אכזבה היא תחושה של מפח נפש, צער, עצב או היעדר הנאה (ויקיפדיה). אין ספק שהמילים הללו מגדירות היטב את התחושות שלי מהנבחרת הלאומית בכדורסל. שלא תחשבו ושלא יספרו לכם סיפורים, הניצחון על בלגיה לא סינוור אותי ולא יסנוור. את האליפות הזאת אפשר לסכם בשלוש דקות, שלוש הדקות בהן הפסדנו לבריטניה במשחק הפתיחה של הטורניר.

אין ספק שהכדורסל הישראלי נמצא בשפל, השחקן הצעיר ביותר בסגל (25) הוא גם הכוכב שלו, אלא שהוא התייבש עונה שלמה על הספסל ב-NBA. ליאור אליהו וגיא פניני הגיעו אחרי עונה נוראית במכבי, יוגב אוחיון אחרי שנה פושרת, עידו קוז'יקרו ויניב גרין סיימו את הקדנציה במדים הלאומיים והעתיד לא נראה יותר מידי ורוד. 

אין לי בעיה עם ההפסדים. יש לי בעיה עם הדרך, עם חוסר המחויבות, עם העובדה ששחקנים לא יורדים להגנה, לא מרימים את היד על הפנים של שחקן יריב ולא מעודדים אחד את השני. אין ספק שכספי הוא השחקן הטוב ביותר בסגל הישראלי ושיבק היה עושה בחכמה אם היה מעביר לו את סדרת החינוך שהעביר נגד בלגיה כבר במשחק הראשון או השני בקמפיין. עובדה, זה עזר. 

הרבה שאלות נשאלות על הקמפיין הזה: איך אפשרו לטיוס לנסוע כשידעו שיש לו קרע בשריר? מדוע לא זומן גארד נוסף לצידו של אוחיון? ואפרופו העמדה הבעייתית, מדוע לא עשו יותר כדי שגל מקל יוכל לעזור לנבחרת הלאומית?

אפיק ניסים (שי לוי (כתב))
צריך 12 ניסים וקוז'יקרו שילחמו בשביל הסמל (שי לוי)
 

אף פעם לא היינו הנבחרת הטובה באירופה, לא היינו הכי גבוהים, לא היינו הכי אתלטים, ולא היינו הקלעים הכי טובים, אבל היה לנו לב ונשמה וזה מה שאפיין את הנבחרות שלנו. לצערי, באליפות הזאת לא היה לנו לא את זה, ולא את זה. 

אבל כשצריך לפרגן אז נפרגן. רגע לפני סיום, תסתכלו על שחקן אחד, אפיק ניסים. בלי מצלמות, בלי מניירות של כוכב ובלי יותר מידי דיבורים וקישקושים, הוא עושה את העבודה בטוב וברע. מבחינתי, תנו לי 12 ניסים וקוז'יקרו שילחמו בשביל הסמל, שיקפצו, יתאבדו ויראו שאכפת להם.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה