הייתי קורא לטורניר הזה “איך נפלו גיבורים”. גרמניה בחוץ, ליאו מסי בחוץ, כריסטיאנו רונאלדו בבית ועכשיו גם ספרד הודחה, אני חושב שהדבר לא במקרה. למסי ורונאלדו אתייחס בהמשך. קודם כל, אתעכב על שתי אלופות העולם ששתיהן בחוץ בשלב מוקדם. גרמניה כשלה במשחק המכריע מול נבחרת הרבה יותר נחותה ממנה, דרום קוריאה, כשספרד כשלה גם מול נבחרת פחות טובה ממנה, רוסיה.

ברור שלאורך זמן גם גרמניה וגם ספרד בכל קונסטלציה טובות יותר מאשר דרום קוריאה ורוסיה, אבל אתייחס יותר למשחק של ספרד, כי הוא מאפיין כיום נבחרות נחותות על הנייר שיודעות להתגונן, הידע של המאמנים וגם השחקנים מבחינה טקטית הוא ברמה הכי גבוהה אי פעם. השחקנים כיום ברמה הכי פיזית, יותר מאשר אי פעם. לא נתקלתי בכל הטורניר הזה להוציא שחקן או שניים עצלנים או לא פיזיים. לכן, מה שראינו בדרום קוריאה מול גרמניה חזר עם רוסיה נגד ספרד.

ליאו מסי מאוכזב (רויטרס)ליאו מסי מאוכזב (רויטרס)

המאמן הרוסי, סטניסלב צ'רצ'סוב, השתמש בכלים שלו בצורה טובה מאוד, רוסיה לא החזיקה כלל בכדור, התגוננה ליד קו ה-16 שלה עם חמישה שחקני הגנה, ארבעה שחקני קישור וגם חלוץ שעסק בהגנה, כפי שכל הנבחרות הקטנות עושות כיום. כמובן שצריך להוסיף לכך רוח לחימה בלתי רגילה. אבל הייתי רוצה שנצא מכל הקלישאות, כל השחקנים נלחמים, יודעים שזו הבמה המרכזית להצליח. קשה לי לשמוע כל פעם אחרי משחק, הנבחרת שרצתה יותר ניצחה, כולן רוצות. לכן מה שעושה את ההבדל זה מציאת פתרונות התקפיים. ספרד ששלטה בצורה מוחלטת במשחק לא הגיעה להזדמנויות, כנגד משחק סגור כצפוי כמו שרוסיה עשתה בצורה חכמה ויעילה.

הנבחרת של פרננדו היירו הייתה צריכה להשתמש בשחקני אגף דריבליסטיים שיכניסו כדורים לרחבה לשחקנים שיצטרפו, ואת זה היא לא עשתה. היא לא השתמשה באפשרות זו, וכאשר השתמשה בכך, היו רק שני שחקנים, אחד מהם דויד סילבה הנמוך .

סרחיו ראמוס ואנדרס אינייסטה כואבים את ההדחה (רויטרס)סרחיו ראמוס ואנדרס אינייסטה כואבים את ההדחה (רויטרס)

אפשרות שנייה במשחק סגור היא להשתמש בשחקן מטרה, לשחק עליו כאשר הוא משחק ליד הבלמים ואז שחקני הקישור מצטרפים אליו. לספרדים יש את אחד משחקני המטרה הטובים בעולם דייגו קוסטה, אבל הם לא השתמשו בו. אני חוזר ואומר לא בפעם הראשונה, כיוון שכולם יודעים לשחק טקטי כיום מבחינה הגנתית ויש מספיק שחקנים פיזיים אינטליגנטיים, אימון הכדורגל חייב לעבור מהפכה, צרכים לעבוד באחוזים גבוהים מהזמן במציאת פתרונות התקפיים כנגד משחק צפוף.

כי כיום קשה מאוד גם לייצר הזדמנויות. אנחנו רואים שיש מיעוט שערים מהתקפות מתפרצות. למעשה, המשחק הראשון בו ראיתי נבחרת שמשתמשת בהתקפות מתפרצות הייתה צרפת, אבל זה היה מול נבחרת כמו ארגנטינה ששיחקה בצורה לא חכמה על המגרש, ואפשרה לצרפתים לעשות הרבה התקפות מתפרצות.

סרחיו ראמוס מאוכזב (רויטרס)סרחיו ראמוס מאוכזב (רויטרס)

בשאר המשחקים אין כמעט שערים מהתקפות מתפרצות, יש פחות הזדמנויות מול השער מאשר במונדיאלים קודמים,  אבל כיום השחקנים יותר מיומנים מול השער, לכן יש שערים. כמו כן, לא הייתי אומר שהיו עד כה הרבה שערים מתוכננים במונדיאל הזה למרות המיומנויות הגבוהות של השחקנים, אבל לעומת זאת הייתי רוצה להצביע על שתי נקודות, הרבה מאוד שערים קורים מצבים נייחים כמו בשער העצמי בו ראמוס היה מעורב, והרבה שערים מבעיטות 11 מטרים כתוצאה של ה-VAR, הגיבור החדש של המונדיאל הוא ה-VAR. (חבל שהוא לא היה במשחק העונה שהיה ב-1991, כשאימנתי את הפועל פ"ת מול מכבי חיפה, היינו זוכים אז באליפות).

קיליאן אמבפה חוגג מול ארגנטינה (רויטרס)קיליאן אמבפה חוגג מול ארגנטינה (רויטרס)

אני רוצה לגעת בסיפור של רונאלדו, מסי וקיליאן אמבפה. כולם יודעים שאני חובב NBA. מג'יק ג'ונסון סיפר פעם שהאימונים בנבחרת החלומות היו ברמה תחרותית יותר מאשר המשחקים. פעם היה משחק גדול ביניהם באימון, כשמג'יק ולארי בירד הוותיקים שיחקו מול מייקל ג'ורדן. בדקה האחרונה, כאשר היה שוויון, מייקל ג'ורדן, שקלע 40 נקודות, קלע סל ניצחון מול מג'יק. מייקל היה 20 מטרים באוויר ואז הסתובב למג'יק וללארי בירד ששלטו עד אז ואמר להם, 'חבריי היקרים, יש שריף חדש בעיר', ומאז מייקל שלט.

אתמול ראינו ביום אחד תחילת סיומה של תקופה עם כוכבים כמסי ורונאלדו שייזכרו בדברי הזהב של הכדורגל. הם עשו דברים בלתי רגילים בכדורגל, וזה סמלי שבאותו יום אמבפה, אותו הזכרנו בתחילת האליפות כדבר הבא, נתן הצגה בלתי נשכחת מול ההגנה הרעועה של ארגנטינה. אין שום ספק, זוהי ההתחלה של חילופי המשמרות.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה