עד עכשיו הרגשות הדומיננטיים סביב נבחרת ישראל היו עצב, כעס, מבוכה, דכאון, רוגז ולמיטיבי לכת ואוהדים שרופים – גם בכי. אבל המצחיק, המעודד וגם היפה במבנה האליפות בסלובניה ובהתאם לתוצאות שהושגו עד עכשיו הוא, ששני ניצחונות של ישראל על בלגיה וגרמניה בראשון ובשני יעלו אותה לשלב הבא. כל זה במידה שצרפת לא תפסיד ובריטניה לא תנצח עד לסיום שלב הבתים.

מי היה מאמין. אחרי כל הביקורות, וכל הגערות וכל האבחנות המדויקות יותר ומדויקות פחות, ואפילו אחרי עוד משחק כושל למדי נגד צרפת, עדיין יש סיכוי. ואפילו ריאלי, גם לנוכח מטר המשחקים המבאסים שנחת עלינו דווקא בראש השנה החגיגי.

כי ככה זה: בסופו של דבר, באליפות אירופה לא רק חשוב לנצח, אלא צריך לדעת מתי לנצח. שני ניצחונות – והופ, פתאום נבחרת ישראל עמדה ביעדיה. בקושי, בצליעה, בגמגום, תוך מבול נזיפות, אבל מצבי רוח ואפילו יכולת מקצועית יכולים להתחלף מהר מאוד בזכות ניצחון אחד.

ובינתיים, הבשורה הטובה ביותר שיצאה מהתבוסה לצרפתים היתה, שהמשחק נגדם היה קצר יותר מאשר בריטניה ואוקראינה ולפיכך המועקה פחות ממושכת. הפחות טובה היא, שגם במשחק שלפחות חציו התנהל כגארבג' טיים מוחלט וצרפת שיחקה מעל לראשי השחקנים מישראל, הנבחרת שלנו לא הצליחה לשמור על כבודה.

ישנם נתונים ידועים מראש כאשר משחקים נגד נבחרת אתלטית כמו צרפת, והם פעלו שוב: הצרפתים אתלטיים יותר, גבוהים יותר, פיזיים וקופצים לשמיים. זה אומר שיש להם יותר הזדמנויות שניות בריבאונד התקפה, ויותר כדורים לצאת איתם קדימה מריבאונד הגנה. וכשאחוזי הקליעה של הצרפתים כל כך יותר טובים, כי את כל מה שיש להם לישראל אין, התוצאה ברורה. במיוחד כאשר שחקנים בנבחרת ישראל מבצעים כל כך הרבה טעויות הגנתיות בולטות, בעיקר בשמירה על קלעי השלשות של צרפת.

עומרי כספי (אתר היורובאסקט) (ONE)
עומרי כספי. חייב להיות במיטבו נגד בלגיה (אתר היורובאסקט)
 

למזלה של נבחרת ישראל מגיע יום חופש. לפעמים, קצת כמו טניסאי שמביים פציעה ומזמין טיפול כדי לקחת אוויר, מומנטום יכול להשתנות בעקבות הפסקה כפויה. עומרי כספי וליאור אליהו צריכים להיות במיטבם נגד בלגיה כי בלי הנקודות שלהם קשה מאוד להצליח, אבל שניהם יעשו טוב אם ינסו להשתחרר מהגישה לפיה הכל תלוי בהם. גם אם נדמה היה אחרת קודם, קודם חייבים ליישר קו לקראת הפיניש. בעיקר בכל הקשור לאגו.

אחרי שלושה משחקים מדכדכים הנבחרת צריכה לשחק יחד, לנסות להעלות חיוך, לרוץ יותר, לנהל מתפרצות, להשיג סלים קלים, לחטוף כדורים, ולנסות ליהנות מניצחון ומכל מה שהוא מסמל. שום דבר שהשחקנים והמאמנים שלה לא מכירים, או לא יודעים.

המבטים הולכים קדימה אל המשחק נגד בלגיה ובמקרה של ניצחון, גם למשחק שאחריו נגד גרמניה. פעם עוד היינו יכולים לומר "מי אלו הבלגים שלא ננצח אותם?", אבל אחרי שלושה משחקי נפל בסלובניה ברור שאמירות כאלה שייכות לעבר. ועדיין, במוד הנכון ובהכנה הנכונה, אולי עוד נצא מהאליפות הזו עם ידיים על הראש ולא מכניעה, אלא מתדהמה והפתעה גדולה.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה