במשך השנים האחרונות אני שובר את הראש לא פעם. איך יכול להיות שהנבחרת הצעירה שלנו עוברת קבוצות כמו צרפת, טורקיה וגרמניה בדרך לאליפות אירופה, שכוללת 8 נבחרות בלבד, או לפחות עד לפלייאוף, ובזמן הזה הנבחרת הבוגרת נראית כמו כלום ולא מצליחה אפילו להתקרב ליורו (עם 16 קבוצות) או למונדיאל, למרות הגרלות קלות יותר.
פעם חשבתי שהגיוס לצה"ל פוגע בקריירה של הפרחים הצעירים שלנו, אבל היום, כשחלק מהם מקבלים מעמד של חייל מצטיין והאחרים עושים סיבוב עם האוטו במשך שעה בשבוע כדי לשתות קפה עם הרס"ר ולחלק כרטיסים לחבר'ה - זה כבר לא תופס.
לעומת זאת, במשחק הניצחון 3:4 של הנבחרת הצעירה מול בולגריה, שמתי לב שדווקא יש דברים שלא משתנים - ההגנה שלנו פשוט נוראית. פעם אחר פעם, בעיקר בנבחרת הבוגרת, טעויות הגנתיות (לאו דווקא של שחקני ההגנה, לפעמים גם של הקשרים והחלוצים) גורמות לישראל לספוג שערים מכריעים.
הפעם, נראה שגם בנבחרת הצעירה המחלות של הכדורגל הישראלי תופסות חזקה. ישראל קיבלה 3 שערים מול בולגריה, שנחשבת לחלשה יותר על הנייר - כל השערים נבעו מריפיון בהגנה שנובע מפעולות בסיסיות שלא בוצעו, או בוצעו לא נכון.
 |
| שמעון גרשון. מה שמספיק לליגה לא מספיק טוב לנבחרת (תומר גבאי) |
|
כשריצ'ארד מולר נילסן החביב, שזכה באליפות אירופה לנבחרות עם דנמרק הגיע לכאן וקשר לשחקני ההגנה את הידיים, כולם צחקו על הקולוניליסט המנופח שבא לחנך את הילידים. היום כולם כבר מבינים שהבדיחה היא על חשבוננו.
ישראל התאהבה בתדמית הטכנית, הכאילו לטינית שלה, וייצרה שחקנים שיודעים לכדרר (בעיקר) ולבצע פעולות סבירות בהתקפה, אבל לא מייצרת במשך שנים שחקני הגנה בעלי יסודות בריאים. למעשה, מלבד טל בן חיים, שגם נמצא בירידה, לא צמח בישראל שחקן הגנה אחד שיכול להתמודד ברמה סבירה בכדורגל העולמי.
 |
| טל בן חיים. בלם אחד סביר, וגם הוא בירידה (אמיר לוי) |
|
כישלונותיהם של שמעון גרשון ואריק בנאדו, בכירי הבלמים שלנו, פעם אחר פעם בהתמודדות מול חלוצים אירופיים, מוכיחים את זה מעל כל ספק - מה שמספיק לאליפויות ישראל לא מספיק ברמה הבינלאומית. עד שלא יושם דגש ברמה המערכתית ובנבחרות הצעירות על ייצורם של שחקני הגנה, נמשיך לאכול את הלב בגלל גולים טפשיים, בנבחרת הצעירה והבוגרת כאחד.