הסאן הלונדוני היה ראש וראשון למבקרי אברהם גרנט עם מינויו למאמן צ'לסי. מיטב המוחות של הצהובון עמלו בזמנו על כותרות עוקצניות ולא חסכו שבטם מהמאמן הישראלי בימים שלאחר המינוי המפתיע.

מאז כבר עברו מים רבים בנהר התמזה, צ'לסי תחת פיקודו של גרנט יצאה לרצף מרשים של משחקים ללא הפסד וגם כיום, כשהיא חסרה חלק נכבד משחקניה המובילים, צ'לסי היא חלק ממאבק האליפות לצד ארסנל ומנצ'סטר יונייטד.

בעקבות ההצלחה, גם קולות הביקורת התחלפו בתשבוחות ואפילו הסאן יישר קו וסיפק טור מחמיא לגרנט ולצ'לסי לאחר הניצחון על טוטנהאם בדרבי. לשון הטור:

אוהדי צ'לסי הגיעו לסטמפורד ברידג' עם חשש מסוים ביום המשחק מול טוטנהאם ולא רק בגלל המהומות מחוץ לאחד הפאבים מחוץ למגרש שאירעו שבוע קודם לכן. האוהדים הכחולים סימנו את המשחק מול טוטנהאם כמשחק שבו העניינים אמורים להתקלקל עבור הקבוצה שלהם.

עבורם, זה היה אמור להיות היום שבו הם ירגישו בחסרונם של דידייה דרוגבה, מיכאל אסיין, ג'ון אובי מיקל וסלומון קאלו שעזבו את הקבוצה לטובת אליפות אפריקה. זה גם אמור היה להיות היום שבו הם ירגישו בחסרונם של ג'ון טרי ופרנק למפארד.



תוסיפו לזה את חסרונם של אנדרי שבצ'נקו ופאולו פריירה ותקבלו קבוצה שמשחקת ללא 160 מיליון ליש"ט של כישרון. עם כל הבעיות האלה, חשבו האוהדים, איך הקבוצה שלהם אמורה להתמודד עם היריבה העירונית שסוף סוף מתחילה להיכנס לכושר ראוי? מהיכן יגיעו השחקנים שימלאו את החורים הענקים שהותירו כל החסרים?

"אחר צהריים טוב לכם, גבירותיי ורבותיי, וברוכים הבאים לסטמפורד ברידג'", הידהד ברמקולים קולו של הכרוז, "והנה ההרכב הפותח להיום: בשער, פטר צ'ך ('אולה'), אשלי קול ('אולה'), קלוד מקאללה ('אולה'), ריקארדו קרבאליו ('אולה'), ג'ו קול ('אולה'), מיכאל באלאק ('אולה')".



זה נראה רע, וזה היה גרוע אפילו יותר שהכרוז הקריא את שמות המחליפים: "קרלו קודוצ'יני ('אולה'), סטיבן סידוול ('אולה'), וויין ברידג' ('אולה'), טל בן-חיים ('אולה'), ותנו קבלת פנים של סטמפורד ברידג' לני-קו-לה א-נל-קה ('אאאאאאאאולה')".

זה באמת נראה, רע מאוד אפילו, עבור טוטנהאם.

אין מה לעשות. יש משברים ויש משברים. יש מנג'רים ויש מנג'רים. אם ז'וזה מוריניו היה מאבד כמות כזו של שחקנים מובילים לא היינו מפסיקים לשמוע על זה. היינו כבר שומעים כל מיני קונספירציות של פיפ"א/אופ"א/הפרמיירשיפ שחברו כדי למנוע מצ'לסי את האליפות.

אברהם גרנט בישראל. מפיק את המיטב (ניר בוקסנבאום)

"המיוחד" היה עושה את המוות לכולם. אין לו תקציב מספיק גדול, הג'וב שלו בלתי-אפשרי, זה לעולם לא היה קורה במילאן וכו' וכו'. לעומתו, אברהם גרנט לא אמר כלום להוציא את העובדה שהוא היה חייב לשלב את אנלקה במשחק מבלי שהוא השתתף באימון אחד עם חבריו החדשים.

כעבור שעתיים, הבלוז היו רחוקים ארבע נקודות בלבד ממנצ'סטר יונייטד וארסנל, כאשר שתיהן עוד צריכות לבקר בסטמפורד ברידג' העונה. בסופו של דבר, במשחק הזה צ'לסי גילתה את העומק האמיתי של המשאבים שלה. תורידו כוכבים בסדר גודל דומה מהיונייטד והם יישארו ללא: ריו פרדיננד, נמניה וידיץ', אנדרסון, וויין רוני, כריסטיאנו רונאלדו וקרלוס טבז.



תעשו את אותו תרגיל אצל ארסנל ותקבלו אותם בלי: קולו טורה, וויליאם גאלאס, ססק פאברגאס, מתיאה פלאמיני, עמנואל אדאביור ואדוארדו דה סילבה. תארו לעצמכם איך הקבוצות הללו היו נראות אז. צ'לסי, לעומת זאת, פשוט ממשיכה לשייט הלאה.

אין למפארד? אין אסיין? אין מיקל? אין בעיה! כל המשחק עבר דרך באלאק, שגם ככה תמיד מפגין את הכושר הכי טוב שלו כשמאירים אותו לבד ונותנים לו את המפתחות. מאחוריו, מקאללה אסף את השאריות ומאחוריו, ריקארדו קרבאליו הנפלא כמעט ולא טעה. אלכס נצמד לברבאטוב ולא נתן לו לנשום. שוב ראינו את החלוץ המרכזי של היריבה נעלם, ממש כמו ג'יימי אוהרה וקווין-פרינס בואטנג.



בינתיים, בחלק הקדמי, שון רייט פליפס נתן עוד הופעה שראויה להתייחסות מצדו של פאביו קאפלו. ואז הגיע אנלקה שהוכיח ששחקנים ברמה עולמית, כאלו עם אינטיליגנצית משחק אמיתית, לא צריכים שיכירו להם את חבריהם לקבוצה. רק חוסר מזל מנע ממנו להבקיע בנגיעה הראשונה שלו ועד לסיום המשחק, הוא התמסר עם חבריו לקבוצה כאילו הוא מכיר אותם כבר שנים.

אז יש לנו הפסד אחד של צ'לסי ב-25 המשחקים האחרונים וחמישה ניצחונות רצופים. אם זה ימשיך כך, עוד נתחיל לחשוב שהצלחה בכדורגל קשורה לאיכות הסגל ולא ובאיכות המנג'ר, אבל זו ממש תאוריה מופרכת, אפילו לא ראויה להתייחסות.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה