"עוד מכה אחת וזה יכול היה להגיע למצב מורכב"

ביקום מקביל, עומר כץ לא היה היום שוער בהפועל פתח תקווה. עם שני תארים במנהל העסקים עם התמחות במימון, כשמחשבות על דוקטורט כבר באופק, כץ הוא ללא ספק אחד הכדורגלנים האינטליגנטים ביותר בכדורגל הישראלי ואחד שבקלות היה יכול ללכת לכיוון אחר.

רצה הגורל ולצערו של כץ, הוא נפצע דווקא באחד החלקים היותר בולטים אצלו, הראש. זה קרה לפני חמישה חודשים ולמרות שהוא כבר חווה לא מעט פציעות שחישלו אותו, הפעם היה מדובר במסע אחר לגמרי; פגישות עם נוירולוג, קושי לתפקד ביומיום ולא מעט הרהורים על העתיד לבוא. השוער, כפי שהוא מצהיר, לא שקל לפרוש, אבל חוסר הודאות פגע בו.

בראיון מיוחד למדור "לאומית במוקד", הוא משתף בחודשים הקשים בחייו בענף הכדורגל, על הפגישה עם אביו של סאן מנחם, השיחות עם הרופאים ומדוע זה מרגיש שהוא נפצע כל כך הרבה. בנוסף, הוא מדבר על התהליך הבריא בהפועל פ"ת והחיבור למועדון.

עומר כץ (עמרי שטיין)

עומר, לפני שנגיע לפציעה, בוא נדבר על הלימודים. איך משלבים?
"זה לא סותר. מה זה לו"ז של שחקן כדורגל? לא משנה כמה אתה מקצוען, בסוף אתה יוצא מהבית בשמונה בבוקר, מסיים את האימון ב-13:00 ויש לך יום שלם לפניך. אז הלכת לפילאטיס, חדר כושר או כל דבר שעושה לך טוב ועדיין יש לך שעות פנויות. הייתה לי מחשבה אפילו לשלב חצי משרה בתחום המימון, אבל זה כן קצת קשה לשלב את זה מיד אחרי האימון כי אתה עייף. אבל אחר הצהריים? אין שום בעיה".

אבל איפה זה פוגש אותך בכדורגל? אתה אישיות שיכולה לתרום לענף בעתיד. כבר יצא לך לחשוב על זה?
"למען האמת אני כל הזמן חושב על זה כי הקריירה הנוספת מאוד מעניינת אותי. אף פעם אסור להגיד לא, אבל אני לא רואה אותי בכדורגל. יש המון עולמות אחרים שמעניינים אותי וצריך לראות איך זה יעבוד. אפילו עולם הביטחון והפיננסים מעניינים אותי. אני לא יודע איך למה ומתי".

אמרו לך פעם שזה שאתה כ"כ קר רוח ורגוע זה נראה אפילו שאתה לוקח את הכדורגל כתחביב ותו לא?
"כן, בטח. אני חושב שבגלל זה גם החלו דיבורים אם אפרוש או לא בעקבות הפציעה. אנשים חושבים שבגלל שיש לי תארים ושאני בא מבית שלא קשור לכדורגל, אז הכדורגל לא מעניין אותי. אבל אני חושב שנהפוך הוא: אם הוא לא היה מעניין אותי אז לא הייתי משחק כדורגל כי יש לי דברים אחרים שאני חושב עליהם ורוצה לעשות. בגלל שאני שחקן כדורגל מקצועי, אני לא עושה את אותם הדברים. יכול להיות אפילו שזה יעכב אותי בדברים שארצה לעשות אחרי זה. אבל אני פשוט מאוד אוהב את מקצוע הכדורגל גם אם זה נראה שונה".

אבל יש לך בעיה במירכאות. אין לך שריטה כשוער…
"זה מרגיש לי קטלוג. חלק מהסטיגמות על שוערים אולי נכונות, אבל מה בגלל ששחקן בא מולם והם קופצים עליו אז הם צריכים להיות משוגעים? להיפך: אני מאוד רגוע וזה נותן לי יתרונות. יש שחקנים שבגלל האמוציות מדברים שטויות במהלך המשחק ואני גם בדקות קשות יודע להיות רגוע ולשים לב לדברים שקורים על המגרש ושחקנים אחרים אולי לא שמים אליהם לב".

"זה גם נותן לי להתאושש טוב יותר מפציעות ומתקופות פחות טובות,  כי אני יודע איך הדברים חולפים מהר. קח לדוגמא את הפציעה: נפצעתי לארבעה וחצי חודשים, החמצתי כמה משחקים טובים והמשכתי קדימה. עם כל הקושי של הפציעה ואי הודאות הגדולה שהייתה, הבנתי שזו תקופה קשה שתעבור, אחזור לעניינים ולשער והדברים יישכחו". 

עומר כץ (ראובן שוורץ)

אז בוא נגיע באמת לעניין הפציעה. מה אתה זוכר ממנה?
"זה קרה מול הפועל ר"ג בסיבוב הראשון. בדקה ה-30 בערך היה כדור חופשי לר"ג, גידי קאניוק הגביה ויצאתי לכדור די פשוט. הבלם שלהם אדאמס ניסה להקדים אותי ועם הברך שלו הוא פגע לי ברקה ימין. כבר חוויתי זעזוע מוח בעבר במכבי ת"א והפעם ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא זעזוע מוח. זו תחושה מוזרה ואני זוכר שראו שאני תופס את הכדור חזק ומנסה לקום. קמתי ובדיעבד הייתי בהלם שהמשכתי לשחק עוד כמה דקות. אני יכול להגיד לך שאם היו בועטים לי לשער באותן דקות, הייתי מקבל שער בוודאות. לא הייתי איתנו. חיכיתי שהכדור ייצא, נפלתי ואני זוכר את עצמי במקלחת אחרי עשר דקות כשנורי האפסנאי ואלירן מנהל הקבוצה מדברים איתי ואני שואל אותם עשר פעמים אם קיבלתי מכה בראש. התקשרתי לחברה שלי שהייתה בצבא ושאלתי אותה איפה היא. ממש הייתי אאוט ואז נסענו לאימון והחל לחזור לי מעט הזיכרון. לא זכרתי שקיבלתי שער במשחק, איך קיבלתי את המכה וכו'".

"לאט לאט התחלתי להבין מה קרה ואז החל תהליך מאוד ארוך של ארבעה וחצי חודשים מורכבים. באתי עם ניסיון מהפציעה הראשונה, אבל הפעם זה היה בעוצמות יותר רציניות והייתי תחת ליווי של נוירולוג בכיר מאוד שנתן לי את הטיפול התרופתי שאני לוקח עד היום. עברתי תקופה קשה, עם כאבי ראש, עם חוסר הצלחה להירדם. זה היה ברמה שאני עושה הליכה מחוץ לבית וכואב לי הראש, שאני לא מצליח לנהוג. ההתחלה הייתה מאוד קשה וככל שעבר הזמן זה התחיל להשתפר ואחרי חודשיים ומשהו ניסיתי לעלות למגרש. במשך חודש הייתי כמו מעין שוער שני ועזרתי לליאור גליקליך (השוער) וגילי בן נחום מאמן השוערים. חודש שאני בועט להם והם לי, אבל אני לא מצליח לזנק וכל פעם שאני מנסה אני סובל מכאבי ראש. הניסיון שלי לחזור גרם ליומיום שלי להיות מאוד קשה. הייתי חוזר מהאימון ופשוט לא מצליח לתפקד בשאר היום. לא רציתי כבר לחזור, כי הייתי מנסה משהו בסיסי באימון ואז זה היה פוגע לי בכל היום. אז הייתי מנסה ומוותר כי פשוט לא תפקדתי".

עומר כץ (חג'אג' רחאל)

דיברת על טיפול תרופתי. זה משהו שהולך ללוות אותך באופן קבוע?
"אני לא יודע, אני עד היום נפגש פעם בחודש עם הנוירולוג ומקווה שעם הזמן ננסה להפחית את זה בצורה הדרגתית. לקחתי כדור מיום אחרי הפציעה ומה ששינה את כל התמונה היה כדור נוסף שהוא נתן לי לפני שבועיים. זה מעין טיפול בקו השני של זעזועי המוח, ששינה את כל התמונה ונתן לי את האפשרות לחזור לאימונים מלאים. אני לוקח זריקות מיגרנה פעם בחודש ויש טיפול תרופתי רציני בעקבות הפציעה שאני מקווה שילך ויפחת".

אבל כמה סכנה הייתה לחיים שלך מלבד הכדורגל?
"אני אגיד לך: טווח הזמן המיידי שאחרי הפציעה, הוא הכי מסוכן. הכוונה בשלוש הדקות לאחר הפציעה בהן המשכתי לשחק. אם הייתי מקבל עוד מכה אז הייתי בבעיה. אם אתה מקבל מכה בפעם השנייה, זה לא נספר בצורה ליניארית כמכה שנייה. זה כמו מכה תשיעית. ועם זה באות השלכות רציניות. זה יכול היה להגיע למצב מורכב, שעדיף לא לדבר עליו. העדפתי להימנע מעודף מידע, במיוחד אני שאני חושב ומנתח כל דבר. זאת הייתה הבעיה הראשונה ואח"כ התייעצנו עם מומחים מארה"ב והם אמרו לי שהחודשיים או השלושה הראשונים אחרי המכה הם קריטיים, כי זה יכול להביא להשלכות עתידיות בעייתיות. הייתה מחשבה על העתיד".

אז זה עניין של מזל. אם בטעות שחקן של הפועל ר"ג היה מעלה כדור גובה לרחבה והיית חוטף מכה, אנחנו לא יודעים באיזה מצב היית היום…
"אתה לחלוטין צודק. אני חושב שיש על התחום הזה שיח, אבל לא מספיק. זו לא פציעת שריר או שבר, שאתה חווה שיקום וחוזר. ראש, אם נעזוב לרגע את הכדורגל בצד, הוא החיים של כל אחד מאיתנו ואתה לא יכול לתפקד בלעדיו. השיח לגביו הוא לא מספיק, ראיתי שאופ"א פרסמה שיש ניסיון להכניס חוק במסגרתו חילוף שנגרם בעקבות פציעת ראש לא נחשב כחילוף. הרופא פשוט מחליט שיש פגיעת ראש ושצריך לצאת וזו החלטה שמתקבלת ע"י הרופא בלבד ולא ע"י השחקן או הצוות המקצועי".

זה אירוני שאחד השחקנים היותר אינטליגנטיים נפגע בראש…
"אני כל הזמן אומר להם שאת הדבר היחיד שטוב אצלי לקחו לי (צוחק). אני לא איזה אתלט גדול, אבל בדבר היחיד שעובד אצלי פגעו".

אני חוזר לתקופת ההחלמה הראשונה, עד החזרה המסוימת לאימונים. מה עבר לך בראש?
"לא חשבתי לפרוש. ניתחתי את זה מכל צורה והתייעצתי עם כל המומחים. בשבועות הראשונים לא יכולתי לעשות כלום: ישנתי המון, בת הזוג שלי הייתה איתי כל הזמן ואני לא יודע איך הייתי עובר את התקופה הזאת בלעדיה. לא הצלחתי לתפקד, אבל אח"כ באופן הדרגתי הצלחתי לחזור לאיזושהי פעילות מסוימת ובניתי לעצמי שגרה. סיימתי את התואר השני בתקופה הזאת והתעסקתי בדברים שאולי פחות היה לי זמן אליהם במהלך הקריירה. בגדול, ניסיתי להסיח את הדעת מהפציעה כמה שיותר עם כמה שזה התאפשר".

"היו רגעים קשים. פרישה לא עברה לי פעם אחת בראש, אבל ראיתי שאני לא ממש מצליח לחזור ואמרתי לעצמי איך אתמודד עם כאבי הראש. האם אצליח להיות מה שהייתי לפני הפציעה? זה עבר בראש, אבל עם הזמן הייתי יותר ויותר אופטימי בתוספת הזיכרון מהפציעה הראשונה בתקופת מכבי ת"א ממנה חזרתי טוב".

ומה הרופאים אמרו?
"פה היה הפער הכי גדול. הם לא באמת ידעו, כי 80% ממי שחוטף זעזוע מוח חוזר חדש תוך כמה שבועות. עם 20% נוספים זה יכול להישאר שנים. קראתי ראיון של ורטונחן מטוטנהאם, שקיבל זעזוע מוח בחצי גמר ליגת האלופות לפני כמה שנים מול אייאקס וחזר לשחק בגמר נגד ליברפול. הוא סיפר שבמשך חצי שנה או שנה הוא סבל מכאבי ראש מטורפים ואנשים לא הבינו למה היכולת שלו יורדת. הוא סיפר שהוא פשוט לא הצליח לתפקד ושאנשים הסתכלו עליו וחשבו שהוא בסדר".

"הרי ב-MRI לא רואים כלום, זה לא איזשהו קרע שלא התאחה. זה משהו סובייקטיבי, הרגשה אישית שלך. הרבה פעמים במקרה שלי, הפער היה שהרופאים לא ידעו להגיד לי מתי אחזור והם לא יכלו להבטיח לי. תמיד עם הציניות, כשהרופאים היו רואים אותי הם היו אומרים לי למה אני בכלל משחק כדורגל. הבעיה הייתה שלא יכולתי להגיד לצוות המקצועי מתי אני חוזר. אני זוכר שגם אתה פרסמת שאני אמור לחזור ולא חזרתי, כי אנשים באמת לא ידעו. זה היה צעד אחד קדימה ושני צעדים אחורה".

עומר כץ (רדאד ג'בארה)

התייעצת עם שחקני כדורגל שחוו פציעות ראש?
"אבא של סאן מנחם פגש אותי באקראיות והתחיל לדבר איתי. הוא סיפר לי על סאן. כמובן שהוא מיד הלחיץ אותי ויום למחרת כבר עשיתי MRI כי עד אז בכלל לא עשיתי צילום. הוא סיפר לי את מה שסאן חווה, אבל זה היה שונה ממה שהיה לי כי לו היו דימומים והתקפי אפילפסיה. הוא מאוד עזר לי ואני מודה לו על זה".

למדת להעריך כל דקה ודקה יותר?
"למען האמת, אני הערכתי עוד לפני. לא תמיד זה נראה ככה, אולי בגלל קור הרוח והאדישות, אבל אני מאוד אוהב את המשחק ויודע שהוא לתקופת זמן קצובה. אין מקצוע כזה בו יש לך חדר הלבשה, תחרותיות באימון וצחוקים. אחת הסיבות המרכזיות שבגללן אני משחק היא האהדה מהקהל והיכולת להשפיע על ילדים, מבוגרים ועוד שאתה שולח להם סרטון ומציל פנדל ואז שולחים לך חיילים בקשה לסרטון. אתה אומר לעצמך שאתה גם נהנה ועושה מה שאתה אוהב וגם מצליח לשמח אנשים. זו אחת הסיבות המרכזיות, כי אחרת היו לי הרבה סיבות טובות לעזוב את המקצוע".

והופעת הבכורה המחודשת בהרכב מול נוף הגליל. זה הרגיש כמו הופעת בכורה בבוגרים?
"עזוב את הופעת הבכורה בהרכב. שבוע לפני, הייתי בסגל נגד רעננה. נסעתי למשחק ולא חוויתי פרפרים כאלה לאורך כל הקריירה וזה עוד משחק שבו לא שיחקתי. התגעגעתי להכנה למשחק, העלייה לחימום, ההרגשה של הניצחון והשירה של הקהל. שם הבנתי כמה אני אוהב את המקצוע הזה ושאני נמצא במקום הנכון. אני לא יודע אם זה היה קורה לי במועדון אחר ואני יכול להגיד לך שהאהבה והאהדה מהקהל היא מדהימה. אני מאוד מעריך את זה ולא רואה את זה כמובן מאליו. זה נותן לי המון משמעות בעשייה היומיומית".

והיה פה גם שוער צעיר שקיבל את הבמה ולקח את הצ'אנס בשתי ידיים. אתה אחד שיודע מה זה להיאבק על האפודה. אתה יכול להבין למה הוא יכול להיות מתוסכל מזה…
"לגבי ליאור, הוא חבר מאוד טוב שלי ואני מאוד אוהב אותו. לאורך כל התקופה בה לא שיחקתי, ניסיתי לעזור לו מהניסיון שלי כמה שיותר. אני מאוד גאה בו, הוא עשה הופעות מדהימות. לשמור על כ"כ הרבה שערים נקיים. בהתחלה היה לו קצת קשה והוא היה צריך לצבור ביטחון, אבל הוא הוכיח לכולם שהוא שוער ברמה מאוד גבוהה והוא הביא המון שקט לקבוצה".

"אני בטוח שהוא התבאס מאוד, ראיתי את זה עליו ואני מבין אותו. במקומו הייתי מתבאס גם. אמרתי לו כשנפצעתי ושלא ידעתי מתי אחזור, שירוויח כמה שיותר מהעונה הזאת ויעשה כמה שיותר משחקים טובים. אמרתי לו שיקנה את השם שלו כי להיות שוער בהפועל פ"ת זה משהו שייתן לו הרבה להמשך הקריירה. יש לו עתיד גדול לפניו והכי שמחתי בשבילו. מגיע גם הרבה קרדיט לגילי מאמן השוערים שעובד איתו צמוד ומאוד שיפר אותו".

ליאור גליקליך הודף (לילך וויס-רוזנברג)

כמה פעמים שמעת את המשפט שאתה פציע?
"שמעתי. לגבי הפציע, מי כמוני לא יכול להתווכח עם עובדות ומספרים. בסוף אומרים שפעם ראשונה זה במקרה, פעם שנייה זה צירוף מקרים ופעם שלישית זה שיטה. בסוף אמרתי לך, לא הייתי אמור להיות ספורטאי (צוחק), אין זכר לספורטאים במשפחה שלי חוץ מאח שלי שכנראה נדבק ממני. כנראה בגנים יש איזשהו משהו, כי כמו שאמרת, מבחינת מקצוענות אני מנסה לעשות את הכל".

"אם נסתכל על המיקרו ולא על המקרו, השנה היה לי חוסר מזל עם פציעת הראש. בסוף פציעת ראש זה כמו תאונה לכל דבר ושום דבר שהייתי עושה לא היה יכול למנוע את זה. השנה דווקא שמתי דגש על הקטע הפיזיולוגי ועבדתי על זה. הרגשתי מצויין גופנית, שיחקתי כמה משחקים ברצף ובאה פציעת הראש. לאורך השנים היו לי לא מעט פציעות שריר, אבל כמעט כולם קרו ממכה. אבל כמו שאמרתי, אם משהו חוזר על עצמו הרבה פעמים אז זה כנראה מראה על משהו. אני בכל שנה מנסה לשים את האצבע איפה הבעיה, אני חושב שהשנה הבנתי באמת שיש דברים פיזיולוגיים שאני צריך לשים עליהם את הדגש".

זה כאילו הפך ל: עומר כץ שוער ברמה מאוד גבוהה, אבל בכל עונה הוא לא יעמוד לרשותך בכמה משחקים…
"זו הקצנה, אבל בסוף בכל דבר יש טיפת אמת. כן פספסתי לא מעט משחקים, אני מחפש לשפר את מה שבאחריותי אבל יש דברים שלא באחריותי כמו פציעת הראש. בסוף גם יש אלמנט של מזל שאני מקווה שיהיה קצת איתי".

אתה שוער מצוין. אבל הפציעות לא מתסכלות אותך? הרי בלעדיהן כולם אומרים שהיית שוער בפלייאוף העליון בליגת העל…
"אני לא יודע אם זה מתסכל. בסוף אני צעיר ורק בן 26. כולם חושבים שאני ותיק יותר, אני לוקח את זה כמחמאה. כל שנה בהפועל פ"ת היא כמו שנה של כלב. אמרתי לעומר פרץ בתחילת השנה שאני עונה שישית פה וצריך להכפיל. ככה זה מרגיש עם כל העליות והירידות. לעסוק באם וכל הדברים הללו? לא נצא מזה. יש לי עוד הרבה זמן לפניי, אני מאוד מקווה שנעלה ליגה ונשיג את המטרה. בשנה שעברה במשחקים שכן שיחקתי בליגת העל, הרגשתי טוב ועשיתי משחקים טובים. אני רוצה לחזור לשם עם הפועל פ"ת, זה יותר חשוב לי מלחזור לשם אישית. רציתי תמיד לגדול עם המועדון ואנחנו בתהליך טוב. יש עליות וירידות אבל אני מרגיש שאנחנו הולכים בדרך טובה".

עומר כץ (ראובן שוורץ)

בקיץ אחרי הירידה היו הצעות?
"היו, אבל חיכיתי להפועל פ"ת. חו"ל היה פחות רלוונטי בגלל החיים שלי: תואר, בת זוג וכו'. ליגת העל? לא היה משהו מספיק מעניין. לא עניין אותי יותר כסף או פחות כסף, הייתי צריך לקבל הצעה מאוד מאוד טובה בפן המקצועי כדי לעזוב את הפועל פ"ת. ללכת להיות שוער שני בקבוצה גדולה זה פחות אני. הראש שלי תמיד היה להישאר, אלא אם כן יקרה משהו חריג. פשוט הייתה אי ודאות במועדון, אז זה לקח קצת זמן".

איך אתה מסביר את החיבור שלך לקהל? הרי לא גדלת במועדון…
"האמת שבאמת קשה להסביר את החיבור הזה. נקודת המפנה הייתה לדעתי עם הירידה לליגה א'. זה היה סוג של התאבדות לרדת לליגה א' צפון, כשבאתי ממכבי ת"א ואנשים אמרו שזה מטורף ולא הבינו מה אני עושה. הייתה לי אינטואיציה לגבי האנשים במועדון ואמרתי שזה המקום שלי ושאני צריך לגדול איתו. הייתה לי עונה מצוינת לפני הירידה לליגה א' אבל אני תמיד מסתכל בצורה מערכתית, על הקבוצה ופחות על עצמי. משהו שם גרם לאוהדים להפוך אותי למעין שחקן בית כי כולם חושבים שגדלתי שם. אני מחובר למועדון, אני מנסה להעביר דברים שאני חושב שצריכים להיות ה-DNA של המועדון".

זו עונה מאוד דומיננטית שלכם. נתונים מדהימים גם בצבירת הנקודות וגם בכמות הספיגות הנמוכה…
"זה קצב צבירת נקודות מטורף, גם שלנו וגם של הפועל ת"א. זה משהו שלא נראה שנים ואני לא יודע אם נראה בכלל. אדבר עלינו ואגיד שנבנה פה משהו מקצועי ברמה הכי גבוהה בארץ. הצוות המקצועי בראשותם של עומר שמביא את הפן המקצועי וניר לוין שמביא את הפן הניהולי עם הניסיון. לגבי עומר, אני חושב שכל שחקן שתדבר איתו על עומר, יגיד לך שהוא לא לא שייך לרמות האלה: הוא שייך לטופ של הכדורגל הישראלי ובכנות גם מעבר לזה. שנים אמרתי לאנשים במועדון שאם יש להם אפשרות להביא אותו, שיביאו. אני זוכר אז שהוא ירד ליגה עם כפר שלם ביחד איתנו, הם שיחקו כדורגל מדהים. כל שחקן שמשחק מולו רוצה להיות איתו".

"מבחינה תקציבית אנחנו לא בטופ והרבה אנשים הגיעו בגללו. הם אמרו ששווה להם לוותר כלכלית, אבל להיצמד אליו וללמוד ממנו. יש הרבה אסיפות שהן ברמה הכי גבוהה שיש: ניתוח של המשחק, הבנה ומיקומים של השחקנים במגרש. גדלתי במכבי ת"א והייתי שם אפילו בבוגרים: אני יודע מה זה הטופ של הכדורגל הישראלי והוא באמת בטופ. זה הרבה בזכותו וגם בזכות החומר האנושי של השחקנים, החיבור ביניהם והפרגון. יש פה בסיס מצויין וכולם עובדים בשביל כולם. זה לא שההגנה והשוער גורמים לקבוצה לספוג פחות, אלא זו עבודה של כולם וכל אחד יודע מה הוא צריך לעשות על המגרש. זה לא מובן מאליו".

איך שומרים על דריכות למרות הפער הגדול יחסית? יש לכם חוב לאוהדים על העונה שעברה בליגת העל…
"קודם כל, לא נשארו המון שחקנים מהעונה שעברה, אבל מי שנשאר מבין שהשנה שעברה הייתה מתסכלת. עבדנו קשה המון שנים כדי להגיע לליגת העל ובסוף ירדנו אחרי עונה אחת אחרי שלא באמת היינו שם. מי שהיה שם, מרגיש את הצורך לחזור לשם".

"לגבי השאננות? אני חוזר על החומר האנושי. תוסיף את עומר, שאחרי השנה שעברה ומה שהוא חווה, יודע מה זה לא להיות שאנן. יש לנו לא מעט שחקנים מנוסים שחוו עליות ומכירים את הליגה הזאת. הם יודעים שמשחק אחד פחות טוב יכול להכניס למומנטום פחות טוב, הלחץ מתחיל והפער לא נראה גדול. בסוף יש לנו משחק ביום שישי שצריך לעשות בו את העבודה. אני גם לא חושב שעם קהל כמו שיש לנו, מישהו יכול להיות שאנן. למשחקי צמרת אף פעם לא באים שאננים".

עומר כץ (אורן בן חקון)