אפשר גם אחרת: על הדרך לתואר של אולימפיאקוס

הזכייה באליפות היורוליג של אולימפיאקוס, עד לא מזמן מועדון עשיר וכיום מקוצץ ומשתקם, היא סיוט כל אימפריות הכדורסל למיניהן. כי זה בדיוק מה שפיינל פור עושה: נותן לאנדרדוג את האפשרות לחלום, ואת ההזדמנות להגשים אותו בתוך 48 שעות.

בטופ-16 צסק"א מוסקבה הביסה את היוונים ב-32 הפרש וקלעה כמעט 100 נקודות. הרוסים ניצחו גם ביוון. הסיכויים של אולימפיאקוס לנצח את צסק"א בסדרת הטוב מחמישה היו מן הסתם נמוכים מאוד, אבל בפיינל פור הכל אפשרי. כן, גם שתי החטאות עונשין של שישקאוסקאס במאני טיים וסל של פרינטזיס בשנייה האחרונה שהפך משחק.

אז כנראה שגם בהנהלת היורוליג ישנם כמה חיים אוחיונים כאלה, שרוצים לשמר את התקווה והחלום של הקבוצות הפחות עשירות וממשיכים לקיים את הפיינל פור. אחת לתקופה תגיע הקבוצה הלא פייבוריטית ותפתיע בעזרת ריצה גדולה (8:22 ברבע האחרון במקרה הזה), או לחץ ופאניקה ורצף החטאות אצל הפיבוריטית שאיבדה 19 נקודות הפרש והפסידה.

הסוף היה דרמטי והשכיח המון דברים: הרבע הראשון היה נוראי ושתי הקבוצות קלעו יחד 17 נקודות, שפל כל הזמנים במעמד הפיינל פור אירופי. אלופת היורוליג החדשה מסרה 8 אסיסטים ואיבדה 20 כדורים. שתי הקבוצות לא הצליחו להגיע ל-60% מקו העונשין. ובכלל, או שהטבעות באולם באיסטנבול קשות במיוחד, או שהכדורסל האירופי מתקדם בצעדי אחורה-קפוץ. ספק רב אם שני חצאי גמר וגמר באזור 65 נקודות לכל קבוצה הם הדבר שהקהל מעוניין לראות.

הסיפור הגדול באמת הוא, שהיוונים זכו בתואר האירופי עם 0 נקודות מצד שלושה זרים אמריקאים: ריצ'רד דורסי, אייסי לואו וקייל היינס סגרו 43 דקות משותפות בלי אף נקודה, ובכל זאת אולימפיאקוס ניצחה. איך? מכל הסיבות הנכונות: מאמן מנוסה מאוד שהוכיח שגם בפחות כסף אפשר לבנות סגל טוב, מגה-סטאר מקומי אחד, ואסילי ספאנוליס שנבחר ל-MVP ותמיד היה שחקן התקפה מסוכן וחבורה של צעירים שורטים ונושכים סביבו שהתעלו באופן יוצא מהכלל.

אולימפיאקוס חוגגת. עוד הוכחה שתקציב זה לא הכל (GettyImages)

קוסטאס פפאניקולאו, למשל, עדיין לא בן 22, וכבר השחקן הבולט של משחק הגמר. הוא סיים עם 18 נקודות ובלי החטאה מהשדה, ולמעשה בשני ערבי הפיינל פור לא החטיא כדור (8 מ-8 מהשדה, 13.5 נקודות בממוצע). יורגוס פרינטזיס, ההוא שאוניקאחה מלאגה שחררה בעונה שעברה אחרי הטופ 16 כי לא היה מספיק טוב בשבילה, היה יציב וטוב וגם במקום ובזמן כדי להכריע את היריבה. המשחק הפיזי שלו היה גדול יותר מכפי שהוא נראה במבט ראשון.

או, למשל, אוואנגלוס מנצאריס, בחור נוסף בן 22. אני מחשיב את עצמי למעורב בנפתולי הכדורסל האירופי אבל בחיי שבקושי שמעתי עליו עד היום. זה לא הפריע לדושאן איבקוביץ' לתת לו 25 דקות במשחק הגמר, פי שניים מהרכז הזר שלו. גם קוסטאס סלוקאס, עוד בחור בן 22, עשה כמה דברים חשובים משלו בעונה הזו ובפיינל פור.

אבנגלוס מנצאריס בטירוף. מי שמע עליו? (GettyImages)

אנחנו חושבים, מדברים וחולמים פה על חבורה של צעירים מקומיים שתעשה את ההבדל, שתביא קהל, שתגרום להזדהות, להערכה. לראות איך מישהו שגדל פה, ממש מעבר לרחוב ושיחק איתנו ברחוב כילד, מתקדם צעד אחר צעד בקריירה שלו עד לגבהים. שחקנים שמשחקים בשביל פחות כסף, אבל נותנים יותר לב. כאלה שהיום הם פה וכנראה גם מחר ומחרתיים. ואם יפרחו במסגרת המועדון וירצו להתקדם הלאה, ההנהלה תראה בהם שגרירים ותהיה גאה בהם ולא תתייחס אליהם כמו כפויי טובה או תראה בכך כישלון שלה על שלא הצליחה להחזיק בהם כלכלית.

איבקוביץ´ ועוזריו. הוכיחו שאפשר גם אחרת (GettyImages)

זה מה שעשתה אולימפיאקוס. עם הרבה לב ונשמה, עם ציפורניים ושריטות עם רצף קליעות מוצלח בזמן אמת ומול קבוצה שמתישהו במחצית השנייה הניחה, כנראה, שהשעון יסיים את פעולתו והכל יסתדר כמו שתוכנן בתסריט המקורי. וכן, אולימפיאקוס עשתה את זה גם עם המון מזל כי לפעמים, בראי ההיסטוריה, זה המצרך החשוב ביותר.