בעוד יומיים זה יקרה: היכל נוקיה יהפוך שוב אחרי 20 שנה למגרש טניס לכל דבר, ונבחרת הדייויס הישראלית תפגוש את הנבחרת המקבילה של רוסיה.
אז הוויכוחים אם היה צריך לקיים את המפגש ברמת השרון או בנוקיה כבר מאחורינו, ובסופו של דבר אני לא מאמין שגם השחקנים שלנו היו שמחים לשחק תחת השמש היוקדת מעל הראש. במקום זאת, דמיינו לעצמכם את ההיכל ביד אליהו מלא באוהדים, צועקים "אנדיוני", "אל אל ישראל", עם אקוסטיקה טובה יותר. נשמע הרבה יותר מגרה, לא?
מפגש הדייויס מול נבחרת רוסיה לא יכל להגיע בתזמון טוב יותר מבחינת ישראל, ובעיקר מבחינת הטניסאי המוביל שלנו, דודי סלע. סלע מדורג במקום ה-33 בעולם ונמצא בתקופה נהדרת לאחרונה.
אסור גם לשכוח את הצמד שלנו, אנדיוני, שחוזר לשתף פעולה. כולנו יודעים מה השניים האלו יכולים ליצור ביחד, ועוד לעיני עשרת אלפים אוהדים תומכים ומריעים ברקע.
 |
| דודי סלע. צריך לנצל את התנופה שלו (אמיר לוי) |
|
למרות כל האופטימיות, צריך להישאר עם הרגליים על הקרקע. עדיין מדובר בנבחרת רוסיה, שזכתה בגביע היוקרתי ב-2002 וב-2006 ונחשבת לנבחרת חזקה במיוחד.
זה לא ממש משנה שמאראט סאפין כבר לא בשיאו ועומד לפרוש בסוף השנה. הוא יכול לתת משחק מצוין, כמו גם מיכאל יוז'ני, שלמרות שהוא נמצא בעשיריה השביעית בדירוג העולמי, יכול לתת משחק מצוין. אחרי הכל, הוא הביס פעם את הפנומן רפאל נדאל. וזה עוד לפני שדיברנו על איגור אנדרייב, המדורג הבכיר של הרוסים.
 |
| נבחרת רוסיה. משופעת כוכבים, צריך להיזהר ממנה (אמיר לוי) |
|
אז נכון שלא בכל יום אנחנו עדים לאירוע ספורט מהסוג הזה, וספק אם נגיע שוב למעמד של רבע גמר הדייויס בקרוב. מה שבטוח, זה שלטניסאים שלנו אסור להילחץ מגודל המעמד המחייב והתובעני ולהציג טניס משוחרר. גם הם, כמו כל הצופים בבית ובנוקיה, רוצים סוף שבוע נעים במיוחד.
הכתוב הינו טור דעה