אין כמעט אוהד כדורגל שלא מכיר את הקלישאה: "כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הגרמנים מנצחים", אבל לאחרונה נראה כי אפילו הקלישאה החבוטה הזו איבדה מקומה.

ב-15 הופעותיה בטורניר הגביע העולמי, דרסה הנבחרת הגרמנית, בדרכה האופיינית, כמעט את כל העומד בדרכה ואספה תארים רבים (3 זכיות - בשנים 54', 74' ,90' ו-4 סגנויות).

אולם נראה שהפעם טורניר גביע העולם מגיע לנבחרת הגרמנית קצת מוקדם מדי, בעיצומו של תהליך בנייה מחדש שטרם הושלם, וספק אם יושלם עד שריקת הפתיחה ב-9 ביוני נגד קוסטה ריקה.

למרות ההעפלה לגמר המונדיאל ביפן-קוריאה (שיש הטוענים כי מדובר בתוצאה של הגרלה קלה) הנבחרת הגרמנית לא מרשימה מאז שזכתה ביורו 96.

הצורך לרענון השורות זעק בעיקר לאחר הכישלון המוחץ ביורו האחרון (2004) בעקבותיו הסיק את המסקנות המאמן רודי פלר והתפטר.

לאחר שמאמנים גרמנים בכירים סירבו לקבל על עצמם את המשימה הלאומית נקרא לדגל חלוץ העבר, יורגן קלינסמן. מדובר בצעד אמיץ מאוד של קברניטי הכדורגל הגרמני שוויתרו על הניסיון והפקידו את הנבחרת בידיו של מאמן טירון.

קלינסמן אמנם אוחז בתעודת מאמן, אך מאז פרש מכדורגל (לפני כ-6 שנים) ועבר להתגורר בארה"ב, לא התעסק בכדורגל וטרם העביר, ולו אימון בודד, מחוץ לנבחרת.

הצעד הזה עורר כמובן לא מעט מתנגדים בין אנשי המקצוע. סקר שנערך בין אוהדי נבחרת גרמניה, בקרבם נחשב קלינסמן לשחקן פופולרי ואישיות אהובה, גילה שרק 23 אחוז מהציבור מאמין בו.



בפני קלינסמן ניצב אתגר גדול מאוד, שכן, מול הצורך לרענן את השורות ולבנות מחדש ומהיסוד את הנבחרת, ניצבת העובדה שהטורניר נערך בגרמניה, ולדאבונו, הביתיות עלולה להיות בעוכרי קבוצת הכדורגל הלאומית.

הקהל הביתי לא יסתפק בנבחרת עם פוטנציאל להצלחה עתידית אלא ירצה לראות את קבוצתו מנצחת במגרשה הביתי, מניפה את הגביע הנכסף ובכך מתקרבת לברזיל במניין הזכיות בגביע העולמי (ובעיקר - פותחת פער על יריבותיה האירופאיות במספר הזכיות).

אוליבר קאן נייט, יינס להמן דה

קלינסמן, כדרכו, לא דיבר מחוץ למגרש והחל לעבוד - השינוי המשמעותי הראשון שעשה הוא בעמדת השוער.

אחרי שנים שאת שערה של גרמניה נעל אוליבר קאן (ששימש פעמים רבות גם כקפטן הנבחרת) הוצב בעמדה זו שוערה של ארסנל, יינס להמן.

מעבר להד התקשורתי שמהלך זה יצר, אין זה צעד דרמטי שכן השוער הוותיק כבר מזמן מעבר לשיא ואילו להמן מצטיין במדי קבוצתו.

אוליבר קאן. כבר לא בעניינים

שוערה של ארסנל יזכה לסיוע הגנת ברזל שתתבסס על להאם, הינקל (שולץ), פרידריך, באומן (הוט) - שחקנים אלו ימשיכו, כמיטב המסורת הגרמנית, להוות הגנה יציבה וקשוחה שממעטת לטעות.

את מרכז השדה יוביל מנהיג הנבחרת והשחקן הכשרוני ביותר בכדורגל הגרמני כיום, מיכאל באלאק, כוכב באיירן מינכן (אלופת גרמניה הטרייה).

לצידו ישחקו הכישרון העולה, שווינשטייגר, שניידר ופרינגס - כשדייסלר הוותיק יעלה מהספסל ויתרום מניסיונו.

כמאמר הקלישאה, את הגרמנים אסור להספיד אף פעם. כפי שכבר נוכחנו בעבר, נבחרות שנחשבות לכאורה נחותות מסוגלות להצליח בזכות נחישותם של השחקנים ומשמעת טקטית קפדנית

לנוכח התקפתה הבינונית של הנבחרת (קלוזה, בראדריץ', והמתאזרח הברזילאי קוראני), יאלץ מרכז השדה היצירתי לתמוך רבות בהתקפה ולהזין בכדורים רבים את חלוצי הנבחרת.

הצלחת הגרמנים בטורניר תלויה בכושרו וביכולתו של באלאק לדחוף את הנבחרת קדימה ועל יכולתו של השוער להמן להיכנס לנעליו (הגדולות מאוד) של קאן.

אוהדים עצובים. לא מצפה להם טורניר קל

אמנם הדור הנוכחי של כדורגלני גרמניה אינו אימתני ודורסני כקודמיו (הנבחרת נמצאת כעת במקום ה-19 בעולם), אך עדיין מדובר במעצמת כדורגל אמיתית.

מבחר השחקנים המככבים בבונדסליג, על איכויותיה, מלמדים שכמו תמיד אסור להתעלם מהגרמנים.

קטנים הסיכויים שהנבחרת תעפיל לשלבים המאוחרים של הטורניר והיא, ככל הנראה, תודח, לאכזבת הקהל הביתי, כבר ברבע הגמר

חניכיו של קלינסמן יעברו את הבית המוקדם. בכל זאת, קוסטה ריקה, פולין ואקוודור אינן מאריות הכדורגל, וניסיונם של השחקנים הגרמנים אמור להספיק נגדן.

לטובתה של גרמניה עומדת גם העובדה שמפגש עם הפייבוריטית הברורה של הטורניר, ברזיל, אינו צפוי לה לפחות עד חצי הגמר.

חילופי הדורות, והפקדת הנבחרת בידי מאמן טירון עלולה להיות בעוכריהם של הגרמנים, וקטנים הסיכויים שהנבחרת תעפיל לשלבים המאוחרים של הטורניר והיא, ככל הנראה, תודח, לאכזבת הקהל הביתי, כבר ברבע הגמר.



כמאמר הקלישאה, את הגרמנים אסור להספיד אף פעם. כפי שכבר נוכחנו בעבר, נבחרות שנחשבות לכאורה נחותות מסוגלות להצליח בזכות נחישותם של השחקנים ומשמעת טקטית קפדנית (מי אמר יוון?).

תוסיפו לזה את הדייקנות הגרמנית הטיפוסית, את התמיכה של הקהל הביתי ואת העבר המפואר של הכדורגל הגרמני ותקבלו סיבות לאופטימיות ונבחרת, שאמנם לא תבריק, אך תהיה יעילה ותהווה אגוז קשה לפיצוח.

האגוז הזה, ככל הנראה, יאלץ להמתין עוד עד הבשלתו המלאה.

להצלחת הטורניר הנערך תחת אפם, השפעה עצומה על האווירה ברחוב הגרמני, על הכלכלה, על מעמדו של הכדורגל הגרמני בעולם, ואולי אפילו על דרכו (הנראית סלולה מאליה) של יקיר הגרמנים, הקייזר - פרנץ בקנבאואר שיושב בכס נשיא פיפ"א.

מבחינה ספורטיבית, יאלצו הגרמנים לדחות את החגיגות המתוכננות בשער ברנדנבורג, אולי לטורניר היורו הבא.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה