הלילה האיום של מספר 10

כל ארגנטינאי בשנות ה-20 לחייו וצפונה זוכר את ה-5 בספטמבר 1993. באותו יום ספגה ארגנטינה את אחת התבוסות הקשות בתולדותיה, 5:0 ביתי מול קולומביה, במה שהיה ההפסד הביתי האחרון של הביאנקוסלסטה במוקדמות המונדיאל עד ה-5 בספטמבר 2009, בדיוק 16 שנים לאחר מכן, 3:1 מול ברזיל ברוסאריו.

באותו יום לפני 16 שנים רעדו יציעי המונומנטאל בשאגות "מארדווווווו, מארדוווווו", שדרשו מהמאמן דאז, אלפיו "קוקו" באסילה, לזמן את דייגו כדי שיציל את הנבחרת מהסיוט של אי העפלה למונדיאל. דייגו אכן זומן, וגם הציל את ארגנטינה רק כדי לעוף ברעש וצילצולים מהמונדיאל עצמו.

אבל השבוע ברוסאריו, אליה ברח מראדונה מפחד הקהל במונומנטאל, שוב תקף את ארגנטינה הסיוט של אי העפלה אפשרית למונדיאל. הפעם איש לא קרא בשמו של דייגו. כמו שרוב הארגנטינאים יודעים, לכוכב הגדול ביותר במדינה, האיש שבכל בית ניתן למצוא לפחות תמונה אחת שלו – לאיש הזה יש חלק גדול בסיוט.

שלושה מחזורים נותרו עד לסיום מוקדמות המונדיאל בדרום אמריקה. כרגע, ארגנטינה נמצאת עם 22 נקודות במקום הרביעי, שמקנה כרטיס אוטומטי לדרום אפריקה.

הבעיה היא, שלקולומביה, שנמצאת במקום החמישי שמוליך למבחנים מול השלישית בבית של צפון ומרכז אמריקה, ולאקוודור שנמצאת במקום השישי שמוביל לצפיה מהבית – יש 20 נקודות.

הפנים אומרות הכל. מסי והחברים במשחק מול ברזיל (רויטרס)

תוסיפו לזה את העובדה שארגנטינה צריכה לעבור שני משחקי חוץ קשים מול פארגוואי (הלילה ב-2:00) ואורוגוואי – ותבינו למה דייגו ועוד 40 מיליון ארגנטינאים מתעוררים בלילה מזיעים כשעוברת בראשם האפשרות שהם ייראו מונדיאל מהבית לראשונה מאז 1970. זו היתה הפעם היחידה בה כשלה הנבחרת להעפיל למפעל היוקרתי מכולם. ביתר הפעמים בהן נעדרה ארגנטינה מהמונדיאל (1938, 1950 ו-1954), היה זה משום שהחונטה הצבאית החרימה את המשחקים.

נשארו הרחק אחרי ברזיל
קצת קשה להבין איך בדיוק הגיעה ארגנטינה למצב הזה. יש לה את מי שלדעת רבים הוא השחקן הטוב בעולם, ליאו מסי. יחד איתו ניתן למצוא קליברים כמו טבז, מסצ'רנו, היגוואין (שלא זומן אפילו לסגל) דייגו מיליטו וקון אגוארו. נכון, למרות השמות הנוצצים ארגנטינה סובלת מחוסר איזון בולט ומתבוססת בבינוניות בכל מה שקשור לחלק האחורי, אבל היי, עם כאלה אופציות בהתקפה, מי בכלל צריך הגנה?

התשובה, למרבה הצער, היא שכולם צריכים. הארגנטינים גם קיבלו שיעור על כך ממאמן נבחרת ברזיל, דונגה, שהעמיד הרכב שכלל 3 קשרים עם נטיות דפנסיביות, אלאנו, פליפה מלו וז'ילברטו סילבה. הרכב שאולי לא ממש עמד בסטנדרטים הרומנטיים של אוהדי ברזיל, שמפנטזים על נבחרות התקפיות כמו ב-1970 וב-1982, אבל ידע לסגור טוב ולעקוץ בצורה קטלנית עם קאקה ולואיס פביאנו המצוינים.

הפנים (בהחלט) אומרות הכל. שחקני ברזיל אחרי הניצחון הגדול (רויטרס)

אי אפשר היה להתעלם מההבדל האדיר שבין שחקני ההגנה (כולל הקישור ההגנתי) של ברזיל, כולם מהטופ העולמי, לבין שחקני ההגנה הבינוניים של ארגנטינה. הפער הזה יצר את הניצחון של ברזיל והוא זה שמייצר את הפער ההולך וגדל בין שתי הנבחרות. פער שהפך את שאלת ההגמוניה בדרום אמריקה ללא רלבנטית.

בארגנטינה לא מבינים איך בדיוק הברזילאים השאירו אותם מאחור. מאז 1993, אז זכו בתואר האחרון שלהם, הקופה אמריקה באקוודור, כשבדרך הם עוברים את היריבה השנואה בפנדלים ברבע הגמר – הארגנטינאים נאלצו לראות את ברזיל מניפה פעמיים את הגביע העולמי (מתוך 3 הופעות בגמר), זוכה 4 פעמים בקופה אמריקה, פעמיים על חשבונם, ומוסיפה גם 3 זכיות בגביע הקונפדרציות.

סך הכל הסלסאו אספו ב-16 שנים מספר בלתי נתפס של 9 גביעים מתוך 12 גמרים אליהם העפילו ב-17 טורנירים. ארגנטינה? במונדיאל היא לא עברה את רבע הגמר, בקופה אמריקה היא הגיעה פעמיים כפייבוריטית מול ברזיל וניגפה.

שחקני ברזיל חוגגים זכיה בקופה אמריקה אחרי ה-0:3 על ארגנטינה ב-2007 (רויטרס)

אפילו על גביע הקונפדרציות היא לא הצליחה לשים את היד לאחר הפסד 2:0 לדנמרק ב-1995 ותבוסה משפילה 4:1 מול הסלסאו בגמר 2005. נכון, האלביסלסטה זכו פעמיים במדליית זהב אולימפית, אבל בטורניר הזה לא משחקות הנבחרות הבוגרות.

הילדים לא מספקים את הסחורה
אז מה גרם לזה? קצת לא הוגן להאשים בהתדרדרות את דייגו, אבל הוא, או יותר נכון החיפושים אחר יורש בדמותו, אחראים לנסיגה. דייגו היה מספר 10 מושלם, פליימייקר וגולר, קוסם, אחד משני השחקנים הגדולים בהיסטוריה, יחד עם פלה. אלא שמאז הפרידה הכואבת מהנבחרת במונדיאל 1994, בו הושעה לאחר שבדמו נמצא אפדרין, ארגנטינה ממשיכה להתעקש על מחליף, וכזה אי אפשר למצוא.

"פיבאס", ילדים, זה הכינוי שניתן לאב טיפוס של היורשים הפוטנציאליים של אלוהים הארגנטיני. כולם קטני קומה, זריזים כמו שדים, בעלי שליטה פנומנלית בכדור, יכולים למסור וגם לכבוש – אבל אף אחד מהם לא דייגו. אפילו לא קרוב. אורטגה, ד'אלסנדרו, גז'ארדו, ריקלמה ובמידה מסוימת (אם כי הוא שחקן שונה) אפילו מסי – כל אלה קיבלו את הנעליים הגדולות ביותר בעולם הכדורגל ולא הצליחו להיכנס לתוכן.

מראדונה ומסי. אפילו שחקן השנה בעולם לא נכנס לנעליו של דייגו (רויטרס)

הבעיה היא, שאף אחד בארגנטינה לא ביצע את המהפך המחשבתי וניסה לשנות את שיטת המשחק שמתבססת על מספר 10 הקלאסי, עד שהגיע דייגו עצמו ועשה לזה סוף כשבחר לא לזמן את רומי ריקלמה, האיש עליו נבנתה (ונפלה) ארגנטינה בשנים האחרונות. דייגו הבין שאף אחד לא יכול להיות מה שהוא היה, בעיקר כי הכדורגל כל כך שונה היום לעומת המשחק ששוחק כשהוא היה בשיאו, לפני כמעט רבע מאה.

80% התנגדו למינוי, וצדקו
אבל במקביל, מראדונה ביצע שגיאות קטסטרופליות כמאמן והעמיד סימן שאלה גדול סביב יכולתו להיות האיש שיוביל את הנבחרת במונדיאל, גם אם בסופו של דבר ארגנטינה תגיע אליו. למשחק מול ברזיל, זימן דייגו את מרטין פלרמו, שלא דרך בנבחרת עשור שלם מאז שהחמיץ 3 פנדלים בתבוסה 3:0 לקולומביה בקופה אמריקה. את גונזאלו היגוואין, שחרך רשתות בעונה שעברה במדי ריאל מדריד, ואת ליסנדרו לופז המצוין הוא בחר להשאיר בבית.

גם במשחק עצמו, דייגו התעשת והחל לשחק עם מסי, טבז ואגוארו, שפתח על הספסל, יחד רק במחצית השניה, כשברזיל כבר הוליכה 0:2. המשחק של ארגנטינה השתפר והיא אפילו צימקה מהבומבה של דאטולו (ה"פיבה" הנוכחי במרכז הקישור) אבל זה היה המקסימום. ארגנטינה התבססה על הגבהות של ורון הוותיק, ששיאו מאחוריו. אבל גם אם ורון היה בשיאו, קצת קשה לדמיין את מסי, אגוארו וטבז, כל אחד מהם בגובה מטר ואסימון, נוגחים מול לוסיו ולואיזאו הנפילים.

טבז נלחם מול לואיזאו. לא היה שם פייט של ממש (רויטרס)

בהגנה, זאנטי והיינצה גם הם לא בשיאם, ואילו השוער אנטוחאר ושני הבלמים, אוטמנדי ודומינגס ששיחקו מול ברזיל לא מוכרים כלל מחוץ למולדתם. עכשיו, לקראת המשחק באסונסיון מול פארגוואי החזקה שמדורגת שלישית בבית עם 27 נקודות, מראדונה מתכנן מספר שינויים בהרכב, כולל שילובו של גאגו ב-11 הפותחים, אבל הוא עדיין לא מתכוון לפתוח עם מסי, אגוארו וטבז יחד. הפעם חלוצה של מנצ'סטר סיטי יראה את פתיחת המשחק מהספסל, בעוד שקון ומסי ינסו להציל את המולדת.

חוסר ניסיונו של דייגו כמאמן גרם לכך, ש-80%!!! מהארגנטינאים התנגדו למינויו למאמן הלאומי והעדיפו על פניו את קרלוס ביאנצ'י ומועמדים נוספים בעלי ניסיון. דייגו הוא אמנם אגדה בארגנטינה וזוכה להערצה חסרת גבולות, אבל גם המגבלות שלו היו ידועות לציבור, שלא נתן לאהבה לעוור אותו.

מראדונה. מה יהיה גורלו על הקווים של הנבחרת? (רויטרס)

בסופו של דבר, גם אם ארגנטינה תעפיל למונדיאל כפי שרוצים כולם (אפילו קאקה הברזילאי הצהיר שהוא רוצה שהיריבה המושבעת תגיע לדרום אפריקה) הדרך שלה רחוקה מלשכנע, וקשה לראות איך דייגו יצליח לשחזר כמאמן את הישגו כשחקן וינחית בבואנוס איירס את הגביע הקדוש. מצד שני, הארגנטינים יכולים להסתכל על השכנה השנואה ולקוות שמה שקרה לברזיל ב-2002, אז גימגמה במוקדמות, פיטרה מאמנים ולבסוף זכתה במונדיאל – יקרה הפעם להם.