ממש לא גן עדן: בן בסט והמסע המפרך לנבחרת

דינמיקה בקריירה היא מהדברים הקשים ביותר שצריך להתמודד איתם שחקן כדורגל. דרך סיפורו הקצר של חלוץ נבחרת ישראל וברסט הצרפתית, עדן בן בסט, אפשר ללמוד יותר על ההתמודדות הבלתי נגמרת עם הצלחה וכישלון במקצוע המבוקש או אולי בחיי ספורטאי מקצועי בכלל, הכל לקראת הופעה צפויה נוספת שלו בשעה 18:00 מול נבחרת לוקסמבורג באצטדיון ר"ג.

במקרה של גל הליגיונרים המחודש משפטים כמו "מה אני עושה כאן?” מצד אחד ואחרים כמו: “כרגע אני לא רואה את עצמי חוזר לארץ", יכולים להאמר בהפרש של כמה שעות או כמה ימים והם לא יתבססו על חוסר הבנת המצב או כישלון בקריאת המפה שניצבת לפניהם.

הכל בערבון מוגבל והכל נכון להרגע בלבד. משתנים כמו הנהלות, כסף, החלטות מקצועיות, פוליטיקות למיניהן, פציעות והרבה מזל משפיעים ישירות על מה שקורה לשחקנים על הדשא ויכולים להניע יום טוב מקצה אחד לקצה שני ולהיפך.

בנקודה הנוכחית בן בסט נמצא במקום מצוין עם חולצת הרכב בליגה הצרפתית והתברגות ל-11 של אלי גוטמן בנבחרת שהייתה רחוקה ממנו עד לפני פחות משנה. כשבתחילת 2011/2012 עבר עדן בן בסט לליגה הצרפתית גם הוא לא ידע עם איזה דברים הוא עתיד להתעסק ואיך המסביב של הכדורגל מתחבר בצורה שונה עם המשחק בחו"ל מאשר בארץ.

החיוך והציפייה מרגע ההגעה לצרפת התחלפו מהר מאוד בסימני שאלה ובתהיות. כבר בשלב ההכנה ובריצות בין ההרים במערב צרפת החל החלוץ מקריית חיים להבין שהעסק מסתבך ושהדרישות הפיזיות הן המכשול הראשון בדרך להצלחה. לכאבים ברגליים אף אחד לא יכל להכין אותו, וגם לא לרגעי קושי פיזי בזמן שכל מצמוץ ותגובה נמדדים ברגע שאתה רק רוצה להוכיח שאתה ראוי.

מסיבת עיתונאים של נבחרת ישראל

השפה הזרה מסביב הפכה את המחשבות מהראש לעיקר ההתעסקות והקולות שנשמעו בראשו התחילו להעסיק את בן בסט בשאלות עוד לפני שבכלל ראה כדור.

אך אז הגוף התרגל והקושי הראשון הוסר. מאמנו דאז, אלכס דופו, הסביר לו שהוא צריך לשכוח מתפקיד החלוץ ולמשחק מול בורדו בליגה הוא עלה באגף שמאל כדי להגיע יותר פעמים עם הפנים ולבטל חסרונות פיזים עם מהירות. גם בשיחות מאז, כשדופו כבר לא מאמנו, סיפר הצרפתי שהוא מאמין שזה התפקיד שהוא צריך לשחק בכדורגל האירופאי.

בעמדה בה צריך לעשות גם הגנה, בטח כשמדובר על קבוצת תחתית, התחברה המוטיבציה לדברים שהביא איתו מישראל והשחקן פתח ב-26 משחקי ליגה ושותף בסה"כ ב-35. נתון שלא יסולא בפז בהתחשב בהשוואה למה שאנחנו יודעים שיכול לקרות לשחקן שעובר מליגת העל לליגה בכירה באירופה.

עדן בן בסט חוגג. הסתגל לעמדה בה גם צריך לעשות הגנה

ואז נאבקה הקבוצה על הירידה לליגה השנייה. בתור אחד שהגיע ממאבקים דומים וזיגזג בין משחקים בימי שישי לאלו שבשבת, הכיר בן בסט מציאות של לחץ בלתי פוסק. כשלקראת אחד המשחקים החשובים בסוף העונה הגיעו האוהדים לעודד את הקבוצה במתחם האימונים, דברים היו נראים לו זרים. תמיכה נטו, בלי תוספות ריקות מתוכן ובלי לגרום לבן אדם להבטיח את הבלתי אפשרי.

אחרי הניצחון הגיע הנשיא וסיפר לשחקנים שהוא משלש להם את הפרמיות – שמן שנזרק למדורה כזאת יחמם גם את האיש שלכאורה מנותק לגמרי מהסיטואציה. שלב א' בקריירה האירופאית לא רק עבר בשלום אלא עם המון שמחה, הרגשה של שייכות וסיפוק עצום.

תוך כדי הוא למד צרפתית והפך מהשחקן המופנם והשקט שנועל את הנעליים בצד ובשקט לאחד שמתבטא. כשהספונסר של הקבוצה, שלוחה של 'ג'פה', יצואנית התפוזים והקלמנטינות מישראל, פנתה אליו שישמש כפרזנטור, דברים התחילו להזכיר לו קצת יותר את הארץ ופוסטרים שלו הוצבו בעיר לצידה של ישראלית אחרת, בר רפאלי.

בן בסט. במסעדות המקומיות כבר הכינו לו תפריט מיוחד (האתר הרשמי של ברסט)

במסעדות המקומיות התחילו להכיר אותו ולהכין לו תפריט לפי מנהגי כשרות: סטייק דג סלמון יבש, פסטה נקיה וסלט. אחרי שהפנימו את הדרישות והבינו את הצרכים המיוחדים, הרצון למלא אחר רצונותיו של בן בסט בא מצד המקומיים ודברים התקבלו בהבנה והחלו להסתדר מכל הבחינות.

ואז מונה לנדרי שאובי למאמן הקבוצה במקומו של  דופו בתחילת העונה הנוכחית. חוסר הוודאות אצל השחקנים שהיו נמצאים במועדון שלט. לאורך כל המבחנים ניסה לנדרי מספר חלוצי חוד ובכל שלבי טרום העונה לא היה ברור מי הולך להיות שחקן הרכב ומי לא. אחרי התחלה נוספת כשחקן אגף שמאל החליט לנדרי לשים את הישראלי שלו בתפקידו המקורי – בחוד, ומאז המחזור השני של העונה הנוכחית הוא בהרכב וכבר עם שלושה שערי ליגה במקום ה-12 עם 3 ניצחונות אחרי 8 מחזורים.

אך לצד כל ההצלחה בצרפת החלום תמיד היה אחד – נבחרת ישראל. בתור שחקן פעיל מאוד בליגה הצרפתית היה אפשר לחשוב שההזדמנות תבוא מוקדם יותר אך במאי האחרון ולראשונה קיבל בן בסט כרטיס טיסה על חשבון ההתאחדות לכדורגל לכיוון ישראל על מנת ללבוש כחול/לבן ולייצג את המדינה.

גוטמן עם בן בסט. אחרי שזכה להכרה, הוא יעשה הכל כדי לא לאבד אותה (רויטרס)

ההזדמנות הראשונה שהגיעה במשחק רשמי מול לוקסמבורג ב-0:6 וגם שער הבכורה היו בגדר הגשמת החלום של סבו של בן בסט, שהתקשר אליו ואמר לו שהוא מאושר.

עם כל זאת, ולקראת מפגש נוסף מול לוקמסבורג, לבן בסט יש עוד הרבה לעשות גם בקבוצתו וגם בנבחרת. ההרגשה שהתקדם, שהתפתח ושהוא ראוי למקום בו הוא עומד כרגע, תמיד תאמר בנשימה אחת עם שבריריות המקצוע ואמונה עצמית שיכולה להשתנות.

בדיוק כמו שחקנים נוספים שיצאו מהדלת האחורית מליגת העל הוא מרגיש את חוסר ההכרה והגב שהתבטא בקושי שלו להיות מוכר כשחקן נבחרת. מעכשיו, כשהשיג את זה, הכל תלוי בו.