בימים אלו באופן טבעי אוהדי הכדורגל בישראל מאוכזבים מקמפיין מוקדמות יורו 2012 ובצדק. כל סופרלטיב בנושא כבר נאמר. הצבת יעדים, מאמן מנותק ושיטת משחק לקויה. אולם, אם מסתכלים בראייה רחבה על הנבחרות שהצליחו בשאר הבתים, מבינים כי הזהות הלאומית היא זו שהשפיעה יותר מכל.

קחו לדוגמא את נבחרת בוסניה. היא טובה יותר מישראל ולא צריך לראות אותה עושה בית ספר לכדורגל לטריקולור בפארק דה פראנס במשך מחצית שלמה כדי לדעת זו.

מדובר בנבחרת שבכל קמפיין המוקדמות ראו ששחקניה רוצים ומשקיעים יותר מהיריבה, בשונה מאוד מישראל. גם אדין דז'קו, כוכב אמיתי, בשונה מה"וואנה-בי" כוכבים של ישראל, נע ללא כדור בלא הפסק בכדי לעזור ביצירת ההתקפות.

נבחרת בוסניה (GettyImages)
נבחרת בוסניה. איפה הם ואיפה אנחנו (GettyImages)
 

דוגמא הרבה יותר טובה לכך היא נבחרת אסטוניה. הבלטים אותם ניצחה נבחרתנו בקלות ושהוגרלה בדרג 5, קיבלו בית הרבה יותר קשה מישראל ועדיין העפילו. על אף הצבת יעדים קטנים ההשקעה על המגרש שלהם הוליכה אותם לפלייאוף.

הרי מדובר בנבחרת שהליגיונר הכי מטורף שלה משחק באלקמאר ומבחינתם ליגיונרים נמצאים גם בחזאר לנקארן האזרית. כן, אותה "אימפריה" שמכבי תל אביב חלפה על פניה בקלילות.

בבית המוקדמות שלה היא חלפה על פני סרביה וסלובניה, הטובות יותר מישראל, וגם על פני צפון אירלנד ש-81% משחקניה משחקים באנגליה והיתר משחקים בפרמייר ליג הסקוטית (למעט אחד, כולם בקבוצות האולד-פירם, סלטיק וריינג'רס).

סמאראס חריסטאס אוואט (רויטרס)
סמאראס וחריסטאס. הראה לנו איך עושים זאת נכון (רויטרס)
 

שיא השיאים עבורי הייתה ארמניה. נבחרתם הייתה רחוקה בהגרלת מוקדמות היורו מרחק של שני מקומות מלהיות מדורגת בקבוצת הדירוג האחרונה, ולמרות זאת הייתה רחוקה ניצחון אחד מול אירלנד על העפלה לטורניר.

רוב שחקניה משחקים בליגה המקומית "המשובחת", והיצוא היחיד של מדינה זו הוא אראס אוזביליז מאייאקס אמסטרדם. כל היתר משחקים בקבוצות כמו חימקי מוסקבה דרך ביאליסטוק הפולנית ועד נאפט אבאדן האירנית (כן, האירנית).

קינן עם בירם כיאל (משה חרמון)
קינן עם בירם כיאל. עוד טורניר מוקדמות הולך לפח (משה חרמון)
 

הרי אם ישראל הייתה משחקת מול אסטוניה וארמניה היה אומר אבי לוזון שזה יהיה כישלון לא לנצח אותם פעמיים וגם שאנחנו טובים יותר מהבוסנים. אני חושב שהוא היה אומר זאת גם על הבוסנים משום שגם על יוון שעלתה אוטומטית הוא אמר זאת.

הגיע הזמן להבין שעד שהשחקנים לא יעלו עם מדי הנבחרת וייתנו מעל ומעבר, בדומה למה שהם נותנים בקבוצותיהם ואף יותר, אז אין למה לקוות גם עוד 41 שנים נוספות.

הכתוב הינו טור דעה

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה