בלאט: לברון כמו משה רבנו, כולם הולכים אחריו

סגן אלוף ה-NBA ומאמנה של הקליבלנד קאבלירס, או בקיצור דייויד בלאט, הגיע הערב (שלישי)  לאולם הדרייב אין, לאירוע שיווק של 'כלכליסט',  "מדברים שיווק" ברוח ספורטיבית. בכירי שיווק המנהלים את המותגים המובילים בישראל, דיברו על האני-מאמין שלהם ועל מהלך שיווקי מצליח.

בלאט, האורח המרכזי באירוע, שהגיע להישגים משמעותיים ואף דמיוניים בקריירה בקנה מידה של מאמן ישראלי כאשר זכה עם מכבי ת"א בטראבל האירופאי (יורוליג, אליפות ישראל וגביע המדינה), העפיל בעונה החולפת לגמר אליפות ה-NBA, שם נעצר ע"י הגולדן סטייט ווריורס.

דייויד בלאט. האורח המרכזי (נעם מורנו)

"מה מגיע קודם? הביצה או התרנגולת? הכימיה או הניצחון? להערכתי מה שמוביל לניצחונות זה דרך מנצח וגישה מנצחת" אמר בלאט: "אני זוכר שראיתי סרט ALL THAT JAZZ, על כוריאוגרף שסבל מבעיות של סמים ואלכוהול, אבל היה מהטובים בתפקידו בעולם והוא אמר משהו שלעולם לא שכחתי: הוא קם בבוקר ולא משנה מה קרה בלילה קודם לכן ואומר לעצמו: 'אני מוכן לקרב. אוכל לעשות הכל'. כך אני גם קם בבוקר, לא משנה מה כתבו או אמרו עלי בתקשורת, אם הפסדנו או ניצחנו, אני תמיד מרגיש שאני מנצח תמיד - זאת הגישה שמובילה לתוצאות הטובות".

על ההגעה ל-NBA: "באתי לארה"ב בגישה שעשיתי הכל. זכיתי בתארים באליפויות אירופה, ברוסיה, באיטליה, ובישראל. מה אני כבר יכול ללמוד מה-NBA?. הכל אותו דבר רק הקידומת שונה. אבל באמת שלא הבנתי כלום. לפעמים עמדתי ומצאתי עצמי שואל 'מתי לעזאזל המשחק הזה יגמר?'. המשחק בארה"ב פשוט לא נגמר. זה כל כך ארוך, 48 דקות. במקום חמישה פסקי זמן באירופה יש 12 פסקי זמן לכל קבוצה ב-NBA. בנוסף, תוך כדי המשחק יש כל מיני הפסקות אחרות. בשביל מה המציאו בכלל את מושג המילה שופט? ב-NBA יש שלושה אנשים שאנחנו קוראים להם 'זברות'. כל פעם שיש התלבטות במשחק השופטים לטלוויזיה, למישהו שיושב בניו ג'רזי, ועושים וועדת חקירה על השריקה ועד שמגיעים להחלטה עוברות חמש דקות ולפעמים גם עשר, וזה באמצע משחק ואני משתגע, כבר רוצה להירדם".

דייויד בלאט. "באתי בגישה שעשיתי הכל" (רויטרס)

על ההבדל בין השחקנים: "השחקנים ב-NBA שונים מאוד מאירופה. כל שחקן הוא מותג ויש לו אינטרס איך לשווק את עצמו ואיך לעשות את עצמו קצת יותר גדול בשביל הטלוויזיה, אבל זה חלק מהמשחק. קורה לפעמים שצריך להוציא שחקן מהמשחק בגלל וויכוח, אבל אי אפשר כי הוא חשוב לפרסומות".

על הלו"ז הצפוף: "ב-NBA יש 82 משחקים בשישה חודשים. ברוב השבועות יש חמישה משחקים ובאירופה יש מקסימום שניים, שלושה בשבוע זה כבר נדיר. ועוד לא דיברנו על הפלייאוף. אימנתי השנה 110 משחקים, שזה לו"ז צפוף וקשה ומצריך המון מחשבה ולימוד. לפעמים לא ידעתי בכלל מול מי אני משחק. הרגשתי גם כזר במדינה שלי, בבית שלי. גדלתי בארה"ב, הלכתי לאוניברסיטה, קיבלתי תואר – אני לא כל כך מבין למה כי בסוף יצא ממני מאמן כדורסל. בקיצור, היה מאוד קשה".

על התקשורת בארה"ב: "התקשורת בארה"ב שונה, אבל לא בהרבה. כולם חארות (צוחק). בעברית אפשר לזרוק קללה וכולם מקבלים את זה בכיף, אבל אם הייתי אומר את זה בארה"ב, אני גמור. בקיצור, התקשורת האמריקאית היא חלק משואו, ואנחנו בתוך השואו הזה חייבים לשתף פעולה. יש בנאדם במדיה, שוחט אותי לילה קודם לכן, ויום אחרי זה הוא צוחק ומתחבק איתי וכאילו חבר שלי, אבל בא לי להכניס לו ואני לא יכול, כי הכל זה שואו".

בלאט. "התקשורת האמריקאית שונה" (רויטרס)

על התגלגלות העניינים שהובילו אותו לקאבס: "תחילה חשבתי שאהיה עוזר מאמן של סטיב קר. נפגשנו בארה"ב ונתתי לו מילה שאאמן אצלו. באופן אירוני הוא זכה מולי באליפות. ברצינות, סטיב קר בחור זהב. הוא מאוד אה אותי, אני לא ממש מבין למה, אבל יום אחרי זה קיבלתי הצעה להתראיין לתפקיד המאמן בקליבלנד. לא ידעתי מה לעשות כי הבטחתי לסטיב שאצטרף אליו לסגל. הוא אישר לי ללכת להתראיין ואמר, 'אל תדאג. אתה לא תקבל את הג'וב'. נסעתי לקליבלנד וזה ישר הזכיר לי כמה מקומות לא נעימים מהימים שלי ברוסיה. זה לא ת"א או לאס אנג'לס. לא אשכח ששיבתי במשרד מול שבעה בכירים בקליבלנד, הראיון נמשך יותר משעתיים והרגשתי שהכל הולך טוב אבל משהו ממש הפריע לי. היה לי פיפי מטורף. לא רציתי לצאת לשירותים אבל המים כבר עלו לי לראש. אחרי שלוש שעות וחצי הבעלים, דן גילברט, נשבר ופרש לשירותים ראשון".

"לא אשכח שנגמר הראיון בקליבלנד, יצאתי מהחדר והתקשרתי לבן שלי, תמיר. זה מוזר לי שאני יושב באולם הדרייב-אין והבן שלי משחק בהפועל ת"א. אני לא צריך להגיד לכם מה זה בשבילי הפועל ת"א לאור ההיסטוריה, אבל אני מתבגר ומקבל את זה באהבה. בקיצור, אמרתי לו שקיבלתי את הגוב בקאבלירס והוא ענה: 'אבא, על מה אתה מדבר??'. אז כיף לי שהוא מאמין בי. סטיב קר עשה לי תרגיל, הוא ידע שאין לי ניסיון בליגה ושהוא יכול לנצח אותי בגמר, אז הוא נתן לי את ברכת הדרך לקחת את הג'וב כדי לנצח אותי בפלייאוף".

דיוויד בלאט ולברון ג´יימס. "עלה לי בבריאות"

על לברון ג'יימס: "לברון הוא כמו משה רבנו. כולם הולכים אחריו. תחילה חתמתי בקבוצה צנועה בלי מטרות גדולות והייתי ממש מבסוט. לא יכולתי ליפול. פתאום, הבעלים נייט פורבס מתקשר אלי ואומר 'החתמנו את הבחור הגדול'. שאלתי איזה בחור גדול? הענק הירוק? בכל אופן החתמנו את לברון ג'יימס ופתאום עוקבים אחריו מייק מילר, ג'יימס ג'ונס ושון מריון. אחר כך התקשרו אלי ושאלו אם אני מעוניין בקווין לאב? לא האמנתי, באותו רגע חשבתי שאני חולם, יום אחד אני אוכל חומוס ויום אחרי אני מאמן של קווין לאב. הבעיה הייתה שפתאום הפכנו לקבוצה שמועמדת לאליפות וזה דורש יותר מרק שמות כדי לזכות באליפות אגב, מה היה חסר למכבי העונה? שחקן כמו קווין לאב, שזה דייויד בלו, בדיוק השחקן שהיה חסר למכבי".

"איך נותנים הוראות לשחקן שחושב שהוא יודע הכל? לברון שחקן מיוחד וצריך למצוא דרך להיכנס ללב שלו, גם אם זה קשה וגם אם זה עולה לי בבריאות. הייתי צריך להקריב הרבה, יותר ממה שרציתי, כדי למצוא דרך לגרום לעסק לעבוד. למדתי הרבה על לברון ועל ההתמודדות מול שחקן בסדר גודל שלו שהוא מותג. בעונה הבאה התקציב שלנו יהיה גדול פי שתיים ונזכה באליפות".