בניגוד למה שחשבנו שיהיה, הגמר התעלה לרמה גבוהה, לא היה משעמם, אלא גמר בו אירוע רדף אירוע, עם הצלות ומהלכי כדורגל יפים. מחצית ראשונה נהדרת של יונייטד שהיתה צריכה להסתיים ב-0:3 ומחצית שניה מצוינת של צ'לסי שהיתה צריכה להשוות ל-3:3. דווקא התחת של פרגוסון היה גדול יותר משל אברם כששני כדורים פגעו בקורות - אחד של למפארד ואחד של דרוגבה... טענתי לפני המשחק שלגרנט ופרגוסון אין משמעות במשחק כזה, ואני בטוח שכולכם ראיתם שצדקתי. מה שקובע זו ההתעלות של השחקנים. אלו שמתגברים על הלחץ והמתח ומביאים עצמם לידי ביטוי טוב יותר, לעומת אלה ששוקעים בגללם... סיפור המשחק הוא כמובן אברהם גרנט שהפך היום ללוזר גדול אחרי שהפסיד את גמר גביע הליגה, אחרי שהפסיד את האליפות במחזור האחרון, והערב גם את גמר הצ'מפיונס שמותיר אותו עם הרבה נקודות מינוס בקופה של רומן אברמוביץ'. כתבתי בטורים הקודמים שאברם הצליח בצ'לסי ואני עדיין עומד במילותיי. הוא באמת הצליח, אבל במאני-טיים הוא הפסיד וכמו שאתם יודעים בכדורגל זוכרים את המאני טיים ואת הסוף. נהיה כנים ונאמר שהקבוצה הטובה ביותר בעולם ניצחה היום. הקבוצה שמשחקת כדורגל יפה יותר לעין, הרבה יותר טכני והרבה יותר סקסי. אם היו שואלים כל אוהד נייטרלי הוא היה אומר ב-80 אחוז מהמקרים שהוא מעדיף את הכדורגל של מנצ'סטר. אין שום ספק זו הייתה חווית כדורגל לכולנו בגלל שישראלי היה מעורב בה. לסיום, יש לי הרגשה שרומן אברמוביץ' ייכנע ללחצים של התקשורת, של הקהל ושל השחקנים וייפרד מאברהם, אבל אתם יודעים שאברהם הפתיע את כולם בזה שהוא בכלל הגיע לשם - אני לא אתפלא אם הוא יפתיע שוב. נ.ב : בסיום המשחק נראו זיקוקים מעל הבית של מוריניו, הוא נשאר ה"מיוחד"...בן חיים מנסה לנחם את ג'ון טרי. אשלי קול המום (GettyImages) הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה