הפרעוש שוב עקץ

במשך 77 דקות לוח התוצאות הראה 0:0, ברצלונה ובאיירן מינכן, שתיים מארבע הקבוצות הטובות באירופה לא הצליחו למצוא את הרשת אחת של השנייה. אבל אז, בעוד רגע של גאונות, ליאו מסי קיבל כדור מחוץ לרחבה ובעט בצורה מדויקת לשערו של השוער הטוב בעולם, מנואל נוייר. כעבור שלוש דקות, שוב מסי. הפעם מהלך גאוני שגרם לג'רום בואטנג לאבד את שיווי משקלו ולמעוד לאחור, הקפצה מעל הגרמני בעזרת הרגל הימנית, החלשה של הארגנטינאי ופנימה.

הרבה דובר על היכולת המופלאה של הפרעוש, ואין ספור השוואות אל מול כריסטיאנו רונאלדו. המספרים של שניהם מפלצתיים, אין ספור שערים, בישולים וכדרורים. שערים ברגל שמאל, ימין, עם הראש, בבעיטות חופשיות או דחיקות מול שער ריק. יש לנו כאוהדי כדורגל את הזכות לחיות בדור עם שני שחקנים מופלאים כל כך.

מסי. הפעם בימין (רויטרס)

לעומת הפורטוגלי שאומנם כבש, אך לא הצליח לסחוף את קבוצתו לתוצאה טובה בטורינו נגד יובנטוס, מסי הכריע במו רגליו את משחק חצי הגמר השני וככל הנראה את ההתמודדות כולה.

למסי יש את הפריבילגיה לשחק בברצלונה. הוא לא עושה כמעט הגנה וכשהכדור לא ברגליים שלו הוא לא נע יותר מדי, ובעצם מאפשר לעצמו לנוח על מנת לקבל החלטות טובות יותר כשהוא עם הכדור באיזורים הבאמת מסוכנים לשער. הטוב בכל הזמנים? אני לא יכול להעיד על שחקנים שלא ראיתי, אבל הטוב ביותר בדורו? רק שונאיו יגידו שלא.

ואי אפשר בלי מילה קטנה על חצי הגמר הראשון. יובנטוס חזרה? הכדורגל האיטלקי מתעורר? האמת, אני מקווה שכן. כאחד שגדל על הליגה האיטלקית שללא ספק הייתה הטובה ביותר בשנות ה-90, יש לי מועקה שהסרייה א' נדחקה לשוליים.

טבס ומוראטה. יובה חוזרת? (רויטרס)

יגידו מה שיגידו, יש בליגה האיטלקית ריגוש שאין בליגות אחרות. הסמלים לאורך השנים, השערים הווירטואוזים, האולטראס, הסיפורים המרגשים, התספורות, הקעקועים וכו'. בתור אוהד מילאן, יש בי משהו פטריוטי שגורם לי לרצות הצלחה איטלקית באירופה גם אם מדובר ביריבות מרות, כאילו מדובר בקבוצה ישראלית המייצגת את המדינה.

הקבוצות האיטלקיות חשובות למפעלים האירופאים. הגברת הזקנה החזירה מעט מהכבוד שהיה חסר לה, ועוד שבוע תהיה לה הזדמנות היסטורית לעלות לגמר לאחר 13 שנים. מה שבטוח - הפרעוש יחכה לעקוץ שוב.

הכתוב הינו טור דעה