חוף מבטחים: סיפור הנבחרת שעצרה מלחמה

ב-10 ביוני, 2006, עלתה חוף השנהב למשחק הראשון שלה אי פעם במסגרת גביע העולם בכדורגל. “הפילים" ניצבו מול ארגנטינה הגדולה שפיללה לטורניר טוב לאחר מספר אכזבות לא מבוטל, ועמדו מולה בכבוד ובראש מורם, שיחקו כדורגל חיובי, רק כדי להפסיד 2:1 בתום המשחק. אך בפועל, בצילו של ההפסד, התחבא ניצחון. ניצחון של מורל. ניצחון של משהו אמיתי יותר מכדורגל.

הכל החל ב-19 לספטמבר, 2002, היום בו חל העימות הראשון בתוך חוף השנהב המפולגת, אשר הוביל לתחילת מלחמת האזרחים במדינה. העימותים חילקו את המדינה לשניים, כאשר חלקה הצפוני נשלט ע"י המורדים, בעוד שחלקה הדרומי המשיך להתקיים תחת השלטון הממשלתי. ניסיונות חוזרים ונשנים ניסו לאחות את הקרעים ללא הצלחה, ועל אף שהקרבות והעימותים הסתיימו ב-2004, המדינה נשארה חצויה.

באותה העת, חוף השנהב החלה את קמפיין מוקדמות גביע העולם. לאחר ניצחון ביתי על נבחרת לוב, יצאו הפילים למשחק חוץ קשה מול מצרים החזקה, ממנו חזרו עם שלוש נקודות יקרות, כאשר דידייה דרוגבה כובש את השער המנצח. פרט לנקודות החשובות והניצחון היוקרתי, העבירה חוף השנהב מסר ברור – לנו יש את דידייה דרוגבה, ואנחנו כאן כדי לעשות היסטוריה.

בינתיים במולדת, העימותים בין שני המחנות המשיכו לצבור תאוצה. לב ליבה של המלחמה היה טמון במתן שוויון זכויות אזרחיות גם לתושבי המדינה אשר היגרו ממדינות שכנות, עניין מדיני עמוק שהחריף באופן הדרגתי עד לתחילת הקרבות ב-2002, אשר תפסו את המדינה עם המכנסיים למטה.

כוחות המורדים בחוף השנהב (רויטרס)

מאז הכרזת העצמאות ב-1960 ובחירתו של פליקס הופואה-בואני לנשיא, המדינה ממערב אפריקה לא התנסתה בפוליטיקה של ממש. הנשיא הראשון כיהן לא פחות מ-33 שנים, ועל אף שלא פעל בדרכים דמוקרטיות, היה מאוד אהוב על העם, וייצר יציבות מעט מפתיעה באזור לא יציב, ובעל בעיות כלכליות קשות. הנשיא המיתולוגי מת ב-1993, ומאז, שקט ושלווה הפכו למצרך נדיר במדינה.

נשיאים שונים עלו ונפלו במהרה, ללא הצלחה ביצירת יציבות מחודשת. תשע שנים חלפו להן בניסיון למנוע את הפילוג, עד אשר אותו יום שבו החלו הכוחות הצפוניים לתקוף ערים מרכזיות במדינה. ארבע שנים עקובות מדם, הרס, דמעות וזעקות לעזרה עברו על תושבי המדינה, שבשבילם מוות וכאוס ברחובות היו חלק אינטגראלי מחיי היום-יום.

גופה באיזור הקרבות. הנבחרת כיכבה בצל האירועים הקשים בבית (רויטרס)

אך בצל האירועים בבית, הנבחרת של הנרי מישל המשיכה בשלה. הפסד חוץ לקמרון לא עצר את דרוגבה והחברים, שהמשיכו לשלושה ניצחונות רצופים כולל חמישייה על הראש של סודאן, רק כדי להיעצר בלוב על תיקו מאופס. הפילים התאוששו במהרה עם ניצחון גדול נוסף על המצרים, הפעם באצטדיון הביתי על שם הנשיא המנוח. כל אלו היוו הכנה למשחק הבית האחרון שלהם מול קמרון האדירה של סמואל אטו, בו ניצחון היה שווה עלייה היסטורית לגביע העולם, תוך כדי ידיעה שהפסד, ככל הנראה, יסתום את הגולל על סיכויי ההעפלה, לקראת המחזור האחרון בקמפיין המוקדמות.

וובו, דרוגבה, ו-16 דקות של טירוף חושים
את המשחק הזה באפריקה זוכרים עד היום: תצוגת כדורגל משובחת מצד "האריות" מקמרון, האימפריה האפריקאית הבלתי מעורערת עד אותה עת, ומצידה של הטוענת לכתר, “הפילים" של חוף השנהב. קצב מסחרר, אווירה מחשמלת, אמוציות, ומה לא בעצם?

פייר וובו, חלוצה של מאיורקה באותה תקופה, כבש שלושער ענק, וגם צמד גדול של דרוגבה לא הצליח למנוע את ההפסד מהמארחים, שעבורם היה קריטי ומכריע במאבק על העלייה. קמרון יצאה עם הנקודות, והנבחרת של הנרי מישל נשארה עם המחמאות, אך לא יותר מזה.

ג´רמי ודרגובה במאבק על הכדור. משחק ענק באבידג`אן (רויטרס)

ה-8 לאוקטובר, 2005 – המחזור האחרון בשלב המוקדמות שלח את חוף השנהב לסודאן למשחק שלעיני כל היה לפרוטוקול בלבד. במקביל, קמרון אירחה את מצרים שאיבדה כל סיכוי לעלות. כשגורל "האריות" בידיהם, אף אחד לא ציפה להפתעות מרעישות במחזור הנעילה.

רודולף דואלה העלה את קמרון ליתרון בדקה ה-20, ודאג להרגיע את מאמנו, ארתור ג'ורג'. בינתיים בסודאן, שער של קאנגה אקאלה, וצמד של ארונה דינדאן, לו היה קמפיין נהדר עם שישה שערים, הוליכו את הנבחרת של מישל לניצחון משכנע, אך כזה שלא יעודד איש מהאומה המתפוררת. אבל אז, ללא התראה מוקדמת, הגיעה הדקה ה-79.

אחמד חאסן, שחקן הכנף המצרי, השתלט על כדור תועה לאחר הרחקת קרן לא מוצלחת, הגביה לעבר הרחבה, ובזמן שההגנה הקמרונית כשלה בתגובה פעם נוספת, מוחמד שאווקי נגח מקרוב וכבש את שער השוויון הסנסציוני. החדשות כמובן, מיהרו להגיע לסודאן. השחקנים של הנרי מישל לא האמינו למשמע אוזניהם. מתוך כל הבלבול, הסודאנים עוד הספיקו לצמק ל-3:1, אך כל תשומת הלב הופנתה לעבר המשחק המקביל.

החמצת הפנדל של קמרון בדקה ה-96

מסתבר, שדרמות מגיעות בצרורות: בדקה ה-94, הוענק פנדל לקמרונים לאחר הכשלה ברחבה. פייר וומה, הקיר ההגנתי של האריות, לקח את האחריות וניגש אל עבר הנקודה הלבנה. ברגע הזה, כל שנייה הרגישה כשעה, הכל זז לאט, והמתח היה בשיאו. וומה בעט, מיליונים החסירו פעימה, והכדור ניתז מהקורה החוצה. הקמרונים קפאו על הדשא בהלם טוטאלי, ובחוף השנהב החל הטירוף: סוף-סוף, העפלה היסטורית לגביע העולם.

"משכין השלום" - דרוגבה ושחקני הנבחרת מאחדים אומה חצויה
לאחר משחק העליה, שחקני הנבחרת חגגו בחדר ההלבשה, כשבמרכז גיבור אחד. דיידה דרוגבה, כוכבה של צ'לסי בזמנו, שסיים את הקמפיין עם תשעה שערים, לקח את המיקרופון, קרס על ברכיו יחד עם שאר חבריו לנבחרת, והתחנן בשידור ישיר בטלוויזיה המקומית – סלחו אחד לשני, אנחנו לא רוצים את המלחמה הזאת. אומה שלמה הוצפה ברגשות, וזמן קצר לאחר מכן הוכרזה הפסקת אש, כאשר שני הצדדים התאגדו לטובת הנבחרת הלאומית.

בדיעבד, מדובר בסך הכל בהעפלה לטורניר כדורגל, אך במישור המדיני והחברתי, להישג של נבחרת "הפילים" היה משמעות גדולה הרבה יותר: חבורה של ספורטאים עם לב מזהב, שטפה את הדשא במשך עשרה משחקים, הציגה כדורגל חיובי ושמח, והצליחה לאחד אומה שלמה מתוך מציאות של כאוס וכאב.

האיש שעצר מלחמת אזרחים: דרוגבה פורש

אומנם זה היה רק למעט זמן, אומנם העימותים חזרו מיד אחרי, אך בכל זאת, מה שנבחרת "הפילים" הצליחה לעשות הוא הישג מרשים. כוחות או"ם וממשלות שונות ניסו הכל, וכשלו. מה שמסתבר, זה שכל מה שהיה צריך כדי לייצר רגיעה, זה סיבה לגאווה. בין רגע, נוצרה אהדה משותפת. שני הצדדים קראו להפסקת אש. היה זה זמן כדורגל, זמן מיוחד, זמן בו כלל תשומת הלב צריכה ללכת לתמיכה בנבחרת הלאומית.

חוף השנהב החלה את הטורניר עם שני הפסדים מכובדים למעצמות מארגנטינה והולנד, שהסתיימו בתוצאה 2:1. תחושת גאווה שררה במדינה מהיכולת על המגרש, אבל הרגע הגדול הגיע במשחק מול הסרבים, שהיה לפרוטוקול בלבד. ניקולה זיגיץ' הענק וסאשה איליץ' העלו את סרביה ליתרון 0:2 במחצית הראשונה, אך הפילים השלימו מהפך מדהים עם צמד של ארונה דינדאן, ושער של בונאבנטורה קאלו בפנדל בדקה ה-87, ורשמו ניצחון בכורה במסגרת המונדיאל אשר שלח אומה מפולגת לחגוג ברחובות – ביחד.

קאלו כובש את הפנדל המנצח מול סרביה. ניצחון היסטורי לפילים (רויטרס)

לאחר הטורניר, התראיין דרוגבה ונשאל לגבי מעורבותו הפוליטית והסיוע שלו ושל נבחרתו במלחמה למען השלום. הכוכב השיב בצורה שמתארת עד תום למה דבק בו הכינוי "משכין השלום": “זכיתי בהרבה תארים, אבל שום דבר לעולם לא יעפיל על כך שסייעתי לנצח בקרב על השלום במדינתי", אמר בגאווה. “לראות את מנהיגי שני הצדדים, זה לצד זה, בזמן נגינת ההמנון, היה משהו מיוחד. הרגשתי שהאומה נולדה מחדש”.

דרוגבה מקבל אות כבוד מנשיא המדינה לשעבר, לורן גבאגבו (רויטרס)

מאז, המדינה הספיקה להידרדר למלחמת אזרחים שנייה בין השנים 2010-2011, ובמקביל, הנבחרת הלאומית השכילה להעפיל לגביע העולם בדרום אפריקה, בפעם השנייה ברציפות. מחר (שבת) היא תתארח בסנגל למשחק הגומלין בשלב הפלייאוף של מוקדמות המונדיאל לאחר הניצחון 1:3 במפגש הראשון באבידג'אן, ממנו תנסה לצאת עם היד על העליונה ועם כרטיס לגביע העולם בפעם השלישית ברציפות. בואו רק נקווה שהפעם, את המלחמה, הם יידעו להשאיר אך ורק לכר הדשא.