בהתרגשות ובגאווה

השבוע נפגשתי עם חבר יקר, אוהד מכבי ת"א, שנזכר בהופעה של קבוצתו האהודה בשלב הבתים של ליגת האלופות. "החלק הכי מרגש", הוא סיפר לי, "היה זה שבו אתה עולה על הווספה, נוסע עשר דקות ונמצא פתאום במשחק של ליגת האלופות".

הערב (שלישי) באיחור של שבע שנים הרגע הזה יקרה גם לי כשהמנון ליגת האלופות יתנגן באצטדיון רמת גן לפני שריקת הפתיחה מול באיירן מינכן. נכון, אותו המנון נוגן גם במשחקי הפלייאוף מול זלצבורג, אבל הפעם זה יהיה הדבר האמיתי, ואחרי שנים ארוכות של נדודים בין קרית אליעזר לטדי, בין האורווה לקופסא, למכתש ול-וסרמיל, אצפה בקבוצה שלי משתתפת בליגה של הגדולות באמת.

מכבי חיפה כבר שיחקה בליגת האלופות, אך צירוף מקרים מעצבן שלח את המשחקים מול אולימפיאקוס, מנצ'סטר יונייטד ובאייר לברקוזן לקפריסין דווקא כשאני הייתי חייל צעיר בשנתו הראשונה בצה"ל, שמנעה ממני לטוס למשחקים באי השכן.

אוהדי חיפה. יתרגשו כשהמנון ליגת האלופות ינוגן בר"ג (תומר גבאי)

למרות זאת, החגיגה בחיפה היתה גדולה כשמידי משחק התמלאו הפאבים במאות אוהדים אשר יצרו אווירה נהדרת של כמעט יציע. רק כמעט. הערב זה כבר לא יהיה כמעט.

לכל אוהד יש כמה נקודות ציון בלתי נשכחות בקריירה. לצערי, מעולם לא חוויתי את תחושת האליפות הראשונה עליה סיפר לי אבי, שלאחר עשרות שנות אהדה חגג ב-1984 אליפות היסטורית (אני הייתי אז בן שנתיים, אז אולי בכל זאת שמחתי), אך את ההעפלה ההיסטורית לליגת האלופות אני בהחלט יכול לסמן כאירוע בלתי נשכח.

כחייל צעיר נאלצתי לצפות במשחק המכריע מול שטורם גראץ על גבי מסך הטלוויזיה אך מיד לאחר שריקת הסיום החל לילה בלתי נשכח, שעבר, בין היתר, במזרקות חיפה, בחוף הים, במסעדות מזדמנות על כביש החוף ובחגיגה מטורפת בנתב"ג במהלכה הגיחו השחקנים אל רחבת קבלת הנוסעים.

איגביני יעקובו בקדנציה הקודמת של ליגת האלופות (רויטרס)

בלילה של ה-28 באוגוסט 2002 התגשם חלומו של כל אוהד, אך היתה בו גם תחושה קלה של החמצה. קבוצתי האהודה עשתה היסטוריה ואני חוויתי אותה מעט מרחוק. כמה שבועות לאחר מכן, כשהירוקים צעדו אל כר הדשא באולד טראפורד דמעות של התרגשות הציפו את עיניי, בשער של יניב קטן, שהעניק לחיפה יתרון של 0:1 על מנצ'סטר יונייטד, כבר לא ידעתי מה לעשות.

הערב ייכנס רגע נוסף לפנתיאון האישי שלי וכרגע ממש לא איכפת לי שבאיירן עדיפה או שמכבי (כן, רק בחיפה יש מכבי) תפתיע. נדמה לי שכל הספקולציות והפרשניות לא ממש חשובות, מה שחשוב הוא שהפעם החלום הספורטיבי שלי יוגשם, וזה יקרה במרחק של כמה מטרים ממני.

הכתוב הינו טור דעה של אוהד מכבי חיפה.