היורוליג צריך לעבור מהפכה

הערב נפתח המחזור השני בשלב הטופ 16 של היורוליג וכבר ניתן להגיד בפה מלא: הטורניר, סוף סוף, החל. לאחר שלב סינון "הקבוצות שלא אמורות להיות כאן", או, אם תרצו - שלב הבתים הראשון, הקבוצות שיותר ראויות להיות חלק מהמפעל היוקרתי נשארו כדי לספק לנו כדורסל שתואם את גודל המעמד.

מצד שני, המצב הנתון רק מוכיח עד כמה התנהלות היורוליג בעייתית. המפעל, שמתיימר להיות "ליגת האלופות של הכדורסל", בו משחקות הקבוצות הטובות ביבשת, מזמן לא הולך לפי הקו הזה. שיטת החוזים המובטחים והקומבינות מונעת מאיתנו, ציבור אוהדי הכדורסל, מלקבל את הטורניר בו אנו חפצים.

הגיע הזמן לשנות את שיטת המבנה של היורוליג והיורוקאפ. בדומה לכדורגל, ליכולת ולמיקום בליגה צריכים להיות משמעות בתגמול להעפלה למפעלים בכדורסל האירופי. מודל שמחלק את הליגות השונות לפי רמה ומקנה כרטיסים לטורנירים בהתאם להישגים בליגות המקומיות, ידאג לכך שקבוצות יקנו את מקומן על הפרקט ולא מחוצה לו.

סרחיו רודריגס. ריאל מצדיקה את מקומה ביורוליג על הפרקט (רויטרס)

לעשות זאת לא אמור להיות יותר מדי מסובך: ככל שהליגה חזקה יותר, כך תגדל כמות המקומות שהיא תקבל במפעלים האירופים. את חוזקה של הליגה יהיה ניתן לאמוד על פי ההישגים המצטברים של הקבוצות מאותן ליגה, בדומה לכדורגל. כמו כן, במקביל, ישנו הצורך להקים מפעל מוקדמות ראוי, בניגוד למה שקיים כיום.

הבעייתיות עם מהלך שכזה טמונה בסכנה שמעצמה אירופית, אשר מושכת קהל ובפועל שווה לא מעט כסף לארגון ה'יורוליג', עלולה להיקלע לעונה רעה וחס וחלילה לא להעפיל ליורוליג. כמו כל קונפליקט טוב אשר מפגיש בין פוליטיקה לספורט, נשאלת השאלה: מה יותר חשוב? הספורט, או הכסף?

אם תשאלו את מנהלי היורוליג, אין ספק שתראו כי הניירות בירוק הם אלו שמכתיבים את הדרך. בפועל, הם שמים רגל לעצמם. קבוצות צריכות את הסכנה שבנפילה כדי לשאוף קדימה. אם בכדורגל מוכנים להשלים עם העובדה שקבוצות חזקות, בעלות קהל רב ופוטנציאל כספי גדול, ימצאו את עצמן מחוץ למפעלים הבכירים בעונות בהן לא עמדו במטרות הליגה שלהן, אין סיבה שלא כך יהיה הדבר גם בכדורסל.

ג´רארד מאוכזב. האוהדים עידין ממתינים לחזרה לליגת האלופות (רויטרס)

זה לא שהמצב בכדורגל טוב. גם שם הפוליטיקה חוגגת ושיטת המוקדמות רק הולכת ונהיית פוליטית ואנטי-ספורטיבית מדי שנה, אך המודל הכללי מקנה סיכוי גדול בהרבה ליצירת המפעל החזק ביותר באופן שנתי, ומתן תגמול צודק ביחס להישגי הקבוצות.

נשאיר אתכם עם שאלה למחשבה: ניקח אימפריה אירופית כלשהי - מכבי ת"א לדוגמא. במציאות מקבילה לשלנו, הצהובים ירדו לליגת המשנה, האם נראה לכם הגיוני שנמשיך לראותם בכל יום חמישי מול הטופ של הכדורסל האירופי? ואף חשוב יותר - האם מצב כזה ראוי ונכון?

הכתוב הנו טור דעה