יש משחקים שיכתיבו את הנרטיב לתמיד. פאריס סן ז'רמן כבר "נקמה" בברצלונה כאשר הביסה אותה בשמינית גמר ליגת האלופות ב-2021, אבל זה לא משנה מבחינה תודעתית. כאשר הוגרלו הקטארים מול הקטלונים ברבע הגמר העונה, כולם ללא יוצא מהכלל חשבו אך ורק על הקאמבק ההיסטורי והשנוי במחלוקת של בארסה בשמינית הגמר ב-2017.
סרג'י רוברטו, שהבקיע את השער האחרון והקריטי ב-1:6 בגומלין אחרי הפסד 4:0 בפארק דה פראנס במשחק הראשון, עדיין לובש את מדי הבלאוגרנה כקפטן, כנראה בעונתו האחרונה במועדון – והוא ישמח מאוד ליטול שוב חלק בהתמודדות הזו, אשר תזוהה לנצח איתו.
הפעם, השחזור הזה יהיה פיקנטי במיוחד כי לואיס אנריקה נמצא בצד השני של המתרס. המאמן, שהיה חתום על השישייה לפני 7 שנים, מדריך הפעם את סן ז'רמן – וזה הג'וב הראשון שלו במועדון כלשהו אחרי שעזב את בארסה בתום אותה עונה בעייתית ב-2017.
מעטים זוכרים זאת כיום, אבל לואיס אנריקה הודיע על התפטרותו זמן רב מראש, ב-1 במרץ – בדיוק לפני הגומלין מול סן ז'רמן. הביקורת בעקבות הפיאסקו בפאריס הייתה קשה ונוקבת, וזה היה הקש ששבר את גב הגמל מבחינת המאמן. "אני צריך לנוח. זו הייתה החלטה קשה עבורי, וחשבתי עליה המון, אבל אני חושב שאני צריך להיות נאמן לעצמי", הוא אמר.
בכך, השתחרר חלק מסוים מהלחץ, וההצהרה הוגדרה כאחת הסיבות לקאמבק המופלא. ואולם, בשורה התחתונה, זה לא בדיוק עזר, כי בארסה הובסה ברבע הגמר על ידי יובנטוס, ובליגה סיימה כסגניתה של ריאל מדריד, למרות הניצחון הדרמטי 2:3 בקלאסיקו בסנטיאגו ברנבאו.
כעת, באופו אירוני למדי, נמצא צ'אבי בסיטואציה זהה. הוא הודיע על עזיבתו בתום העונה אפילו מוקדם יותר בהשוואה ללואיס אנריקה, בשלהי ינואר. מאז, אין ספק שמצבה של הקבוצה השתפר. בארסה צפויה לעקוף בקרוב את ג'ירונה בדרכה למקום השני בטבלה הספרדית, והפער מריאל מדריד בפסגה עומד על 8 נקודות – מה שמאפשר לחשוב בזהירות על כך שמאבק האליפות עדיין חי. הרי יש עוד קלאסיקו ישיר בסנטיאגו ברנבאו באפריל (אולי זה יהיה שוב 2:3 בדקה ה-90?), ובליגת האלופות ההופעה בגומלין מול נאפולי הייתה מעודדת בהחלט.
עם שני ילידי 2007 שזומנו השבוע לנבחרת ספרד בתפקידי מפתח בזכות צ'אבי, המאמן משוחרר מלחצים, ומרגיש שאין לו מה להפסיד. אפשר רק להרוויח, וההגרלה האירה לו פנים. בלי מנצ'סטר סיטי, ריאל, באיירן מינכן וארסנל בדרך לגמר, בארסה רשאית לפנטז.
לואיס אנריקה דווקא לחוץ בהחלט. עונתו הראשונה בעיר האורות מאכזבת למדי עד כה ביחס לציפיות – הרי זכייה באליפות מובנת מאליה, ואיכות המשחק לא מזהירה. כל הקמפיין עומד בינתיים בצל קיליאן אמבפה, ולצערו של המאמן אור הזרקורים יופנה לכוכב העל היחיד בסגל גם הפעם – במיוחד לקראת מה שיוגדר שוב כקלאסיקו הפרטי שלו.
ב-2021, כאשר פירקה סן ז'רמן את בארסה בקאמפ נואו 1:4 וגמלה על השישייה, הבקיע אמבפה שלושער מרהיב, ובתקשורת הספרדית זה הוגדר כפרומו לקראת מעברו למדים הלבנים של ריאל. הסאגה המאוסה הזו נמרחה מאז, אולם כעת היא מתקרבת סוף כל סוף לסיומה, והחלוץ אמור לחתום במועדון שמחכה לו ממש מזמן. אמבפה ייהנה כהרגלו מההמולה, אבל היא עלולה גם לפעול לרעת קבוצתו.
בינתיים, מתכוננת לקרבות נוספים מול מנצ'סטר סיטי, והם היו כה רבים שהמפגשים מול פפ גווארדיולה ליריבה הלבנה הגדולה כבר מרגישים שגרתיים ולא מעוררים התלהבות מיוחדת. נכון לעכשיו, היתרון הוא שלו. התכולים ניצחו את הלבנים פעמיים בשמינית הגמר ב-2020, אז התקיים בצל הקורונה המשחק הראשון בפברואר והגומלין באוגוסט. הם רמסו אותם גם בחצי הגמר בעונה שעברה, עם 0:4 מכונן בגומלין במנצ'סטר, בדרך לזכייה היסטורית ראשונה במפעל. ואולם, תודעתית אפילו הרביעייה הזו לא הספיקה כדי להשכיח את הדרמה האדירה בחצי הגמר לפני שנתיים.
הרי כולם כבר היו בטוחים שגווארדיולה עולה לגמר כאשר ריאד מחרז קבע 0:1 בגומלין במדריד אחרי 3:4 הפכפך במשחק הראשון. אז בא רודריגו שהשווה את התוצאה בסיכום בצמד הבזק המפורסם מסביב לדקה ה-90, וקארים בנזמה השלים את המהפך המפואר בפנדל בהארכה. עבור אוהדי ריאל, זה היה מופלא לא פחות מה-1:6 של בארסה מול סן ז'רמן, מה גם שהמסע הסתיים בהנפת הגביע, בעונה שקיבעה יותר מתמיד את ריאל כמלכה האולטימטיבית של ליגת האלופות.
לכן, למרות הפיאסקו בעונה שעברה, היא עדיין מרגישה על הסוס. ריאל לא נראית במיטבה לאחרונה, ונעזרה בכמות נדיבה מאוד של מזל כדי לגבור על לייפציג בשמינית הגמר, אבל דווקא המזל הזה מחזק את האמונה. באופן די פרדוקסלי, ריאל אוהבת להיות סוג של אנדרדוג. כך היא דהרה לזכייה ב-2022, ואין מבחינתה שום סיבה לא לעשות זאת גם ב-2024.
הדמות החדשה בהשוואה למפגשים הקודמים הוא ג'וד בלינגהאם, שפגש את מנצ'סטר סיטי 4 פעמים במדי בורוסיה דורטמונד וטרם ניצח, אבל הספיק לכבוש שני שערים וסחט תשואות על יכולתו. כעת הוא השתדרג לכוכב העל, וירצה לקחת את המשחקים על גבו מול ארלינג הולאנד שמצא את הרשת מול ריאל אשתקד. לנורבגי, שלא הבקיע גם בגמר מול אינטר, יש תווית קטנה של שחקן שלא מצטיין במשחקים החשובים ביותר, והוא יהיה נחוש למחוק אותה מול ריאל הפעם.
אם כבר מדברים על תוויות, אז ארסנל מוגדרת כבר מזמן כלוזרית בליגת האלופות, והאחראית הגדולה ביותר לכך היא באיירן מינכן. זכורות במיוחד הבעות התסכול של אלכסיס סאנצ'ס במהלך משחקי שמינית הגמר ב-2017, אז הובסו התותחנים 5:1 פעמיים – גם בלונדון, וגם בגומלין בגרמניה. זו הייתה התוצאה גם בשלב הבתים ב-2015, כלומר למפגשים החדשים מול הבווארים תגיע ארסנל עם רצף של ספיגת 3 חמישיות רצופות מול היריבה.
כמו כן, באיירן הדיחה אותה גם בשמינית הגמר ב-2014, ובשמינית הגמר ב-2013 אז ניצחה ארסנל 0:2 בגומלין במינכן, וזה לא הספיק אחרי הפסד 3:1 באצטדיון האמירויות. באיירן חגגה על ארסנל גם בשמינית הגמר ב-2005, ובעונת 2000/01 גברה עליה בשלב הבתים השני, ואז זה נגמר בזכייה בגביע.
היתרון הפסיכולוגי אמור, אם כך, להיות בצד של באיירן, אבל בסגל ארסנל כבר אין שחקנים שספגו את ההשפלות בעשור הקודם. היחיד שחווה חלק נכבד מהן על הדשא הוא דווקא מיקל ארטטה, שחוזר כיום לקרבות מול ספינת הדגל הגרמנית על תקן המאמן שבונה את האימפריה מחדש. יש לו שליחות וחזון, והמומנטום של התותחנים טוב יותר בהשוואה ליריבה.
מצד שני, אסור בשום אופן לזלזל ברזומה של תומאס טוכל בליגת האלופות, והמאמן – כמו צ'אבי – משוחרר כעת מלחצים כי עזיבתו בתום העונה כבר נקבעה. המסלול שקיבלה באיירן מאתגר מאוד, כי במקרה של ניצחון על ארסנל היא תפגוש את ריאל מדריד או מנצ'סטר סיטי בחצי הגמר, אבל אלה הרי בדיוק שתי היריבות עליהן גבר טוכל עם צ'לסי בדרך לזכייה ב-2021.
מכיוון שהאליפות אבודה, באיירן תמקד את מירב המאמצים בזירה האירופית, ועבור הארי קיין המפגש מול ארסנל הוא הכי פיקנטי שיש. הסמל של טוטנהאם כבש 14 שערים ב-19 משחקי הדרבי מול התותחנים בקריירה, והמאזן שלו עומד על 7 ניצחונות ו-7 הפסדים. כעת, כאשר באנגליה לועגים לו כי הוא "הפל את באיירן לטוטנהאם" ולא מסוגל לזכות בתואר אפילו במדים החדשים, יהיה זה תסריט מופלא אם קיין יצעיד את הבווארים לזכייה בליגת האלופות, וירמוס על הדרך את ארסנל. תמונתו כילד בחולצה האדומה של ארסנל תהיה רלוונטית ברשתות החברתיות גם הפעם. ויש גם אריק דאייר, שהושאל מטוטנהאם בינואר וימשוך תשומת לב נמוכה יותר, אבל עשוי להיות חיוני מאוד בצמד המפגשים.
לצד כל הכותרות הגדולות האלה, עלולים המפגשים בין אתלטיקו מדריד לדורטמונד להישאר בצל, אבל הם מסקרנים מאוד בפני עצמם, וגם חדשניים. אחרי שעבר את אינטר מולה לא שיחק כמאמן אתלטיקו מעולם קודם לכן, יפגוש דייגו סימאונה את הצהובים-שחורים נגדם התמודד רק בשלב הבתים ב-2018. אקסל ויטסל כבש אז את השער הראשון של דורטמונד כשהיא פירקה את החבורה של צ'ולו 0:4, והפעם ילבש הבלגי את פסי אדום-לבן מול האקסית.
לסימאונה יש עסק לא גמור בליגת האלופות, ושני ההפסדים בגמר מול ריאל מדריד ב-2014 וב-2016 עדיין מציקים לו מאוד, במיוחד כי הוא היה קרוב מאוד לגעת בגביע בשניהם. דורטמונד נתפסת בצדק כיריבה הנוחה ביותר ברבע הגמר, וגם בחצי הגמר האיר לו המזל פנים. אחרי הקאמבק המרגש מול אינטר, אתלטיקו עשויה להרגיש שהיא מסוגלת להגיע לגמר בפעם השלישית בקדנציה של צ'ולו, ומי יודע – אולי גם הפעם זה יהיה דרבי.
מצד שני, יש גם אופציה לקלאסיקו ראשון בגמר, ובגרמניה מפנטזים על שחזור קלאסיקר גרמני מגמר 2013 בין באיירן לדורטמונד. מה שלא יקרה, זה יהיה נהדר בליגת האלופות שנכנסת לשלבים המכריעים עם המון סיפורים פוטנציאליים.