ב-22 במאי 2010, ז'וזה מוריניו הגיע לפסגה של הקריירה שלו. 'המיוחד' השלים היום (שישי) בתאריך הזה ממש לפני עשור טרבל חלומי עם אינטר כשבשיא זכייה בליגת האלופות עם 0:2 על באיירן מינכן במשחק הגמר.
מי שכיכב במשחק הגמר היה החלוץ דייגו מיליטו שגם זכה בתואר מצטיין המשחק, אבל זה היה הערב והעונה של המאמן הפורטוגלי שזכה בשני התארים החשובים של איטליה ובמפעל האירופי הבכיר, כשהוא עושה זאת בדרכו ובאסטרטגיה הייחודית שלו.
רוברט לבנדובסקי ממשיך לברוח לליאו מסיבראיון שסיכם 10 שנים לזכייה ההיא, סיפר מוריניו, כיום מאמן טוטנהאם בראיון לגאזטה דלו ספורטה: "הייתי בשיא הקריירה שלי כשהרגשתי בבית, איפה שיכולתי לחוש אמוציות בקבוצה שלי. הייתי שם ב-200% ובכל הלב. זו הסיבה שב-22 במאי ההוא, במדריד, חשתי את כל השמחה של הנשיא, השחקנים וכל עובדי המועדון. כבר זכיתי בליגת האלופות לפני כן, נהגתי לחשוב על עצמי לפני כל אחד אחר, זה לא קרה כאן. במשפחה, כשאתה הופך לאבא אתה מבין שיש מישהו חשוב ממך ואתה עובר למקום השני”.
מה הביא להצלחה: “יש מערכת יחסים כזו – אני מאמן, אתה משחק. האמפתיה תלויה ביכולת לקבל אותי כמו שאני, זה כמו פאזל. באינטר חיכו למישהו כמוני שישלים את הפאזל הזה, אף פעם לא זייפתי, אני מקורי, זה אני וזה מה שזה. הייתי טיפה פזיז וקשה, אבל זה אני. אחרי הפסד אחד הייתי מאוד אלים לשחקנים, שהם לא יזכו באליפות עם תצוגה עלובה כזו. הבנתי שפגעתי בהם, הבנתי דברים שקרו לפני ולכן גם התנצלתי”.
מוריניו חוגג עם שחקני אינטר (רויטרס)המעבר לריאל מדריד: “זה אל נכון שחתמתי שם עוד לפני הגמר, מישהו אמר שריאל הגיעה למלון שלי לפני המשחק וזה שקר מוחלט, במבט לאחור יכול להיות שאם הייתי חוזר עם הקבוצה והאוהדים למילאנו, לא הייתי עוזב את הקבוצה. רציתי לעבור לריאל, הם רצו אותי כבר שנה לפני כן. הגעתי למאסימו מוראטי בבית והוא מנע ממני לעשות את זה. דחיתי אותם כשהיתי בצל’סי ולא יכולתי לומר להם שלוש פעמים לא”.
“ההחלטה לעזוב הגיעה אחרי הניצחון על ברצלונה בחצי הגמר, ידעתי שאני אזכה באותה השנה בליגת האלופות. מוראטי הבין בלי מילים מה אני רוצה, אחרי הזכייה הוא אמר לי ‘לאור ההישג הזה, אתה רשאי ללכת, זה היה נכון בשעתו, אבל הייתי שמח יותר באינטר מאשר בריאל”.