נבחרת ישראל הפסידה היום (חמישי) לצ'כיה במשחק הקובע על העלייה לשמינית הגמר באליפות אירופה. גם היום, כמו בכל המשחקים הקודמים, הנבחרת התחילה שוב בצורה רכה ולא טובה, זאת למרות שהמאמן גיא גודס עשה היום חילופים בחמישייה והעלה לראשונה את ים מדר וגיא פניני. עוד קודם, התקוות הלא ראליות שחיכינו להפסד של פינלנד נגוזו מהר מאוד כי פינלנד היא נבחרת כדורסל טובה ואני באמת לא יודע כיצד ניצחנו אותם.
הנבחרת נכשלה, גם לפי דבריה, כי אני לא הסכמתי עם ההערכה השחצנית שאנחנו מועמדים לרבע הגמר או לפודיום, אלא ההפך – האליפות הזו הוכיחה שאנחנו רחוקים מהצמרת של אירופה. באופן טבעי מסתכלים קודם כל על המאמן הראשי, קודם כל נאמר שגיא הוא מאמן כדורסל טוב. חודשיים בערך אחרי שהוביל את הפועל חולון לאליפות הוא נושא באחריות, אבל הטלת כל האחריות עליו היא בריחה מהאמת. ניהול ואימון נבחרת הוא הרבה פעמים שונה מאימון קבוצה, הנבחרת לא הגיעה מוכנה הגנתית והתקפית עם בעיות בין השחקנים לבין עצמם ואולי גם עם המאמן ולגיא יש חלק בזה.
תומר גינת וג'ייק כהן (רויטרס)לפעמים נבחרת משקפת את הכדורסל שלה ואת הכדורסל הישראלי. קיבלנו בית נוח יחסית, אני לא מזלזל באף נבחרת, אבל עם הולנד ופולין זו הגרלה נוחה. פינלנד לדעתי היא נבחרת יותר טובה מישראל והיא אולי מה שרצינו לראות מהנבחרת שלנו. במקביל, על סרביה אין מה לדבר ואת צ’כיה ראינו היום, נבחרת שנתנה את כל מה שהיה לה, אולי במופע האחרון של דור השחקנים הזה.
הבעיה הראשונה שלנו היא ההגנה. הכדורסל הישראלי כולו לוקה בהגנה והמאמנים הישראלים מחוסר ברירה נוקטים בכל מיני כיסויים, טריקים וטקטיקות, אבל בבסיס אין תחליף להגנה טובה. אני לא יודע איך זה ישתפר, אבל עם ההגנה צריכה לבוא תמיד לחימה, אגרסיביות, רצון, רעב לנצח וגאווה בלבישה של חולצת הנבחרת, וזה היה חסר לי.
הסוכנים, ההורים וכל מלווי השחקנים שלנו לא מעודדים הגנה ולא מייחסים לה חשיבות וזה בעוכרינו. במקום דיבורים נגד המאמן ונגד חבריהם לקבוצה השחקנים היו צריכים להכניס לראשם מוטיבציה ואחדות מטרה, גם אם המאמן וכל הצוות המקצועי לא הצליח להכניס בהם ואף לאחד אותם סביב הנבחרת והמטרה.
יתרה מכך, אין לנו סנטרים ורומן סורקין הוא היחידי שמתקרב ביכולתו לשחקן גבוה, אבל בניתוח כדורסל הוא שחקן ארבע וחצי, כאשר כל שאר שחקני הפנים הם פורוורדים. נמרוד לוי, תומר גינת, וג’ייק כהן נפלו ביכולת המאבקים שלהם התקפית והגנתית מול הסנטרים היריבים בכל הנבחרות ששיחקנו נגדם, להוציא את הולנד, אבל גם נגד שבדיה במוקדמות אליפות העולם.
דני אבדיה תופס את הראש (רויטרס)כמובן שכל מי שמסתכל בטופס הסטטיסטיקה רואה את הבעייתיות שלנו בריבאונד, ובלי ריבאונד אי אפשר לנצח. זלמנסון הוא הסנטר היחידי בנבחרת והוא כמעט ולא שותף, כשאין לי טענות אליו. בין הגארדים, גל מקל הגיע לאליפות במצב מיוחד ולא יכול היה להיות בשיא כושרו, מלבדו תמיר בלאט נתן את מה שהוא יכול עם בעיות הפיזיות שלו וים מדר נתן אליפות מצוינת הגנתית והתקפית, רואים את ההתקדמות ההגנתית שהוא עשה אצל ז’ליקו אוברדוביץ’.
טוב היה אם כל הגארדים יעקבו אחרי ההגנה שלו וילמדו ממנו, כשגם התקפית הוא היה מצוין, אבל בגלל העובדה ששיחקו כמעם תמיד עם שני פוינט גארדים לא ראינו אותו עם החלטות של רכז משחק. במקביל, לא אהבתי כמו רבים את מה שאמר בראיון שלו, זה לא היה במקום ומבחינתי אסור היה לתת לו להתראיין.
תומר גינת מאוכזב (רויטרס)העובדה שהנבחרת הרבתה לשחק עם שני רכזים הורידה את הדקות של מה שקוראים בשפת הכדורסל סקנד גארד. יובל זוסמן ורפי מנקו נפגעו בדקות המשחק שלהם ובאפשרויות שלהם להיות סקוררים. כמו כן, איבדנו את התפוקה מעמדת הסקנד גארד הגנתית והתקפית, כאשר דני אבדיה נתן אליפות טובה וזו אליפות אירופה ראשונה שלו.
ההכנה של אבדיה כמו של כל הנבחרת הייתה רעה, כשכזכור הוא גם חלה באמצע וזה הפריע לו ולנבחרת כולה. הגנת הנבחרת הייתה גרועה מהתכנון עד הביצוע והעובדה שהגענו לא מוכנים למשחקי גביע העולם נגד פינלנד ושבדיה היא העדות לכך. גם בארבעת הימים בין המשחק הרע וההפסד לשבדיה לא נלקחו החלטות שאולי היה יכולות לעשות משהו.
מניסיוני באליפויות אירופה, גם מבחינת הורדת הלחץ מהספסל וגם עם מבט קדימה לאליפויות הבאות, לעניות דעתי היה צריך להיות בספסל הנבחרת גבי צאצאשווילי ואולי גם גלעד לוי. פה אני חושב שהייתה צריכה להיות אמירה של פיני גרשון, המנהל המקצועי של איגוד הכדורסל. יש ויכוח בנוגע לפיני, שאין כל ספק בידע ובניסיון שלו בכדורסל היה קרוב בספסל למאמן הנבחרת, האם זה היה נכון ועד כמה זה פגע בנבחרת או פגע בסמכות המאמן.
גיא גודס (רויטרס)לדעתי גם נועם דברת היה זכאי ליותר הזדמנויות, כולל בהכנה ויותר ממה שניתן לו. גם בעיית המתאזרח בנבחרת דורשת יותר מחשבה, אבל הטיפול בג’ון דיברתולמאו היה טעות מתחילתו ועד סופו. עברתי בנבחרת עם כל מיני מתאזרחים, אבל פה אין ספק שנכשלנו ואם לדעתם היו צריכים שחקן אחר או תפקיד שונה, מן הראוי שהיו מקדישים לזה קצת יותר מחשבה ושיקול דעת.
היו דיבורים על חוזק הנבחרת שלנו מבלי לקחת בחשבון את העוצמות של הנבחרות האחרות באליפות. נכון, לנו יש שחקן NBA, אבל ראיתם וקראתם את שמות שחקני ה-NBA האחרים של הנבחרות האחרות בבית שלנו. לארי מרקאנן נתן אליפות מדהימה, שלא לדבר על ניקולה יוקיץ’ וכמובן על לוקה דונציץ’ ויאניס אנטטוקומפו, כשכמובן אפילו לא הזכרתי עוד כמה כוכבים גדולים.
אוסיף לסיום שקצת צניעות לא הפריעה אף פעם. יש הרבה חומר למחשבה ואני מקווה שאיגוד הכדורסל יקיים דיון או דיונים רציניים כדי להסיק מסקנות על האליפות ולא יזרוק הכל רק על המאמן ו/או על שחקן אחד. הסיפור הוא יותר גדול.