20 שנה, 20 סיפורים: הרומן של ונגר וארסנל

ארסן ונגר סוגר 20 שנה בתור מאמן ארסנל, או אם תרצו 1,043 שבועות, 7,305 ימים, 175,320 שעות, 10,519,200 דקות ו-631,152,000 שניות. 20 שנים זו תקופת זמן ארוכה, במיוחד אם לוקחים בחשבון את קצב תחלופת המאמנים בכדורגל. לשם השוואה, אם מסתכלים על הקבוצות שנמצאות כיום בפרמייר ליג, המאמן שנשאר הכי הרבה זמן באותה קבוצה הוא אדי האו מבורנמות', שסוגר ארבע שנים בתפקיד.

אי אפשר לדעת אם ונגר ישבור את שיאו של סר אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד וימשיך יותר מ-26 שנים. מה שלא ניתן לוויכוח - ונגר זכה עם ארסנל בשלוש אליפויות ובשישה גביעים, כולל שני דאבלים ובאליפות ללא הפסדים. מלבד התארים עצמם, הצרפתי הביא לשינוי רחב היקף בליגה, השפעה שחורגת מעבר לגבולות צפון לונדון. ונגר סיפק במהלך השנים הרבה סיפורים נהדרים, הנה הטובים ביותר.

קורא השפתיים חושף: מדברים עברית בלה ליגה

שליפה מהשרוול
ונגר קבע חוק: לפני כל משחק, הקפטן מחליט אם השחקנים ילבשו חולצה בעלת שרוולים קצרים או חולצה בעלת שרוולים ארוכים. ב-2013 מתיו פלאמיני לא אהב את ההחלטה לעלות עם שרוולים ארוכים וגזר אותם לפני משחק ליגת האלופות מול מארסיי. ונגר זעם: "אני לא אוהב את זה, זה לא יקרה שוב". זה לא קרה שוב.

שחקני ארסנל עם שרוולים ארוכים, פלאמיני גזר (רויטרס)

סוכר OUT, ברוקולי IN
כאשר הגיע כאאוטסיידר לארסנל ב-1996, ונגר גילה חדר הלבשה עם שחקנים מכורים לאלכוהול (טוני אדאמס ופול מרסון) ושחקנים שמנהלים אורח חיים לא מאוד ספורטיבי. משקאות מוזגים, סוכריות, שוקולד, קטשופ והוספת סוכר וחלב לקפה נאסרו לחלוטין. אכילה משותפת של עוף, פירה, ברוקולי ושאר ירקות הפכו לדבר שבשגרה. לא כולם אהבו את זה אך נאלצו להתרגל לדרישות של ונגר (עוף מוזר?). בנוסף, למשטר התזונה שלמד ביפן, ונגר הביא עמו השפעות אסיאתיות נוספות והורה על בניית חדר ההלבשה הביתי באצטדיון האמירויות על פי שיטת פנג שואי הסינית. גם תרגילי יוגה לפני משחקים הפתיעו את השחקנים. הם חשבו שזו מתיחה.

ונגר לאחר מינויו. עוף מוזר? (רויטרס)

משל הקוויאר והנקניקיות
ואם כבר מדברים על אוכל, ונגר השתמש במטאפורה קולינרית אחרי ה-1:1 הביתי מול מידלסברו בנובמבר 1998. הדאבל של 1997/98 הרים את רף הציפיות ולאחר התיקו המאכזב אמר: "אם אתה אוכל קוויאר בכל יום, קשה לחזור לנקניקיות"

יותר צדיק מהאפיפיור
ונגר לא ידוע כבזבזן גדול בכל הנוגע לרכישת שחקנים. בשנים האחרונות חרג מעט ממנהגו והנחית אצל התותחנים את מסוט אוזיל (50 מיליון יורו) ואת אלכסיס סאנצ'ס (37 מיליון יורו) - עמודי התווך של הקבוצה הנוכחית, אלו שפירקו את צ'לסי ביום שבת. בקיץ האחרון, שקודרן מוסטאפי (40 מיליון יורו) וגרניט ג'אקה (40 מיליון יורו) נכנסו אף הם לטופ-5 ההעברות היקרות של ארסנל בכל הזמנים.

ב-1 בספטמבר 2014, ביום האחרון של חלון ההעברות, ארסנל רצתה לרכוש את חלוץ נבחרת אנגליה, דני וולבק, ממנצ'סטר יונייטד. מנכ"ל ארסנל, איבן גאזידיס, ניסה להשיג את ונגר בטלפון כדי לסגור את העניין, אך לא היה מענה. הסיבה: ונגר טס לרומא כדי להפגש עם האפיפיור פרנציסקוס. בסופו של דבר העסקה נסגרה. תודה לאל (ולרוח הקודש).

ונגר עם וולבק. האפיפיור היה חשוב יותר (רויטרס)

עיר תחתית
בתקופה בה השימוש באינטרנט היה בחיתוליו, מעט מאוד אנשים ידעו על המאמן האלמוני שהגיע לארסנל מנגויה גרמפוס 8 היפנית. לביקור הראשון שלו באצטדיון הייבורי ונגר הגיע ברכת התחתית של לונדון, מבלי שאיש זיהה אותו. ונגר, בהמלצת עוזר המאמן פאט רייס, עלה על רכבת וירד בתחנה הסמוכה לפאב בקרבת האצטדיון, שכבר נהרס מאז. תארו לכם שוונגר ינסה להגיע לאחד המשחקים הקרובים ברכבת. חלק מאוהדי ארסנל חושבים שהוא מוביל אותם ברכבת לתחנת שום מקום.

איפה אפי? איפה ונגר! (רויטרס)

הקרב על הבופה
ארסנל, שזכתה ב-2003/04 באליפות ללא הפסדים (קבוצת "הבלתי מנוצחים"), רצתה להמשיך את הרצף ב-2004/05 ולאחר 49 משחקים ללא הפסד הגיעה לאולד טראפורד כדי להשיג את המשחק ה-50. זה נגמר בשבירת הרצף עם 0:2 של מנצ'סטר יונייטד. בארסנל זעמו בעקבות פנדל שנוי במחלוקת של סול קמפבל על וויין רוני ובמנהרת השחקנים לאחר המשחק נזרקה פיצה על סר אלכס פרגוסון, כנראה על ידי ססק פברגאס. ונגר שהטיח האשמות בשופט נקנס ב-15,000 ליש"ט. מזל שהוא לא פיצה אותו.

ויירה ופרדיננד במשחק המדובר (רויטרס)

השד יצא מהבקבוק
אירוע פיקנטי נוסף של ונגר מאולד טראפורד. באוגוסט 2009 ארסנל הייתה יותר טובה אך ירדה מנוצחת בתוצאה 2:1. לקראת תום המשחק ונגר בעט מרוב עצבים בבקבוק שהיה ליד הספסל והורחק על ידי השופט. ונגר לא עלה ליציע ופשוט עמד בצורה מגוחכת על מקום מוגבה שבין הספסלים. "לא ידעתי שזה אסור, למרות שזו הייתה בעיטה טובה", אמר ונגר. ועוד אומרים שהוא היה שחקן בינוני.

ונגר אחרי ההרחקה

אבו ארבע
ב-2012 ונגר הכעיס אוהדים רבים של ארסנל כשאמר: "מקום רביעי הוא כמו זכייה בתואר עבורי". ארסנל אכן לא החמיצה העפלה לליגת האלופות בעידן ארסן ונגר. הישג נהדר לכל הדעות. ובכל זאת, רבים ממקטרגיו של ונגר יגידו כי זו אמירה לוזרית שמעידה על שאיפה לבינוניות. ב-20 השנים האלו ארסנל של ונגר סיימה שש פעמים במקום הרביעי, או זכתה שש פעמים ב"תואר" הזה, כדבריו של ונגר.

דחיפה מיוחדת
באוקטובר 2014 נרשם פרק נוסף ביריבות של ונגר עם ז'וזה מוריניו. המאמן הפורטוגלי נוהג דרך קבע להעליב את ונגר ובין היתר קרא לו "מציצן" ו"מומחה לכשלונות". באותו 0:2 של צ'לסי על ארסנל בסטמפורד ברידג' השניים נכנסו לעימות חזיתי על הקווים לאחר תיקול של גארי קייהיל על אלכסיס סאנצ'ס. ונגר דחף את מוריניו ולאחר מכן התנצל: "זו לא דרך להתנהג". מוריניו ענה, ועוד איך הוא ענה.

מוריניו ליד ונגר בעוד קרב (רויטרס)

פטיש בראש
עימות נוסף על הקווים התרחש ב-2006, אז ארסנל הפסידה 1:0 לווסטהאם יונייטד. מאמן הפטישים דאז, אלן פארדיו, חגג את השער בצורה מוחצנת, מה שהרגיז את ונגר שהתקרב אליו וניסה לדחוף אותו. לאחר המשחק ונגר סירב ללחוץ את ידו של פארדיו, שנאלץ להתנצל: "לא היה שום דבר אישי, אני מתנצל אם העלבתי אותו. רק חגגתי את השער". התפרצויות זעם כאלו מגיעות מדי פעם מכיוונו של ונגר, המאופק בדרך כלל. עד שקופץ לו הפיוז.

פציעות בע"מ
מדי פעם באים אל ונגר בטענות שהשחקנים שלו סובלים מיותר מדי פציעות. שתי פציעות נוראיות שלא היו באשמת המאמן - אדוארדו דה סילבה וארון ראמזי. בשני המקרים ונגר תקף בצורה יוצאת דופן את הפוצעים. על מרטין טיילור מברמינגהאם אמר כי "צריך להשעות אותו לכל החיים" ועל ראיין שוקרוס אמר כי "זה היה תיקול מחריד, לא מתקבל על הדעת".

אדוארדו אחרי הפציעה (רויטרס)

הפאדיחה של בנדטנר
שחקני ארסנל היו בנמל תעופה בדרך חזרה ללונדון לאחר הפסד. בשלב הבידוק הביטחוני, השחקנים דיברו על התכנית אקס פקטור והחלוץ הדני הצבעוני, ניקלאס בנדטנר, ביצע חיקוי של אחד המתמודדים. ונגר הביט בבנדטנר בפנים חמורות סבר וצעק עליו: "אתה חושב שלהפסיד זה מצחיק?". שישאל את אוהדי טוטנהאם.

ונגר עם בנדטנר (רויטרס)

תחליק אותה
עוד לפני התקרית עם בנדטנר, בתחילת דרכו בארסנל, סטיבן יוז ואיאן רייט החליטו להשתטות מעט. רייט, החלוץ האגדי, שם לרגליו רולר בליידס ויוז החל לדחוף אותו קדימה. ונגר נכנס לחדר לפתע ונתן מבט זועף בשני השחקנים. מסתבר שהוא לא החליק את האירוע.

גלגולו של מעיל
כיאה לקבוצה מהאי הבריטי, משחקיה של ארסנל מלווים לעיתים קרובות בגשם שוטף. מעילי הגשם של ונגר הפכו לאורך השנים לבדיחה קבועה בקרב האוהדים, ובמיוחד לאחר נסיקת הפופולאריות של הרשתות החברתיות. ונגר הוצג כמי שעוטה מעיל ארוך במיוחד, מסתבך עם הכנסת היד לכיס ולא מצליח לסגור את הרוכסן. קר שם בחוץ.

חיוך של מונה ליזה
גם החיוך הממזרי של ונגר הפך ללהיט ברשתות החברתיות. לעיתים לאחר הפסדים ונגר נראה זועף ומדוכדך, אך לאחר ניצחונות מרוח לו חיוך על הפנים. לפני שהחתים הקיץ את גרניט ג'אקה הוא נשאל על הנושא, והשיב בחיוך שלא הותיר מקום לספק.

חיים על מאדים
רבים העידו כי ונגר אינו צר אופקים כלל, ויכול לשוחח במשך שעות על פוליטיקה, מוזיקה ונושאים רבים נוספים. כאשר הזמר דייויד בואי הלך לעולמו בתחילת השנה, ונגר נשא דברים מעניינים: "אני חייב לומר, המסר שהוא העביר לדור שלי היה חשוב מאוד כי אחרי מלחמת העולם השנייה היה צריך להגיד - תהיה חזק מספיק להיות עצמך".

שפה עליונה
ונגר, שמכונה לעיתים "הפרופסור", דובר חמש שפות מלבד צרפתית - אנגלית, גרמנית, ספרדית, איטלקית ואפילו מעט יפנית. באחד מהעימותים שלהם, אלכס פרגוסון לא התרשם מהידע של יריבו: "אומרים שהוא בן אדם אינטליגנטי, אה? דובר חמש שפות. יש אצלנו במועדון ילד בן 15 מחוף השנהב שדובר חמש שפות". המבטא הסקוטי של פרגוסון נחשב לשפה נוספת?

ונגר ליד פרגוסון (רויטרס)

כאן זרים בכיף
ואם מדברים על שפות ושחקנים מכל העולם, בפברואר 2005 נרשמה היסטוריה קטנה, כאשר בסגל המשחק של ארסנל מול קריסטל פאלאס (1:5) לא היה אפילו שחקן אנגלי אחד בפעם הראשונה בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי. "אני לא מסתכל בדרכון של אנשים, אני מסתכל על האיכות והגישה שלהם". הביקורת לא זרה לו.

המחאה הלא חברתית
בשנים האחרונות, לנוכח בצורת האליפויות של ארסנל שנכנסה לשנתה ה-13, גוברות המחאות באצטדיון האמירויות נגד ונגר. על שלט ענק שהונף ביציע נכתב: "ארסן, תודה על הזכרונות אבל זה הזמן לומר שלום" . על ששלט אחר נכתב "לכל סיפור טוב יש סוף, להתראות ארסן" ועל עוד שלט נכתב "תמכו בקבוצה, לא במשטר, ונגר החוצה". לקראת תום העונה שעברה אמר ונגר: "חשבתי שהמחאה תהיה גרועה יותר". מתי יקימו אוהלים באמירויות?

שלטי מחאה נגד ונגר (רויטרס)

פרש, בודד
אז מתי יגיע הסוף? ונגר, שיהיה בן 67 בעוד כחודש, הודה כי הוא מפחד מהיום שאחרי ארסנל: "אלו החיים שלי, ובכנות, אני די מפחד מהיום בו אפרוש. ככל שאחכה יותר, כך זה יהיה קשה יותר. יהיה קשה לוותר על ההתמכרות הזאת". לטוב או לרע, מה שבטוח, כשיגיע היום הזה, הליגה האנגלית לא תהיה אותו דבר בלעדיו.