במנהרת הזמן: נבחרת ישראל באליפויות אירופה

החודשיים האחרונים היו נהדרים עבור חובבי הכדורסל בישראל, סוג של רנסנס לחובבי הכדור הכתום. ההצלחות של נבחרת העתודה והנוער, היכולת הנהדרת במשחקי ההכנה והציפייה לנבחרות הגדולות שיגיעו לכאן, גרמו לאווירת חג בקרב אוהדי הכדורסל במדינה. כעת, רגע לפני שיורובאסקט 2017 מתחיל, הגיע לצאת למסע בזמן ולהסתכל על ההיסטוריה של נבחרת בכחול לבן בטורנירי אליפות אירופה. המאמנים הגדולים, ההצלחות, המספרים, וכן, גם הכישלונות.

המספרים שצריך לדעת

האליפות הנוכחית תהיה ה-29  במספר של נבחרת ישראל, וה-14 ברציפות, נתון שבוודאי מעורר קנאה בקרב כל חובב כדורגל במדינה. למעשה, מאז השתתפותה הראשונה הטורניר ב-1953, הנבחרת שלנו נעדרה רק מהאליפות ב-1955, 1957, 1989 ו-1991, וכן, גם אם יש נטייה לזלזל בכדורסל האירופי, יש בסך הכל רק שלוש נבחרות שהגיעו ליותר טורנירים – צרפת, איטליה, וספרד, כשחשוב לזכור שהאליפות החלה כבר ב-1935. המאזן הכללי של הנבחרת באליפויות עומד על 78 ניצחונות לעומת 111 הפסדים, מה שאומר כ-41% הצלחה.

אדלשטיין:"נצטרך לתת מרפקים"

האנשים על הקווים

ארז אדלשטיין הוא המאמן העשירי שזוכה לאמן את הנבחרת באליפות אירופה. יעקב שאלתיאל היה הראשון בברית המועצות ב-1953, ואחריו הגיעו אלי עמיאל, יהושע רוזין, שמעון שלח, אברהם בן חמו, רלף קליין הגדול מכולם, צביקה שרף, מולי קצורין ואריק שיבק.

מי היו המצליחים ביותר? ובכן, שרף הוא שיאן ההופעות עם שמונה אליפויות ברזומה שלו, אך באף אחת מהן הוא לא הצליח להוביל את הנבחרת לשלב 8 האחרונות, למרות שלזכותו יש לזקוף את המקום ה-7 במונדובאסקט ב-1986, היחיד מבין שני טורנירי גביע העולם בהם הנבחרת השתתפה.

קצורין (משה חרמון)

יעקב שאלתיאל הוביל את הנבחרת עד המקום החמישי, ומולי קצורין רשם את ההישג המשמעותי האחרון עם המקום ה-7 ב-2003, אך אין ספק שלפחות בתחום הנבחרת, רלף קליין הוא הגדול מכולם, לאחר שהגיע עם הנבחרת ל-4 אליפויות רצופות בין השנים 1977-1983, כולל אותו מקום שני בלתי נשכח ב-1979. למעשה, הנבחרת תחת קליין לא סיימה יותר נמוך מהמקום השישי.

הטורנירים שנרצה לשכוח

יוון 1987 – הנבחרת מסיימת במקום ה-11 מתוך 12 הנבחרות

תור הזהב של הכדורסל הישראלי, עם חמישייה שכללה את מיקי ברקוביץ' ודורון ג'מצ'י ועם צביקה שרף על הקווים, שנה בלבד לאחר שסיימה במקום ה-7 באליפות העולם, מתרסקת לחלוטין בטורניר, מסיימת במקום האחרון בבית עם 5 הפסדים וכמובן לא עולה לשלב ההצלבה.

מיקי ברקוביץ' עולה לסל בימיו הגדולים (יעקב סער, לע"מ)

סלובניה 2013 – הנבחרת מסיימת במקום ה-21 מתוך 24

ישראל קיבלה בית יחסית נוח, אבל סיימה אותו במקום האחרון, אפילו לפני נבחרות כמו בריטניה ובלגיה. ההכנות לא היו טובות, גל מקל לא הגיע כי העדיף להתרכז בהכנות לעונת ה-NBA, ואריק שיבק לא הצליח להוציא את המיטב מהנבחרת, שהייתה בסוג של חילופי דורות. מאיר טפירו פרש מהמדים הלאומיים, כספי עדיין לא היה השחקן שהוא היום, ובצבע עדיין סמכנו על עידו קוז'יקרו ויניב גרין בשלהי הקריירה. התוצאה? המיקום הנמוך ביותר אי פעם של הנבחרת.

פולין 2009 – הנבחרת מסיימת במקום ה-13 מתוך 16

עבור הדור הנוכחי, צביקה שרף הוא "מר נבחרת ישראל", אך כמה חבל שדווקא הטורניר האחרון שלו היה הכושל מכולם, כשישראל סיימה במקום האחרון בבית שכלל את יוון, קרואטיה ומקדוניה, בטורניר ששרף בוודאי ישמח למחוק מהרזומה שלו.

צביקה שרף. הקמפיין האחרון שלו היה רע מאוד (אורן בן חקון)

הטורנירים שנזכור לעד

ברית המועצות 1953 – ישראל מסיימת במקום החמישי

המדינה הקטנה, בת 5 בסך הכל, רושמת הישג חסר תקדים בטורניר הראשון שבו היא ממשתפת. כן,  היו ניצחונות טכניים על מצרים ולבנון, אך לצד זה היו ניצחונות גדולים על איטליה ויוגוסלביה. עם תנחום כהן מינץ האגדי שנבחר לאחד ממצטייני הטורניר, החבורה בכחול לבן רשמה הישג שנכנס להיסטוריה.

שבדיה 2003 – ישראל מסיימת במקום השביעי

ההישג הכי טוב של הנבחרת ב-32 שהה האחרונות רשום על שמו של מולי קצורין, בטורניר שהיה הפכפך מאוד ובסיומו גם מוצלח מאוד. הסגל שכלל בין את יניב גרין, טל בורשטיין, משה מזרחי, דריק שארפ, גור שלף ויואב ספר, ספג הפסד בפתיחה לגרמניה של דירק נוביצקי, והובס על ידי ליטא של שאראס.

גור שלף ויניב גרין מנסים לעצור את תומאס ואן דר שפיגל (רויטרס)

במחזור האחרון הבחורים שלנו התעלו, וגברו על לטביה כדי לעלות מהבית ולפגוש בשמינית את סלובניה. שם, סל ניצחון של טל בורשטיין קבע 76:78, כשמטיבי הלכת בוודאי זוכרים שסלובניה הייתה זאת שניצחה את הנבחרת הצעירה של ישראל בגמר אליפות אירופה 2000, נבחרת שבה היה חבר אותו בורשטיין. ברבע הגמר המסע נגמר נגד ספרד האימתנית, אך ניצחון גדול 82:89 על רוסיה של אנדריי קירלינקו במשחקי הדירוג, איפשר לכל מדינת ישראל לנפח את החזה בגאווה.

בלגיה 1977 – נבחרת ישראל מסיימת  מקום ה-5

הטורניר הראשון של רלף קליין, וזה שרמז על מה שעתיד לבוא בהמשך. הנבחרת הגיעה לאחר הזכייה הראשונה של מכבי ת"א באליפות אירופה, ורשמה ניצחונות על צרפת, אוסטריה, בולגריה ובלגיה, כשלצידם הפסדים לבולגריה, איטליה, וברית המועצות. מיקי ברקוביץ' נבחר לחמישיית הטורניר.

רלף קליין בשנות ה-70, פריחת הנבחרת (רדאד ג'בארה)

איטליה 1979 – נבחרת ישראל זוכה במקום השני ובמדליית הכסף

המקום הראשון בוודאי לא מהווה הפתעה. מדובר בטורניר שנכתבו עליו כל כך הרבה מילים, ללא ספק ההישג הגדול ביותר של איזושהי נבחרת ישראלית, בכל תחומי הספורט. זה התחיל עם ניצחון על פולין והפסד לצרפת, ואז הגיע המשחק הבלתי נשכח נגד יוגוסלביה, אלופת העולם, משחק אותו ישראל ניצחה 76:77 ועלתה לבית הגמר, בו הפסידה לאיטליה, אך גברה על צ'כוסלובקיה וספרד, עד המפגש בגמר עם ברית המועצות האימתנית, שם הפסידו הבחורים בכחול לבן 98:76.

בין הגיבורים הבולטים בכחול לבן היו מוטי ארואסטי, בועז ינאי, לו סילבר, בארי לייבוביץ', סטיב קפלן, פיני חוזז, וכמובן, הגדול מכולם, מיקי ברקוביץ' שנבחר ל-MVP של הטורניר (הישראלי היחיד שעשה זאת) עם ממוצע של 22.6 נקודות למשחק. את כולם הדריך על הקווים קליין.