סיפור לא שגרתי בספורט - תום ליבוב, שחקנה המצטיין של בני הרצליה בכדוריד, פורש כנפיים, וממריא תרתי משמע אל יעד חדש - לפלורידה, בארה"ב, שם יעסוק בלימודי תעופה בדרך להגשמת חלום - להוציא רישיון טייס. “אני מתחיל בלימודים שיימשכו שנה וחצי-שנתיים בארה"ב, כמדריך תעופה, ובהמשך כטייס מסחרי. מי יודע, אולי יום אחד אטיס את נבחרת ישראל לאחד היעדים שלה”.
ליבוב בן ה-23, שגדל באס"א ת"א, ושיחק גם בקרית אונו, חולון ובשנה וחצי האחרונות בהרצליה - הוא אחד משחקני הפינה המוכשרים, שעשה דרך יפה בנבחרות ישראל הצעירות, כולל באליפויות אירופה (היה שותף לזכייה בדרג המשני, בבולגריה) ובמוקדמות אליפות העולם עד גיל 21. “זו למעשה פרידה מפרק הכדוריד. אולי אמשיך עוד בקטע חובבני בארה"ב, בשביל ההנאה, כי זה חיידק שנשאר", מספר ליבוב. "זה הגיע קצת בהפתעה, כי מאוד התלבטתי. רציתי מצד אחד לסיים את העונה בהרצליה, בטח אחרי שפתחנו טוב. עכשיו אני אחזיק לה אצבעות, ואני רואה אותה נכנסת אל הפלייאוף, בתקווה שכל השחקנים יהיו בריאים. התחברנו כקבוצה, ומקווה שהחבר'ה יעשו גם בלעדי את הבינגו שלהם העונה”.
עוד המשיך וסיכם: “הכדוריד נתן לי המון, והמוטיב המרכזי, שעבודה קשה מובילה לתוצאות, וכשיש לך מטרה - אתה עושה הכל כדי להשיג אותה. לעזוב עכשיו את המשפחה והחברים זו הקרבה. התחלתי בסה"כ בגיל מאוחר בכדוריד, כשהייתי בן 15.5. התקדמתי די מהר לנבחרות הצעירות. אני אקח איתי הרבה רגעים יפים בנבחרות, בתחרויות באליפויות אירופה, וכמובן בקבוצות. אמשיך לעקוב ואמליץ לכל ילד שחושב לעסוק בספורט - להגיע לכדוריד”.
תום ליבוב (צילום:גיל שמאי)ועוד זווית, בין ספורט לטייס - עולם הכדוריד בישראל נפרד מאודי דורון, שהלך לעולמו. שחקן אגדי שהיה שותף בכיר בימי הפועל רחובות של האליפויות והגביעים בשנות השבעים, כולל בדאבל הראשון וההיסטורי של המועדון בעונת 1978/79 ושיחק במספר קבוצות נוספות בהן הפועל הרצליה (יחד עם עקיבא לפלר ז"ל - היה שותף גם שם לזכייה באליפות), בהפועל ר"ג, בנוף ים ומכבי פ"ת. דורון היה טייס בחיל האוויר, וגם הדריך וניהל מרכז למצנחי רחיפה.
מישה יוסיפוביץ', ששיחק איתו בהפועל רחובות, מספר: “הוא היה דמות שאפשר לומר שהערצתי. שחקן שכל אחד צריך לקחת ממנו דוגמא. אני זוכר שעליתי ארצה ב-1973, הייתי בן 17.5, ואודי היה טייס במילואים. בכל שבוע, היה יום שהוא היה מגיע לאימון עם הסרבל טיסה, מחליף לבגדי אימון, ונשאר לעשות עוד אימון אישי אחרי כדי להשתפר. הבטתי בו ואמרתי 'וואו', טייס בחיל האוויר. עבורי זה היה משהו מדהים. הוא היה יסודי מאוד בקטע של הספורט. מבוגר ממני בכמה שנים, ותמיד הוא היה ראשון בספרינטים. תמיד רצה להיות וירטואוז, והיה מתאמן על תרגילים מיוחדים”.
“הוא היה אתלט שזכה גם באליפות נוער באתלטיקה. הוא ראוי להערכה גדולה. גם בעסקים. נשארנו ידידים. הוא היה מאוד קרייאטיבי במשחק שלו, בכל עמדה ששיחק - כמרכז, בפינה או כמקשר. מאוד אכפתי ורציני. שיחקנו יחד 3-4 שנים, ומלבד ההישגים - אני זוכר שהוא תמיד נתן את הטון באימונים. היינו עושים את האימונים אחרי יחד, מתאמנים על זריקות והטעיות כדי להשתפר. חוץ מזה, הוא היה מענטש וחתיך אמיתי. כשאני עוד בקושי ידעתי עברית, הוא מאוד כיבד אותי וזה מחמם את הלב”.
מישה יוסיפוביץ מימין ואודי דורון ז"ל בימי הפועל רחובות (צילום: מאלבום משפחתי)