שנת 2013 כבר בפתח. הכדורגל בעולם התפתח לכיוונים מעניינים שבוחנים במספר אספקטים את קצה גבול היכולת הגופנית והמנטלית של הכדורגלן ושל הספורטאים בכלל. אם פעם כושר גופני היה מונח שזכה ליחס מזלזל מהשחקנים ונחשב בעיניהם כמעט לביטוי גנאי, המגמה כיום בעולם הספורט, בעיקר מצד הספורטאים עצמם, היא למקסם את כושרם הגופני לא רק על מנת לתפקד טוב יותר על המגרש, אלא ראשית כל כדי למנוע פציעות ובכלל כדי לשפר את ביצועיהם האתלטיים.

כאן אצלנו, הדעה הרווחת בקרב חלק גדול מקהל האוהדים, ובגיבוי מלא של חלק מכלי התקשורת, היא שהשחקנים לא מצויים בכושר גופני מספיק טוב. מדי משחק נזרקות לאוויר הקלישאות הישנות: "הם לא נלחמים ולא עושים גליצ'ים", "אין להם כוח לזוז", "נגמר להם האוויר בדקה ה-70, לא מגיע להם חמצן למוח". אז נכון, כולנו מאוכזבים מרמתו של הכדורגל הישראלי, ובחלק מהמשחקים אכן הקצב וכמות העליות ובעיקר הירידות ברצף המשחק הם מתסכלים, אבל עדיין נשאלת השאלה: מדוע זה קורה והאם הכל קשור באמת ביכולת הפיזית?

יכולת של ספורטאי, ולצורך העניין כדורגלן, מורכבת ממאפיינים רבים. אנו כמאמנים מנסים תמיד לבחור את השחקן המוצלח ביותר מכל הבחינות: מנטאלית פיזית וטכנית.
 

שחקני נבחרת ישראל (חגי ניזרי)
שחקני נבחרת ישראל באימון כושר (חגי ניזרי)
 

תפיסת העולם של הכדורגל המודרני כשבונים קבוצה היא לבחור שחקנים לפי האופי ולפי הכישרון וכמובן שהכישרון כולל גם את הפוטנציאל הגופני. ברור לכולנו ששחקן אתלטי, חזק ומהיר ובעל טכניקה גבוהה תמיד עדיף על שחקן עם נתונים פחות מרשימים שיהיה לו קשה להתאושש בין מאמץ למאמץ, אך מדובר בהבדלים שאצלנו עדיין קיימים בפועל, וטווח השינוי של ספורטאי בוגר בפרק זמן קצר הוא לא רחב כפי שנהוג לחשוב.

לצערנו, עוד לא נולד המומחה לפיזיות בעל אצבע האלוהים שיוכל לגעת בשחקן שאינו אתלט ולהפוך אותו לכזה. תפיסה זו תלושה מהמציאות, בטח ובטח כשמדובר בספורטאי בן 20.

אז מה בכל זאת התפקיד שלנו?
ראשית לבחור אותם בקפידה ולאחר מכן ליצור תהליך ארוך מקצועני וסבלני שתחילתו בגילאי 10-12. התהליך צריך להיות בנוי מתוכניות אימונים עם מטרות ויעדים לטווח הארוך והקצר, ומטרתו לוודא שהספורטאי שלנו מתפתח ומשפר את היכולות שלו ואת המיומנות שלו, כל אחד בהתאם לנקודת המוצא האינדיבידואלית שלו: פס, ספרינט, מחשבה מהירה, ניתור, כדור ארוך, שינוי כיוון, תפקוד בלחץ וכו'. כל מרכיב וכל פעולה תלויים כמובן בעיקר בכישרונו של השחקן, אך הליטוש והחדות תלויים בתהליך.

בתהליך כזה מלמדים שחקן מגיל צעיר מה הגישה הנכונה ומהם הרגלי עבודה מקצועניים - במה הוא לוקה ואיך הוא יכול וצריך לשפר את זה, וגם איך צריך להתאמן במגרש ובחדר הכושר, בחימום שלפני המשחק ובאימון ההתאוששות שלאחריו. חשוב לא פחות שהשחקן יצליח לסגל לעצמו התנהלות מקצוענית מחוץ למגרש: תזונה, טיפולים ומנוחה.

במדינות כמו ספרד גרמניה ואנגליה, בהן קיימות אקדמיות כדורגל וחינוך גופני, הצוות המקצועי בקבוצות ובנבחרות אינו מורכב משוטרים. תהליך הלימוד ובניית הכושר הגופני נעשה תוך הבנה ברורה של השחקן שכמו שעליו לדעת לעצור כדור, כך גם הנושא הגופני חשוב.
 

פויול ומסצ´ראנו (GettyImages)
פויול ומסצ´ראנו. מאמני הכושר אינם שוטרים (GettyImages)
 

הם עובדים קשה במגרש על המיומנות שלהם, רובם מחונכים ומחויבים לתהליך ורובם מבינים היטב מה עליהם לעשות מדי יום כדי להישאר הכי טובים. מאמן הכושר לא נחשב שם בד"כ ל"שוטר הרע" והוא לא "קורע" את השחקנים אלא עובד איתם כדי לשפר את היכולת שלהם, ורוב השחקנים מבינים זאת ואינם מתחמקים מעבודה קשה.

כדי שנוכל לעשות גם כאן את קפיצת המדרגה כדי לייצר את אותו התהליך שבסופו הספורטאי שלנו יהיה באמת ברמות הגבוהות מבחינה פיזית, מנטאלית, טכנית וטקטית, אנחנו צריכים זמן, סבלנות וקצת שקט - לתת לתהליך להמשיך גם לאחר הפסדים ותקופות פחות טובות, שברוב המקרים גורמות לתגובות רגשיות ושליפות מהמותן שמתנגשות עם התהליך אותו עובר השחקן.

אנחנו רוצים ויכולים ליצור פה דור של שחקנים שתמיד יהיו מחויבים ואתלטיים, דינמיים טכניים אגרסיביים ויעילים, שיבינו את המשמעויות של התמדה בביצוע, תזונה נכונה ועמידה בלחצים, ולצורך כך אנחנו חייבים לתת להם את התנאים הטובים ביותר כדי שנוכל ללמד אותם ולדרוש מהם דרישות כמו בליגות הבכירות באירופה.

המבדקים הגופניים שנערכו לשחקני הנבחרת הלאומית בפתיחת הקמפיין הנוכחי מעידים על צמצום פערים במרכיבים כמו סיבולת וכוח. שחקנים כמו תומר חמד, ערן זהבי, עומר דמארי ועדן בן בסט אינם נופלים מרוב השחקנים האירופים, ואני משוכנע שניתן לצמצם את הפערים עוד ועוד כדי להתקרב לסטנדרטים שלהם בכל ההיבטים, עד שנגיע למצב שבו כל שחקן בליגת העל בישראל יהיה גם כישרוני וגם בוגר של התהליך הפיזי-מנטאלי-טכני ולכן הוא יהיה סוג של מכונה משומנת שמוכנה בדיוק כמו בליגות הבכירות בחו"ל לקצב אימונים ומשחקים גבוה ומסוגלת לעמוד כמעט בכל משימה ובכל עומס.
 

שפונגין, טיבי, חמד (חגי ניזרי)
שפונגין, טיבי וחמד. השחקנים לא נופלים משחקנים אירופים (חגי ניזרי)
 

הכותב הוא מאמן הכושר הגופני של נבחרת ישראל ושל הפועל תל אביב.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה