שחקני הכדורגל ברחבי העולם מחפשים דרכים יצירתיות להעביר את פגרת הקורונה. אחד מהם הוא ג’אנלואיג’י בופון, שוערה האגדי של יובנטוס, שבגיל 42 היה אמור לסיים העונה את הקריירה שלו עם משחקיו האחרונים במדי הגברת הזקנה, אולם המגפה שפקדה את העולם והובילה להשבתת הליגות, מונעת ממנו לעשות זאת.
בופון מצידו החליט לנצל את הזמן, שהוא גם כך נאלץ להעביר בבידוד אחרי ששניים מחבריו לקבוצה חלו בקורונה, וניהל צ’אט פתוח עם האוהדים וענה להם על השאלות שהם שלחו לו. “אני מרגיש טוב, אני לא חווה שום תסמינים של הווירוס, היה קצת קשה בימים הראשונים בבידוד אבל העברתי אותם עם אשתי והילדים, מצאתי את המקום שלי בבית ועכשיו אני בסדר”.
החזרה ליובנטוס: “הקשר הטוב ביני לבין ראשי המועדון נשמר גם כשהייתי בפאריס סן ז’רמן. עזבתי לשם, אבל לא סגרתי שום דלת ולא שרפתי שום גשר. היה לי ברור שאני עוד אחזור ליובנטוס, לא ידעתי אם זה יקרה תוך שנה אחת או יותר, אבל לא היה לי ספק שזה יהיה המקום האחרון בו אשחק”.
5 השערים הגדולים מהמחזור ה-26 באיטליההקבוצה שאהד כילד: “המסלול שלי כאוהד כדורגל החל בילדות. במשך 4-5-6 שנים, הייתי אוהד שרוף של יובנטוס. התאהבתי בג’ובאני טרפטוני, כשהוא עזב לאינטר, היססתי. שקלתי את דרכי כאוהד. לא אשקר, היו רגעים שבהם עודדתי את אינטר. קצת אח”כ החלטתי שאני רוצה לתמוך בקבוצות המקומיות אז הייתי הולך למשחקים של פסקארה, קומו ואבלינו. בגיל 12 גנואה הצליחה לגרור אותי והפכתי לאוהד שלה. זה גרם לי להבין בשלב מסוים שכילד אתה צריך דמות לחיקוי יותר מאשר קבוצה אהודה ואני אהדתי את טרפטוני”.
מתי יפרוש: “לפני כמה ימים שוחחתי עם אחד החברים שלי על זה. אני לא רוצה לפרוש, זה הדבר המרכזי. אני מרגיש טוב, אך יש לי גם כבוד לחלום של ג’יג’י הילד. אם כשהייתי ילד בן 6 או 7 מישהו היה מספר לי שזה האדם שאני אהיה בגילי הייתי כנראה אומר לו שבמקסימום אהיה שוער של קבוצה בסרייה סי (הליגה השלישית). אני צריך לכבד את הילדות שלי ולהמשיך את החלום הזה כל עוד אני יכול”.