פעם אחת בשנה, ליום אחד בלבד, כל עם ישראל מרכין ראש לזכר שישה מיליון יהודים שניספו בשואה. לצערי, בחלוף היום הזה כולם חוזרים לשגרה ואיתה הגזענות העצומה שיש בקרבנו.
מדינה שקמה בעקבות מעשה הגזענות הגדול ביותר בהיסטוריית האנושות לא יכולה להרשות לעצמה להתנהג ולו במקצת בצורה גזענית כלפי תושביה.
בבתי ספר בארץ יש הפרדה בין תלמידים אתיופיים לתלמידים "רגילים", מועדוני הלילה ברחבי ת"א עושים סלקציה על פי קריטריונים המבוססים על גזענות נטו ובני נוער מכים קשישים ללא סיבה.
לצערי לא נוכל לשנות את סדרי העולם במדינה הזו, אבל בעולם הספורט אנחנו מחוייבים לפעול כנגד התופעה ולהוקיע אותה. לא יתכן שאוהדים שעוד לא הגיעו לגיל הבגרות ישירו שירי שואה ויניפו את הידיים באוויר בתנועת מועל יד.
אך כאן הסיפור לא נגמר. במועדון שמייצג את בירת ישראל הגזענות נמצאת בכל פינה. לא יתכן ששניים שהמקצוע שלהם הוא כדורגל, סופגים שנאה וקללות מהאוהדים שאמורים לעמוד לצידם רק בגלל שהם בני דת שונה מזו שלנו.
לא יתכן שבישראל 2013 ישירו שירי גנאי לשחקנים בעלי עור כהה וישלפו בננות מן היציע לעברם ויש עוד אינספור מקרים ואירועים שיעידו על כך שמדינת ישראל סובלת ממכת גזענות.
ליום אחד אנחנו נזכרים ומצקצקים על ההיסטוריה של העם שלנו, אך הבעיה היא שאנחנו לא מפנימים את היום הזה. בואו נצעד למקום טוב יותר בו ילדינו יבינו שאין שוני בן שחור ללבן או בין יהודי למוסלמי והספורט הוא המראה של החברה שלנו. בואו נהיה סובלניים אחד לשני ורק כך הספורט יוכל לצמוח.
הכתוב הינו טור דעה