה, באימון עצמו ראשי המועדון ושחקני הקבוצה, גילו להפתעתם בחור טכני מאוד, שמסתכל לכוכבים הגדולים בלבן של העיניים ולא ממש מתרגש מהמעמד המרגש אליו הגיע.
אוואט התייחס לכישרון מפ"ת: "הכרתי את בר לפני שלוש שנים. הוא הגיע אלינו עם עמותת "כולנו יחדיו״ לילדים חולי סרטן שאיתם משתפים אנו פעולה מאז הגעתי לספרד (10 בשנים בסך הכל). מטרת העמותה היא להגשים חלום לילדים. פגשתי את בר, "ילד" עם מוטיבציה ענקית ורצון עז להצליח. הזמנתי אותו לאחד האימונים במאיורקה והוא שמח כל כך, התאמן, רץ בטירוף, והראה שיש לו המון כישרון טכני. אני מאוד מקווה שהוא יצליח לקבל את הצ׳אנס שלו ברמות הגבוהות, ויוכל לממש את חלומו הגדול".
לאחר כשנה וחצי של אשפוז עם קשיים רבים, נמצא תורם מוח עצם זר והמשפחה חיכתה בציפייה שההשתלה תיקלט לא מעט חודשים, עד שהגיעה הבשורה המשמחת, ההשתלה הצליחה ובר יכול לחזור ולהיות נער רגיל כמו כל אחד בגילו. "הכדורגל הציל לי את החיים", מדגיש."הציפייה שיום אחד למרות הכל, אחזור לשחק כדורגל החזיקה אותי בחיים. עכשיו אני יודע שזה מאחוריי והפנים הם קדימה לעבר העתיד".
בר חזר לשחק כדורגל בקבוצות שונות בליגות הלא מקצועניות בישראל, אך סמוך ובטוח שרק אם יתנו לו צ'אנס להוכיח מה הוא שווה, הוא עוד יפתיע בגדול. "היה לי קשה לחזור לשחק, לאחר תקופה גדולה שלא שיחקתי כדורגל מגיל נערים לגיל בוגרים", מתוודה. "עם עברתי את כל זה, כנראה שאני חזק ויכול לעבור כל דבר והמטרה שלי היא להגיע הכי גבוה שרק אפשר. יש לי כדורגל, אני רק צריך צ'אנס להוכיח את עצמי כי יש לי הרבה מה לתת ונתתי רק פסיק מהיכולת. אני מקווה ומאמין שיהיה את "המישהו" שיתן לי את הצ'אנס להוכיח מה אני שווה".