"הם חיפשו אותנו, ראינו אותם בשדה תעופה, את המבטים בעיניים שלהם, הם רצו לרצוח אותנו, אל תתנו לאנשים בהולנד לשנות את הנרטיב, הם מנסים להציג דברים באופן מעוות, אבל מהרגע הראשון שלנו בהולנד ראינו שמחפשים אותנו, זה היה מאורגן עוד לפני, זה היה מתוכנן, הם אנשים רעים", כך נשמע היום (שלישי) דניאל אדרי, אוהד מכבי תל אביב, שיצא לאמסטרדם באמצע השבוע שעבר עם משפחתו, 14 בני משפחה, מתוכם 5 ילדים, לטיול שהם חשבו שיהיה מרגש ומהנה והפך לסיוט מתמשך.
הוא קרא היום את הכותרות שיצאו מהולנד, את הניסיון של עיריית אמסטרדם להאשים שם אוהדי מכבי ת"א, ולא היה יכול לשתוק. זוהי עדות נוספת על מה שעברו אוהדי מכבי ת"א באמסטרדם, עוד ביום רביעי לפני שבכלל נתלש דגל פלסטין אחד מהרחוב. "הגענו ביום שלישי בערב לבוקרשט, היה לנו קונקשן עד 8:00 לאמסטרדם לאחר מכן, שמנו דברים במלון ועשינו סיבוב בעיר וכל המשפחה הלכה לישון. חברים שלי מהיציע אמרו לי לבוא איתם לסיבוב, הם היו מלון לידי במרחק 10 מטרים, ולקראת הערב החלטנו ללכת לקזינו.
"הלכנו לקזינו, ראינו מלא ישראלים, באזור 300 אני מעריך, תוך כדי שאנחנו בקזינו אני שומע שהארגון ‘מכבי פנאטיקס’ בכיכר וכמה ילדים ששיחקו בקזינו אמרו 'בואו ניסע לכיכר ונהיה עם האוהדים', אבל החלטנו להישאר. אחרי כמה דקות, חבר שלי מהיציע הגיע אליי לשולחן, ואומר לי 'גנבו לי את הטלפון', אני מסתובב להבין מה קרה ואני רואה את חבר שלו עולה מכוסה בדם, כולו לגמרי, אנחנו מנסים להבין קרה והוא מספר שדקרו אותו בידיים. הוא התחנן בפני אנשים - 'אל תצאו החוצה'.
"עלינו לקומה למעלה בקזינו להסתכל, ראינו אולי 100 אנשים בשחור, צועקים לנו 'פרי פלסטין' ושנצא החוצה, אנשי הקזינו סגרו אותו מיד. היה לחץ ואחרי כמה דקות הגיעה משטרה. השוטרים ואמרו 'מי שרוצה יכול לצאת שמאלה ושמאלה, אנחנו פה והכל טוב'. חלק מהאנשים יצאו, ואני אומר להם 'אל תצאו, אל תסמכו עליהם', כל מי שלקח שמאלה ושמאלה זה אנשים שזרקו אותם לנהר, שקיבלו מכות וצילמו אותם, כל מי שיצא.
"אנחנו נשארנו חבורה של 60 אנשים, עשו לנו ליווי משטרתי, מתחילים לצאת מהקזינו ופתאום אחרי כמה מטרים ואנים של מוניות מפוצצים באנשים ובכל רגע יורדים עוד 5, ועוד 5, מצלמים אותנו, צועקים עלינו, מנסים להתקרב אלינו. אחד החברים שלי היה במלון ליד, הוא ומי שהיה איתו לקחו ימינה באחת הסמטאות והם קיבלו מכות, גנבו להם את הדרכון. נשארנו חסרי אונים, לא ידענו לאן ללכת, החלטנו להתקדם לכיוון הכיכר (דאם), סמטה אחת לפני עוד אוהדי מכבי לקחו שמאלה ויש סרטון שדרסו אוהדים, זה הם. הם התחילו לרוץ ולצעוק שיש פה מחבלים.
"כולנו התחלנו לרוץ והמשטרה לא מבינה מה קורה, הם עדיין לא באירוע. הגענו לכיכר והמלון שלי 100 מטר משם, אבל המלון של החברים שלי שהותקפו נמצא רבע שעה מאיפה שאנחנו. ביקשנו ליווי מהמשטרה - השוטר עונה לי 'לא, אנחנו לא מלווים אתכם, תסתדרו לבד'. אמרתי לאוהדים 'תתחילו לדבר איתם באנגלית שחייבים ליווי, תתעקשו איתם', הצלחנו ללכת 100 מטר ולהיכנס למלון.
"הגענו ללובי של המלון, הבחור בקבלה אומר לי ‘תעיף אותם מפה, הם לא יכולים להיות פה’, הם היו בלחץ רציני וניסו לדבר איתו, ראינו שערבים רצים אחרי אוהדים ברחוב, הוא אילץ אותם לקנות חדר בכסף שהיה להם. ניסינו לישון, לא הצלחתי, בבוקר הערתי את המשפחה ואמרתי להם ‘אתם לא מבינים מה הולך בחוץ’, אמרו לי ‘אתה חולם - לך לישון, נדבר מחר’. בבוקר סיפרתי לכולם, אמרו לי ‘הכל טוב, לא קרה כלום, בטח זה סתם אירוע’.
"בצהריים הלכנו לצעדה של הפנאטיקס והכל היה טוב ויפה. תוך כדי הצעדה הגיע מישהו לבוש בוורוד עם גלביה, היינו בטוחים שהוא עוד רגע מתפוצץ עלינו, נתתי לו דחיפה קטנה, אמרתי לאנשים זהו הוא מתאבד. פתאום התחיל לצעוק 'אללה אכבר', ישר הגיעו שוטרים ולקחו אותו. אח"כ החלה הצעדה, הכל עבר בשלום, לא היה כלום במגרש, האוהדים של אייאקס שרו יחד איתנו, הכל היה בסדר.
"חלק מהחבר'ה שהיו איתי התעצבנו על המשחק, יצאו ישר בסיום והיו על הרכבת הראשונה ומי שיצא בנגלה הראשונה ניצל. בנגלה השנייה כבר חטפו מכות, אנחנו יצאנו בנגלה השלישית. המלון שלנו היה בדיוק במרכז העניינים. איך שיצאנו מהמטרו, היינו עם הארגון, ואנחנו עדיין לא יודעים שיש בלגן בחוץ והכל. בחוץ היו אופנוענים והם עשו לנו רעש בכוונה, אמרתי לחברים שלצידי לא להילחץ, לא להראות פחד, איך שעוברים את המעבר חציה אחד האופנוענים נתן בעיטה לאחי הקטן. התקדמנו עוד, התחלנו לשמוע דברים נזרקים עלינו, פיצוצים, אתה לא יודע לאיפה להסתכל.
"אני עוד לא עיכלתי את הסיטואציה, פתאום הם התחילו לרוץ לכיוון שלנו, אנחנו היינו צריכים לפנות שמאלה והארגון המשיך ישר וצעק 'כולם ללכת ביחד', אנחנו לקחנו שמאלה למלון יחד עם החברים שלי, הם לא הצליחו ללכת לשם שזה מרחק של 10 מטר בלבד כי חיכו שם ערבים. הצלחנו להיכנס ללובי ואנחנו משם רואים הכל, איך רודפים אחרי אנשים, רואים ואנים של מוניות רודפים אחרי אנשים.
"הצלחנו בסוף איכשהו להגיע למלון שלנו, נכנסנו ועלינו לחדרים, נעלנו אותם. נשארו איתנו שלושה אוהדי מכבי, כולל שני החברים שלי שלא הצליחו ללכת למלון שלהם שנמצא 10 מטר מאיתנו, והמשפחה שלי בלובי ואנחנו רואים את כל הזוועות מהחלון של הלובי. פתאום שני ערבים עולים במדרגות, ראו שאנחנו כמות אז ויתרו ולא הרימו יד. אנחנו היינו מוכנים כבר לכל תרחיש, כל אחד החזיק משהו ושני האחים הקטנים שלי רואים את הסיטואציה. כאשר שני החברים שלי ניסו ללכת למלון שלהם, אז חבר של דוד שלי אמר ‘אני יורד לעשן’, איך שהוא ירד ככה הוא עלה, אמר ‘לא לרדת בשום אופן, מה קורה פה’.
“כל המלון גבס ועץ, אתה שומע הכל, היה לי התקף חרדה, הזעתי מתוך שינה, לא הצלחתי לישון, אני שומע צעדים כל רגע, ואף אחד בארץ לא דיבר איתי עדיין והיה בערך 2 בלילה. פתאום אחרי חצי שעה אני מקבל גל של טלפונים, אנשים מהארץ התקשרו לשאול מה קורה, שהם רואים מה קורה באמסטרדם ואני לא עונה לאף אחד בטלפון, רק בהודעות כדי שלא ישמעו אותי מבחוץ. לקראתי 5 וחצי בבוקר קמנו, דיברתי עם אלמוג כהן הח"כ כי פרסמו את הטלפון שלו, אמרתי לו שאני שומע צעדים מחוץ לחדר שלי, שינסה לעשות מה שאפשר.
"הכל עניין של שניות, כל רגע יש אירוע אחר, אמרתי אני חייב לשלוח לאופיר דוידזאדה הודעה כי יש לי את המספר שלו. לא יודע אפילו למה חשבתי על זה, אמרתי אולי הוא יעזור לי כי אנחנו לא מסתדרים עם המשטרה והם לא מבינים אותנו. שלחתי לו הודעה וסיפרתי לו מה קורה, הוא נתן לי את המספר של יואב זיו ושאדבר איתו, הסברתי ליואב מה קורה, התחלנו בינתיים לארגן מזוודות ויואב אמר תנו לי כמה דקות אני חוזר אליכם.
"לקראת 6 וחצי בבוקר, פתאום רעש של אזעקה של הגלאי עשן. היינו בטוחים שרוצים להוציא אותנו החוצה מהמלון ולתפוס אותנו ברחוב.אני מתקשר ליואב זיו מסביר לו מה קורה, אני מנסה להסביר למשטרה מה קורה, המשטרה לא קולטים את הסיטואציה, יואב דיבר בעצמו עם המשטרה ואחרי כמה דקות הגיעו שוטרים. בסוף כל הסיפור היה שהבחור שעובד בקבלה שרף אוכל בתנור, כולנו בלחץ של החיים, לא מבינים מה קורה. המשכתי להיות בקשר עם יואב זיו, הוא חיבר אותי עם מישהו שדאג לכל ההסעות של מכבי ת"א בהולנד, יואב אמר לי ‘איך שהוא מוריד אותנו בשדה אתם עולים איתו’.
"אחרי כמה דקות הנהג שיואב זיו שלח הגיע, לא ידענו איך אפשר לסמוך עליו, אז התחלנו לרדת בזוגות לכיוון האוטובוס, הוא לקח אותנו לשדה, הגענו לשם ראשונים ומשם כבר הכל היה יותר בסדר, יואב זיו הציל אותנו פשוט", מסכם אדרי את השחזור הארוך על מה שעבר עליו. כעת כשהם בארץ, הוא נזכר בעוד פרטים מהאירוע שעברו: "נהג המונית שלקח אותנו ביום רביעי היה עם חולצה של גלאטסראיי, הוא דיבר איתנו על כדורגל ודברים כאלה, אבל אתה רואה בהתנהגות שלו ובמבטים שלו שמשהו לא בסדר, קלטתי עליו שהוא זומם עלינו משהו, לא ידעתי שיהיה דבר כזה".
עוד מספר אדרי: "מי שהיה איתי בחדר שהוא משפחה של דוד שלי לקח את כל האירוע מאוד קשה, הבן שלו עם סיוטים, כולנו בעצם. אני קצת פחות אבל כולנו בהלם, סבא שלי בהלם, לא מעכלים את הסיטואציה. אחי בן 10 לא אכל, לא שתה, שילמנו כל כך הרבה כסף, סגרנו את העסק שלנו (שווארמה 'אצל אדרי' ביהוד) לשבוע, זה טיול שעלה לנו המון עם כל הקונקשנים שהיו ומה לא עשינו כדי להיות ברגע הזה. אנחנו באים לכל משחק, בית וחוץ, מנויים, טסתי למשחקים בכל אירופה, מול סטוק, מול ויאריאל, אבל סיטואציה כזאת לא הרגשתי. החיים שלי היו בסכנה, ככה הרגשתי, במיוחד עם הילדים".