בעטו במגיפה: קבלו את נבחרת העונה בסרייה א'

גם אם עוד היו כאלה, הליגה האיטלקית ניפצה בעונה האחרונה כל מיתוס וסטיגמה אפשריים על הכדורגל בארץ המגף. היא אמנם הייתה יכולה להיות צמודה ומותחת יותר לולא משבר הקורונה שגרם למספר קבוצות לאבד את המומנטום האדיר בהן היו, אך גם כך קיבלנו את אחת העונות היותר מרתקות בסרייה א’ בעשור האחרון, עם כמות אסטרונומית של שערים, דרמות בצמרת ובתחתית ושחקנים שהגיעו ככמעט אנונימיים וסיימו את העונה ככוכבים.

כעת, כמיטב המסורת בסיום כל עונה – הגיע זמן הסיכומים. עשרות שחקנים נלקחו בחשבון כראויים, אך מה לעשות שרק 11 יכולים להיכנס לנבחרת העונה של הסרייה א’, כשהתחרות העונה הייתה קשה במיוחד. מהשוער, דרך חוליית ההגנה, הקישור, ההתקפה ומי הוא מאמן העונה והשחקן שביצע את הפריצה הכי מרשימה? קבלו את הנבחרת של עונת 2019/20 בסרייה א’.

בשער: וויצ’ך שצ’סני

יובנטוס אמנם ספגה העונה 43 שערים, כמות שלא התרגלנו לראות מהקבוצה שבמשך שנים התפארה בחוליית ההגנה מהטובות באירופה והעונה רשמה את כמו שערי החובה הגבוהה ביותר מאז החל דור האליפויות לפני 9 שנים. שצ’סני אמנם ספג 33 מהם ב-29 הופעותיו, אך אפשר לומר שרובם ככולם לא באשמתו של השוער הפולני. כאמור, שלא כפי ב-8 העונות האחרונות, יובנטוס נראתה פגיעה מתמיד העונה, בעיקר בחלק האחורי, כשהשוער ניאלץ לעמוד בפני מספר איומים גדול משמעותית ממה ששוער ביובנטוס רגיל וכמעט בכולם עמד בגבורה.

המשחק שמסמל יותר מכל את העונה של הפולני הוא ההפסד 3:1 ללאציו, כשלמרות ספיגת 3 השערים שאף אחד מהם לא באשמתו, השוער שהופקר לחלוטין ע”י ההגנה הציל את קבוצתו פעם אחר פעם ומנע ממנה לרדת מובסת כשהוסיף עוד הצלה כפולה בלתי נשכחת לפנדל של צ’ירו אימובילה. שמר 11 פעמים על רשת נקייה.

על הספסל: סאמיר הנדנוביץ’ (אינטר)

הגנה: מנואל לזארי, לאונרדו בונוצ’י ותיאו הרננדס

לזארי: המגן/כנף של לאציו הוא ללא ספק אחד מסיפורי העונה ומסמל בצורה מושלמת את העונה של לאציו – כנגד כל הסיכויים. בעונתו הראשונה במועדון, המגן שהצטרף אשתקד מספאל הקטנה הוכיח שהוא שייך לרמות הגבוהות של ארץ המגף כשהתאים כמו כפפה ליד לשיטת ה-3-5-2 של סימונה אינזאגי. רשם 4 בישולים ב-31 הופעות.

מנואל לזארי וחואקין קוראה חוגגים (רויטרס)

בונוצ’י: זה אולי לא הייתה העונה הכי גדולה מבחינת היכולת של הבלם הוותיק, היו לו טובות יותר. אלא שאי אפשר להתעלם ממה שעבר על מי שהפך מסגן למנהיג הבלעדי של חוליית ההגנה של האלופה. בהיעדרו של ג’ורג’ו קייליני שנפצע במחזור הראשון, משימת החניכה של מתייס דה ליכט הופקדה בידי בונוצ’י, וזה עמד בה בהצלחה רבה. בעודו בן 33, בונוצ’י נח 14 דקות בלבד במהלך 23 המשחקים הראשונים של העונה, כשבכל פעם שלא שיחק ההגנה נראתה פשוט אבודה בלעדיו. הוסיף כבונוס 3 כיבושים.

הרננדס: ה”מסתנן” היחיד לרשימה שלא שייך ל-4 הגדולות. עוד בחצי הראשון של העונה, אז מילאן נראתה כקבוצה כבויה שתסיים במרכז הטבלה, המגן השמאלי שלא נספר בריאל מדריד היה נקודת האור. הצרפתי שיחק ממש כמו שחקן כנף בחלק גדול מן המשחקים וחרש את הצד השמאלי של הרוסונרי תוך שהוא מציג מהירות בלתי רגילה ורושם 5 בישולים ו-6 שערים, כל אחד יותר יפה מקודמו.

על הספסל: סטפן דה פריי (אינטר), מתייס דה ליכט (יובנטוס), פרנצ’סקו אצ’רבי (לאציו) ורובין גוזנס (אטאלנטה).

קישור: מרצ’לו ברוזוביץ’, לואיס אלברטו ואלחנדרו גומס

ברוזוביץ’: כמה משמעותי היה הקרואטי במערך של אנטוניו קונטה. עבד ללא הפסקה בשני צידי המגרש, חילץ כדורים, בנה התקפות, איים על השער והיה האיש שדרכו הכל עבר במרכז השדה של אינטר. עומד על 90 אחוזי דיוק במסירות וכמעט 65 מסירות למשחק וסיפק תרומה נאה בחלק הקדמי עם 5 בישולים ו-3 שערים, 2 מתוכם ב’דרבי דלה מדונינה’ מול מילאן. שחקן של מעמדים גדולים.

לואיס אלברטו: מה לא נאמר על ‘מאטר שף’ של עונת 2019/20. בגיל 27, הספרדי שכשל בליברפול מצא בית חם בלאציו וחווה את עונתו הטובה בקריירה עם לא פחות מ-16 בישולים שכמובן מעמידים אותו בראש הרשימה של קטגוריה זו בסרייה א’ יחד עם אלחנדרו גומס. מי שצריך להיות אסיר תודה לקשר הוא כמובן צ’ירו אימובילה, שללא עזרתו של הספרדי לא בטוח שהיה קוטף את נעל הזהב. הוסיף גם 6 שערים.

אלחנדרו גומס: הדינמו במכונה של ג’אן פיירו גספריני. יש הרבה סיבות שקבוצות לא מצליחות למצוא פתרונות מול סגנון המשחק של אטאלנטה, אחת המרכזיות שבהן הוא הארגנטינאי, שפעם אחר פעם מצטרף להתקפות מגל שני ונהנה מסיומת נפלאה מול השער (7 שערים) ויכולת מסירה יוצאת דופן (16 בישולים). שרק נמשיך ליהנות מפאפו.

על הספסל: דיאן קולוסבסקי (פארמה), הקאן צ’להאנולו, מארטן דה רון ומיראלם פיאניץ’.

התקפה: דיבאלה, לוקאקו, רונאלדו ואימובילה

פאולו דיבאלה: רונאלדו סיפק את המספרים בהתקפה של יובנטוס, אך הארגנטינאי היה האחראי הבלעדי על הקסם והניצוצות, שנראו בעיקר כשהכדור היה ברגליים של ‘לה חויה’. סארי מצא לו את התפקיד המושלם כחלוץ נסוג ודיבאלה, שחזר אפילו חד יותר יותר לאחר שחלה בקורונה גמל למאמן עם דאבל-דאבל של 11 בישולים (כולל סחיטות פנדלים) ו-11 שערים, כולם גרמו לנו לתפוס את הראש פעם אחר פעם.

רומלו לוקאקו: הבלגי פשוט נולד מחדש באינטר ונראה כמי שמשחק באיטליה כבר שנים. כשהגיע בקיץ שעבר, קונטה דרש מהחלוץ להוריד במשקלו וזה מילא כמו חייל טוב את ההוראות של האיש של הקווים בדרך להפוך לאימת ההגנות, שלא הצליחו להתמודד עם הפיזיות והוורסטיליות שלו. 23 שערים, שני בישולים ובעיקר – הפך את לאוטרו מרטינס לידו לשחק טוב הרבה יותר.

כריסטיאנו רונאלדו: בלתי נגמר. אין דרך אחרת לתאר את הפורטוגלי שאחרי עונת הסתגלות בה כבש “רק” 20 שערים, למד גם את הליגה האיטלקית ונראה בלתי ניתן לעצירה ובגיל 35 הפך לשחקן השלישי בתולדות יובנטוס שכובש 30 שערים ומעלה בעונה כשהפגיז 31 פעמים בליגה.

כריסטיאנו רונאלדו עם תואר האליפות (רויטרס)

צ’ירו אימובילה: מאיפה מתחילים? החלוץ חווה את עונת חייו ורשם מספרים שספק אם ישוחזרו בעתיד הקרוב. אימובילה, שהוביל את לאציו לעונה חלומית, לא הסתפק בתואר ה’קאפוקניונרה’ (מלך שערי הסרייה א’, בפעם השלישית בקריירה) ומחזור לסיום העונה דאג לעקוף גם את רוברט לבנדובסקי עם שערו ה-35 בדרך לזכייה בנעל הזהב האירופית. נגמר? ממש לא. הסקורר האדיר של לאציו לא עצר גם במחזור הסיום, ולמרות שקבוצתו נכנעה 3:1 לנאפולי, כבר את שערו ה-36 ובכך – השתווה לגונסאלו היגוואין כשחקן עם מספר השערים הגבוה ביותר בעונה אחת. ענק.

על הספסל: לואיס מוריאל, דובאן סאפטה, לאוטרו מרטינס ופרנצ’סקו קאפוטו.

תגלית העונה: דיאן קולוסבסקי

לא מעט שחקנים צעירים הותירו חותם העונה, אך נדמה שמי שעשה את הפריצה הגדולה ביותר הוא השבדי, שכיכב כמושאל מאטאלנטה בפארמה וצד את עיניה של האלופה, יובנטוס, ששילמה לקבוצה מברגאמו 30 מיליון אירו עבורו כבר בחודש ינואר. החתימה בגרת הזקנה לא בלבלה את הקשר ההתקפי ממוצא צפון מקדוני, שהיה הטוב בשחקני פארמה, שמר על יציבות משחק אחר משחק ובגיל 20 ובעונתו הראשונה כשחקן בוגרים בסרייה א’ – סיים עם 10 כיבושים ו-9 בישולים. אם יובנטוס תדע להשתמש בו נכון, היא תקבל בדיוק את השחקן שהיה חסר לה.

מאמן העונה: ג’אן פיירו גספריני

סארי לקח אליפות, קונטה שידרג את אינטר וגם סימונה אינזאגי שסחף את לאציו לעונה בלתי נשכחת הם מועמדים ראויים, אך האיטלקי בן ה-62 פשוט היה המנצח על התזמורת שנקראת אטאלנטה. קבוצתו אמנם סיימה שלישית בסופו של דבר, אך לפרקים ארוכים שיחקה לדעת רבים את הכדורגל הטוב ביותר באירופה והפציצה שביעיות ושישיות בדרך לכמות אסטרונומית של 98 שערי ליגה – בשביל הקבוצה שלו קונים כרטיס. קידם בצורה בלתי רגילה שחקנים אנונימיים יחסית כמו רוסלן מלינובסקי, מארטן דה רון, רובין גוזנס והוביל את הקבוצה מברגאמו גם לרבע גמר ליגת האלופות, בעונתה הראשונה במפעל.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה